אות מתה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אות מתה הוא כינוי להוראת חוק או הוראה מנהלית שאיש אינו עוסק באכיפתה, כך שלמעשה היא בגדר משאלת לב של יוצר ההוראה, ותו לא.
לעתים הופך חוק (או סעיף שבו) לאות מתה כאשר השתנה יחס הציבור להוראת החוק, אך טרם תוקן החוק עצמו. לעתים הפיכתו של חוק לאות מתה הוא שלב בדרך לתיקון החוק וממחיקת ההוראה ממנו.
דוגמה לאות מתה במשפט הישראלי:
- סעיף 152(2)(א) לחוק העונשין, שאסר קיום יחסי מין הומוסקסואליים. בתחילת שנות החמישים החליט היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, שלא לאכוף סעיף זה בחוק, שאותו ראה כחוק לא מוסרי, והסעיף בוטל בשנת 1988.
- תקנה 21 לתקנות ההגנה (שעת חרום) מטילה עונש מוות על פעולות טרור, אך היא לא הופעלה מעולם.
פרופ' אמנון רובינשטיין התייחס לתופעה זו בספרו "המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל":
- אי הפעלת החוק (והמדובר, בדרך-כלל, בחוקים 'חיים' שיש צורך חברתי בהפעלתם - ולא בחוקים 'מתים', שרק בגלל פיגור המחוקק אינם נמחקים מספר החוקים) על-ידי הרשויות המפקחות על הפעלתו גוררת שתי תוצאות שליליות:
- א. דמורליזציה ציבורית, שתוצאותיה הן זלזול כללי בחוק (ובעיקר לגבי עבירות הנעברות ברשות הרבים, שבהן הזלזול מופגן ולפיכך תוצאותיו שליליות עוד יותר);
- ב. אפשרות של הפעלה שרירותית של החוק כנגד אנשים מסוימים, כאשר הוא אינו מופעל בדרך-כלל, ואין הציבור נשמע לו. הטענה מפי אנשים אלה - כי 'הכל מפירים את החוק' - לא תישמע בבית המשפט, ודינם ייחרץ בהתאם לחוק. מצב זה נותן בידי הרשות נשק, הניתן להפעלה נגד אנשים בודדים; וכך, תחת מסווה של אכיפת החוק, ניתן לסטות מן הכלל שהכל שווים בפני החוק, ונפתח פתח לאכיפה סלקטיבית מטעמים פוליטיים, דבר המגביר את אי-האמון של הציבור, ויוצר זלזול נוסף בשמירת החוק.
לעתים עולה בבתי המשפט טענה כי הוראה מסוימת שבחוק היא בגדר אות מתה, ולכן יש להתעלם ממנה. טענה זו מוצגת לא רק על-ידי אזרחים המתגוננים בפני תביעה המוגשת נגדם, אלא גם על-ידי רשויות המדינה, אף שבידן הכוח לשנות את החוק. כך, למשל, בערעור מס הכנסה (עמ"ה 150/97 משה מילשטיין נ' פקיד שומה ת"א 1) התגוננה המדינה בנימוק שיש להשקיף על סעיף מסוים בחוק "כעל סעיף שאבד עליו הכלח ואשר הפך להיות למעשה אות מתה".
[עריכה] לקריאה נוספת
- Reuven Yaron "Laws Disregarded", 6 Israel Law Review, 1971, pp. 188-190
