אדוורד מונק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פורטרט עצמי

"הצעקה"

אדוורד מונק (12 בדצמבר 1863 - 23 בינואר 1944), צייר אקספרסיוניסטי נורבגי.

אדוורד מונק הינו אחד האמנים המשפיעים ביותר על צמיחת הזרם האקספרסיוניסטי של תחילת המאה ה-20.

בילדותו היה מונק מוקף חולי ומוות: אמו חלתה בשחפת ונפטרה כאשר היה בן חמש, ובהיותו בן 14 נפטרה אחותו שהייתה מבוגרת ממנו בשנה אחת בלבד, גם שני אחיו הנוספים חלו.

בעקבות נסיעה לפריז בשנת 1889 התוודע מונק לאימפרסיוניזם הגרמני ולאמנים הנחשבים פוסט-אימפרסיוניסטים, דוגמת פול גוגן ואנרי טולוז-לוטרק, בעקבות זאת החל להתגבש סגנונו האישי והעמוק, ושימושו בקו המתפתל והזורם דמה לקוויות המאפיינת את סגנון האר נובו, אולם השימוש של מונק בקו לא היה למטרה דקורטיבית כשם שהוא מופיע בביטויי האר נובו, אלא ככלי לביטוי של תובנות פסיכולוגיות.

עבודתו הבשלה של מונק עוסקת בתגובתו של היחיד אל מול החברה. הציור הידוע ביותר של מונק הוא "הצעקה", שבו דמות אקספרסיבית הניצבת על גשר, צועקת אל מול הצופה. ציורים אחרים מציגים נושאים כגון ערפד המתנשק עם עלמה או ילדה גוססת במיטתה. ציורו המפורסם "הצעקה" יכול להתפרש כסמליות לייסורי האדם המודרני, הציור מציג דמות חדורת פאניקה המזכיר בעיצובה גוויה ועובר כאחד. היא מכותרת בקווים מתפתלים של שמים באדום עז. בעבודה זו מועלית החרדה לרמה קוסמית. כאשר נשאל על "הצעקה" אמר כי ההשראה נבעה מסיוט אשר חלם בלילה: בעודו מביט ממרחק רב על גשר שמע זעקה מחרידה מבלי שיכול לראות את מקורה. במקום זאת רק ראה הולכים ושבים ממשיכים לנוע על הגשר.

סגנון הציור של מונק הוא אקספרסיבי, כלומר סגנון הבעתי ובו משיכות מכחול ברורות, קווים דינאמיים בציור, נטייה לצבעים כהים ומלנכוליים, שימוש בקווי קונטור ועוד. מונק יצר גם ליטוגרפיות של עבודותיו. חלק מציוריו מופיעים בגרסאות אחדות.

מונק בעבודותיו מתעסק בעיקר בביטוי חרדותיו ורגשותיו העזים. מונק היה בעל השפעה מרכזית על כל האמנים האקספרסיוניסטים של אותה תקופה, שחיפשו את הדרך לבטא בעוצמות חזרות את מה שעובר עליהם מבפנים. מונק הרבה להתרשם מתמונותיו של גוגן שמהן למד על האפשרות ליצוק את הרגש העז בדפוס של חוויות אוניברסליות באמצעות השימוש בצורות מופשטות, מעוגלות ובאזורי צבע טהור רבי-משמעות.

מונק היה עסוק באופן כפייתי בכל אשר קשור לחולי ומחלות, דמויות בודדות ומיואשות. דימוייו של מונק מזכירים סיוטי בלהות חוזרים ונשנים, שמהם שאף כמדומה להשתחרר על ידי ציורם שוב ושוב. בעבודותיו טיפל מונק באופן ישיר בסוגיית נבכי הנפש והרגש.