איכר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: מבולבל ומלא קלישאות הכללות חסרות ביסוס. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
איכר הוא עובד חקלאי. איכר עשוי להיות עובד שכיר או להחזיק חלקת אדמה בבעלותו או בשכירות.
[עריכה] איכרים בחברות חקלאיות
בחברות חקלאיות, כמו אירופה שלפני המהפכה התעשייתית, או מדינות עולם שלישי עניות, האיכרים מהווים את רוב האוכלוסייה. אפשר להצביע על מאפיינים סוציולוגים ואנטרופולוגים שונים אצל האיכרים, מאפיינים שרובם הולך ונעלם ככל שהחקלאות הופכת להיות מתועשת יותר וככל שתהליכים כמו עיור ותעוש תופסים תאוצה, כך שרבים מהמאפיינים הללו כבר אינם נכונים במדינות מפותחות כמו ישראל.
בהיעדר מיכון, מבצעים האיכרים בכוחות עצמם חלק ניכר מהעבודה החקלאית. בחברות חקלאיות חיים האיכרים לפי "זמני חקלאות" (עונות השנה המשפיעות על זמני הקציר והקטיף).
האוכלוסייה הכפרית נבדלת מהאוכלוסייה העירונית בערכיה ובהתנהגותה הכלכלית. איכרים נוטים להיות יותר שמרניים מעירוניים, ולרוב הם נאמנים מאוד למבני כוח אשר מגדירים את זכויותיהם ואת זכויות היתר שלהם ואשר מגנים עליהם, למרות שבאופן כללי מעמדם נחות בתוך אותם מבנים.
לרוב, לקהילות איכרים יש רשתות תמיכה סוציאלית מאוד מפותחות, במיוחד באזורי אקלים קשים. חברי קהילה אשר סובלים מקושי מסוים או אשר היה להם קציר דל, מקבלים תמיכה משאר הקהילה. נאמנות ונקמה- לשניהם שורש עמוק בקהילות איכרים.
בכלכלה של סחר חליפין לאיכרים יש לרוב גישה שונה לעבודה משל עובדים אחרים בכלכלה שמבוססת על מטבע. רובם מסתפקים לחיות ברמת קיום בסיסית ולא ירחיבו שלא לצורך את עבודתם כדי להעלות את רמת חייהם. עבור לא-איכרים הדבר נראה כעצלנות, אך מנקודת מבטם של האיכרים יש בכך היגיון משום שלעתים רחוקות יהיו נקודות שבהן הם יפיקו יותר ממה שהם יצרכו.
משום שהמעמדות הגבוהות אשר השאירו את מרבית הרשומות בהיסטוריה ראו את האיכרים כדמויות של תיאבון גס והומור מחוספס, האיכרים זכורים בהיסטוריה בצורה מזלזלת ולא באמצעות קונוטציה תיאורית. אולם לא תמיד כך היה הדבר. פעם ראו באיכרים אדוקים בעלי כבוד וגאווה. החברה אז תוארה כבעלת שלושה מעמדות - עובדי אדמה, אבירים ואנשי כנסייה.
[עריכה] מעמדם של האיכרים האירופאים בימי הביניים מתפצל
מעמדם של האיכרים במערב אירופה השתפר לאחר שמגפת המוות השחור ערערה את אירופה, ולאיכרים בעלי המזל ששרדו הוענק כוח כלכלי ופוליטי רב בהרבה. לאחר הפרעה זו להיררכיה של אותה תקופה, המאות שאחרי ראו את המצאת מכבשי הדפוס, את הפצת ההשכלה ואת השינויים החברתיים והאינטלקטואליים של תנועת ההשכלה. מהפכת רעיונות זו בסביבה יחסית משכילה הניחה את הבסיס למהפכה התעשייתית, שאפשרה באמצעות מכונות ואמצעיים כימיים את הגדלת את התוצרת החלקאית ובו זמנית הגדילה את הביקוש לעובדי מפעלים בערים. פועלים אלו בעלי מיומנות נמוכה היו קלים להחלפה, ובמהרה תפסו את אותו הרובד הסוציו-אקונומי הנמוך של האיכרים המקוריים מימי הביניים. המתח בין האינטרסים של שתי קבוצות אלו עומד בבסיס הדיון החברתי והכלכלי של המאה ה-19.
הדבר בא לידי ביטוי במיוחד במזרח אירופה. בלי שום זרזים לשינויים סוחפים במאה ה-14, האיכרים במזרח אירופה המשיכו בדרכם של האיכרים מימי הביניים עד המאה ה-18 והמאה ה-19, כאשר הצארים התחילו לשים לב שבמערב אירופה נעשתה התקדמות עצומה שהם לא עשו. הצארים אנסו את אוכלוסיית האיכרים הלא משכילה שתחת שליטתה לצאת במסע תיעוש. באמצעות כפייה ותכנון מרכזי לא הולם, אשר בו המשיכו הקומוניסטים, הצאר פיוטר הגדול יזם ניסון לדחוס 500+ שנים של שינויים חברתיים לתוך מרווח של מספר בודד של דורות. למרות שגישה זו הצליחה בסופו של דבר (תחת הקומוניסטים) ליצור אוכלוסייה טכנולוגית מתקדמת ומשכילה, היא באה במחיר חייהם של מיליוני בני אדם ומורשת תרבותית שמתמידה עד היום.
