אמנון רובינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק במשפטן והפוליטיקאי אמנון רובינשטיין. לערך העוסק בבמאי הקולנוע, ראו אמנון רובינשטיין (במאי).

אמנון רובינשטיין

תאריך לידה	5 בספטמבר 1931
ממשלות	21, 22, 25, 26
כנסות	9-15
סיעות	ד"ש, שינוי, מרצ
תפקידים בולטים	שר החינוך, התרבות והספורט שר המדע והטכנולוגיה שר האנרגיה והתשתיות שר התקשורת יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט יו"ר הוועדה לביקורת המדינה

אמנון רובינשטיין (נולד ב־5 בספטמבר 1931), משפטן, פוליטיקאי, פובליציסט וסופר, שר החינוך בממשלת יצחק רבין השנייה ובממשלת שמעון פרס. חתן פרס ישראל למשפטים לשנת תשס"ו (2006).

אמנון רובינשטיין נולד בתל אביב בשנת 1931.

בעל תואר דוקטור למשפטים מטעם אוניברסיטת לונדון (1966).

במשך שנים מספר כתב בעיתון "הארץ", ובו זמנית לימד משפטים באוניברסיטת תל אביב. כיהן גם כדיקן הפקולטה למשפטים. בחודש פברואר 2006 התמנה לנשיא המרכז הבינתחומי הרצליה.

את ראשית דרכו בעולם הפוליטי החל במסגרת תנועת מחאה שקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים. התנועה, שנקראה בשם "שינוי", הצטרפה לתנועתו של יגאל ידין שנקראה בשם "התנועה הדמוקרטית", ויחד יצרו את מפלגת ד"ש - "התנועה הדמוקרטית לשינוי". מפלגת ד"ש זכתה ב־15 מנדטים בבחירות 1977 ובכך תרמה בעקיפין למהפך 1977, בגזילת מנדטים ממפלגת העבודה, למרות שמנחם בגין הצליח להקים קואליציה גם בלעדיה.

לאחר משא-ומתן קואליציוני צירף בגין את ד"ש לממשלתו אך רובינשטיין סירב להכנס לממשלה, מפני שלדעתו חלק גדול ממצעה של ד"ש לא בא לידי ביטוי בהשגי המשא־ומתן.

ב־14 בספטמבר 1978 התפצלה ד"ש, ורובינשטיין עמד בראש החלק שנקרא התנועה לשינוי וליוזמה, שלאחר פיצול נוסף קיבל את השם "שינוי - מפלגת מרכז". סיעת "שינוי", רצה בכנסות ה־10, ה־11 וה־12 וזכתה בשניים עד שלושה מנדטים. רובינשטיין התמנה לשר התקשורת בממשלתו הראשונה של שמעון פרס, והמשיך לכהן בתפקיד תחת יצחק שמיר עד פרישתו מהממשלה ב־26 במאי 1987.

בעת כהונת הכנסת ה־12, יצר יחד עם תנועות רצ ומפ"ם מסגרת פוליטית אחת בשם מרצ. לאחר הקמת ממשלת רבין בבחירות של 1992, כיהן רובינשטיין כשר המדע וכשר האנרגיה, אך לאחר ששולמית אלוני, מנהיגת מרצ, הוכרחה להתפטר ממשרד החינוך לאחר שהכעיסה את הדתיים בגלל התבטאויותיה על מוצא האדם, התמנה רובינשטיין לתפקיד שר החינוך.

כשר חינוך זכה לפופולריות בזכות הליברליות שלו, במיוחד כלפי נבחני הבגרות (צמצם את מספר הבחינות לבגרות, כשהמקצועות נבחרים בהגרלה), וכן דעותיו על הבחינה הפסיכומטרית, בהצהרתו שלו היה המבחן מתקיים בימיו, לא היה מגיע ללימודי משפטים. לשם כך יזם את הקמתן של מכללות אקדמיות רבות, במטרה להרחיב את ההשכלה הגבוהה בארץ.

לאחר סיום כהונתו כשר החינוך, כיהן רובינשטיין כיושב ראש ועדת הכלכלה (בכנסת ה־14), כיושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט (בכנסת ה־15), וכיושב ראש הוועדה לביקורת המדינה (בכנסת ה־15).

לאהדה מיוחדת זכה בגלל מקרה מוזר קמעה, שבו לאחר הודעה אנונימית על מותו, "זכה" לשמוע הספד מרגש עליו מפי יו"ר הכנסת אברהם בורג ולראות מעל מסך הטלוויזיה את חברי הכנסת קמים "לזכרו" ומרכינים ראשם בעת קריאת ההספד.

אמנון רובינשטיין עזב את מרצ ואת הפוליטיקה לטובת פעילות אקדמית, וכיום הוא מחזיק בתפקידים בהמרכז הבינתחומי הרצליה (וכיהן גם נשיאו במשך תקופה). הוא כתב טורים למדור הדעות של עיתון "הארץ" שבהם עסק בשיטתיות במאבק באנטישמיות, בייחוד באנטישמיות שהוא מייחס לשמאל הפוליטי באירופה. בשנת 2004 עבר רובינשטיין לכתוב טורים בעיתון מעריב. רובינשטיין משמש כפטרון (Patron) של האינטרנציונל הליברלי, ובעבר אף שימש כסגן-נשיא הארגון.

במשך השנים רכש לעצמו רובינשטיין מוניטין כמומחה למשפט חוקתי (משפט קונסטיטוציוני). אולי כתוצאה מכך הוא עמד, במהלך כהונתו כחבר כנסת, בראשות ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. בשנת תשס"ו (2006) זכה בפרס ישראל לחקר המשפט. חבר השופטים קבע כי רובינשטיין הוא "אבי המשפט החוקתי של ישראל. בכתיבתו המחקרית המעמיקה ובפעילותו הציבורית המגוונת הוא מקדם ערכי דמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם. בחיי המשפט והציבוריות בישראל מעטים הם האנשים היכולים להשתוות בתרומתם למדינת ישראל כפרופ' אמנון רובינשטיין, כאיש ציבור, כחבר ברשויות המחוקקת והמבצעת, כחוקר וכמשפטן מבריק".

בתחילת 2005 יצא לאור רומן ביכורים פרי עטו של רובינשטיין, "השמיכה", ובתחילת 2006 יצא לאור רומן נוסף פרי עטו, "כביש מספר חמש".