עיור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

עיור הוא תהליך כלל-עולמי המתאר מעבר אוכלוסייה מאזורים כפריים למגורים באזורים עירוניים ואת גידול האוכלוסייה באזורים אלה תוך התפתחות הערים והתרחבותן.

אוכלוסיית הערים בעולם גדלה מ-3% ב-1800 ל-6.4% עד 1850, והגיעה לכדי 13.6% ב-1900. ב-1950 התגוררו בערים כ-743 מיליון איש (29% מכלל אוכלוסיית העולם). ב-1970 הגיע נתח זה לכדי 38.6% מאוכלוסיית העולם וב-1985 התגוררו בערים 1.98 מיליארד תושבים (41% מכלל אוכלוסיית העולם). אוכלוסיית הערים העולמית בשנת 2000 כללה כ-2.85 מיליארד בני-אדם.

תוכן עניינים 1 עיור בעת העתיקה 1.1 עיור בארץ-ישראל בעת העתיקה 2 עיור בימי הביניים 3 עיור בעת החדשה 4 עיור בעקבות המהפכה התעשייתית 5 עיור במדינות מתפתחות 6 עתיד הערים 7 ראו גם

[עריכה] עיור בעת העתיקה

עיר בעת העתיקה נחשבה ליישוב שוגדלו 25 אלף תושבים ויותר. למרות שההומו-סאפיינס (האדם המודרני) קיים כ-40 אלף שנה, החלו הערים להתפתח רק בעשרת אלפים השנים האחרונות. יריחו נחשבת לעיר העתיקה בעולם. גילה 9000 שנים והיא הפכה לעיר בת 25 אלף תושבים באלף הרביעי לפני הספירה, בתקופה שקמו הערים המסופוטמיות הראשונות.

המאפיין החשוב ביותר של עיר בעת העתיקה הוא שהיישוב צפוף מספיק כדי לא לאפשר לתושבים לגדל את מזונם בעצמם. מכאן ברור מדוע לא היו קיימות ערים לפני המהפכה החקלאית (הגל הראשון, כפי שקורא לו אלווין טופלר). הנחה מקובלת היא כי התפקיד הראשון של העיר בתקופה החקלאית היה לספק ביטחון לספר החקלאי. העיר שימשה לאגירת מזון שיוצר בכפרים, אפשר היה לבצר אותה בקלות רבה משאפשר היה לבצר שטחים חקלאיים ואפשר היה לרכז בה כח צבאי, במקום לפצל ולפזר אותו.

לקראת סוף העת העתיקה, העיר עדיין הייתה תלויה ביכולת אגירת ושימור המזון, כמו גם בטכנולוגיות בניה, לרבות טיפול בשפכים. רומא, העיר הגדולה ביותר בעת העתיקה, הייתה בת 450 אלף תושבים בסוף המאה הראשונה לספירה. היא שימשה כמרכז שלטוני לאימפריה הרומית (אם כי הכנסת צבא לעיר נאסרה בחוק). רומא סבלה תמידית מבעיות אורבניות שכללו אספקת חיטה לתושבים (מסיציליה, דרך נמל אוסטיה), טיפול בשפכים, טיפול בשריפות ומניעת מהומות רחוב מצד הפלביים.

[עריכה] עיור בארץ-ישראל בעת העתיקה

בתנ"ך יש מאות אזכורים של המונח "עיר" ונטיותיו, ואילו המונח "כְּפָר" מופיע בתנ"ך רק פעם אחת. משמע המגורים בעיר היו אז נפוצים. אולם עיר בתנ"ך שונה באופיה מעיר כיום: היום יש למונח כפר קונוטציה של עבודה חקלאית בעוד לעיר יש קונוטציה תעשייתית. עם זאת בתקופת התנ"ך אנשים חיו בערים ועסקו בעיקר בחקלאות. עיר תנ"כית משמעה ריכוז צפוף של בתי-מגורים (ולרוב מוקפת בחומה).

לעתים קרובות חרבו ערים, ועל חורבותיהן קמו ערים חדשות באותו המיקום, וכך נוצר תל כדוגמת תל מגידו.

הערים הראשונות בעולם קמו במזרח התיכון בסביבות האלף השמיני לפני סה"נ, ויריחו הנחשבת לאחת הערים הראשונות מתחרה על התואר עם ערים נוספות בתורכיה של היום. עיור נמרץ החל בארץ בראשית האלף השלישי לפני סה"נ, בתקופת הברונזה הקדומה.

ערים תנ"כיות בארץ הן קטנות בשטחן והשתרעו על 200 דונם או פחות, למעט חריגים דוגמת תל חצור ששטחה מוערך ב-820 דונם. במהלך תקופת בית שני ערים אחדות מתרחבות מעבר לגבולות הקיימים הן מבחינת שטחן והן מבחינת מספר התושבים.

בתקופה ההלניסטית והרומית נוסדו בארץ מספר ערים בסגנון ההלינסטי שכונו "פוליס" (עיר - מדינה) בערים אלו נעשה שימוש בסגנון הבנייה והארכיטקטורה הרומית והן נחשבו למודרניות יותר ביחס לערים התנ"כיות. אחת הערים המפורסמות בארץ היא קיסריה שנבנתה על ידי המלך הורדוס.

[עריכה] עיור בימי הביניים

ערי ימי הביניים שונות מהערים בעת העתיקה בכך שלרוב לא היו כפופות לשלטון מרכזי (אם כי הסיבות להקמתן דומות). הערים עדיין היו תלויות לחלוטין ביכולת אגירת מזון שסופק להן מהכפר ובהגנה שסיפקו בתמורה.

לונדון היא דוגמה לעיר שנבנתה ככפר גדול, המשמש כמשק חלקי. במשק חלקי מגדלים בעלי חיים אך אספקת המזון של בעלי החיים מגיעה מהכפרים. יתרון המשק החלקי על פני המשק הכפרי הוא אי תלות בשדות תבואה צמודים ולכן ניתן להסתפק בשטח קטן יחסית.

בשנת אלף לספירה, הערים האירופאיות היו קטנות ביחס לערי העת העתיקה. קורדובה, תחת שלטון מוסלמי, הייתה העיר המערבית הגדולה ביותר עם 450 אלף תושבים.

בשנת 1500 לספירה, לא היו ערים אירופאיות בין הערים הגדולות בעולם, למעט פריז, עם 185 אלף תושבים.

[עריכה] עיור בעת החדשה

[עריכה] עיור בעקבות המהפכה התעשייתית

בזמן המהפכה התעשייתית ולאחריה עברו רבים מכפריי אירופה לחיות בערים. הסיבה לכך הייתה תוצאה עקיפה של המהפכה התעשייתית. לפי צו של הפרלמנט הבריטי משנת 1760 צורפו האדמות הציבוריות (שעד אז הורשה לאיכרים לרעות בהן את צאנם) לאדמותיהם של בעלי האחוזות. צו זה איפשר לבעלי אחוזות מעטים להחזיק שדות ענק, שעיבודם היה יעיל יותר מעיבוד שדות קטנים. תופעה זו חיזקה את בעלי האחוזות הגדולים שהפכו ליצרני המזון העיקריים. החקלאים בעלי השדות הקטנים לא יכלו להתחרות במחירים הנמוכים שקבעו בעלי האחוזות והם נאלצו לנטוש את עיסוקם ולעבור לעיר, שם הפכו לפועלים או לבעלי מפעלים.

[עריכה] עיור במדינות מתפתחות

העיור במדינות מתפתחות נחשב לתופעה חדשה יחסית וגורם לבעיות רבות. במרבית המדינות המתפתחות נוצר מדרג עירוני המכונה "עיר ראשה" קרי למעלה מ-50% מאוכלוסיית המדינה מתגוררת בעיר הראשית שהיא לרוב עיר הבירה (בניגוד למדרג מאוזן יותר הקיים במדינות המפותחות). מצב זה יוצר לחץ בלתי סביר מבחינה כלכלית, דמוגרפית ואנושית על המשאבים הקיימים בעיר ולכן גורם בין השאר לעוני רב. הסיבות להגירה לעיר הן רבות ומגוונות אך בראש ובראשונה מדובר בהיעדר היכולת למצוא פרנסה מחוץ לעיר.

[עריכה] עתיד הערים

[עריכה] ראו גם

מרכז עסקים ראשי - פרבר