אינטונציה (בלשנות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אינטונציה היא התנגנותו של משפט, תבנית של שינויי גובה צליל בזמן הדיבור הנושאת משמעות תחבירית: שאלה, קריאה וכיוצא בזה.
כשמדובר בשפות סימנים, משתמשים במונח אינטונציה כדי לתאר את אותן התנועות או הבעות הפנים, אשר ממלאות את תפקידה התחבירי של האינטונציה בשפות מדוברות, כלומר קובעות שהמשפט שסומן הוא משפט שאלה, משפט קריאה וכיו"ב.
בשפות טונאליות (למשל סינית או סָנְגוֹ) שינוי בהתנגנות של מילה עשוי לשנות את משמעותן של מילים, או ליתר דיוק: בשפות כאלה, מה שלאוזנינו נשמע כאותה מילה בהתנגנויות שונות, אלה למעשה מילים שונות, עם משמעויות נפרדות ועצמאיות. במקרה כזה אפשר לומר שההתנגנות נושאת משמעות סמנטית, ושההתנגנות של כל מילה היא פונמה. במקרים אלה מכונות ההתנגנויות טונים, להבדיל מאינטונציה.
