אי השדים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אי השדים (בצרפתית: Île du Diable), הוא אי הממוקם לחופה של גיאנה הצרפתית ששימש כמושבת עונשין צרפתית עד לשנת 1946.
אי השדים הוא אי סלעי קטן באוקינוס האטלנטי הנמצא צפונית לגיאנה הצרפתית. אי זה מוכר בעיקר בשל הכלא המבודד שבו. הוא נפתח לראשונה על־ידי הקיסר נפוליאון השלישי, ועמד להיות אחד מבתי הכלא המפורסמים בהיסטוריה. בנוסף לכלא שבאי, לכלא היו מתקנים נוספים שהיו ממוקמים ביבשת בקווארו. עם הזמן הם נודעו בשם המשותף "איי השדים".
אי השדים שימש את צרפת משנת 1852 ועד לשנת 1946, והכיל מגוון אסירים, החל מאסירים פולטיים וכלה בגנבים ורוצחים. למעלה מ־80,000 אסירים נשלחו למקום שהכיל תנאי מחיה קשים ושרץ מחלות שטרם נראו קודם לכן באי. לבד מהאפשרות להשתמש בספינות, הדרך היחידה להימלט מהכלא הייתה דרך ג'ונגל בלתי חדיר, ולכן רק מורשעים מעטים הצליחו להימלט.
הזוועה והתנאים של האסירים במקום הגיעה לתודעת הצבור בשנת 1895 עם פרסום מאסרו של אלפרד דרייפוס אשר נשלח למאסר באי השדים.
בשנת 1938 הפסיקה צרפת לשלוח אסירים למקום, ובשנת 1946 נסגר הכלא באופן סופי. רוב האסירים נשלחו חזרה לצרפת, אף־על־פי שחלק העדיפו להשאר בגיאנה הצרפתית.
מספר סרטים וספרים נכתבו על אי השדים. המפורסם שבהם הוא הספר הפרפר, מאת אנרי שרייר, אסיר לשעבר באי השדים, המספר על החיים ונסיונות הבריחה שלו מהמקום. בשנת 1973 נעשה סרט בשם זה בכיכובם של סטיב מקווין ודסטין הופמן.
