האוקיינוס האטלנטי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חמשת האוקיינוסים |
|
האוקיינוס האטלנטי הוא האוקיינוס השני בגודלו והוא מכסה כחמישית משטח כדור הארץ. שמו של האוקיינוס מגיע מן המיתולוגיה היוונית, שם הוא נקרא "ים אטלס".[1]
צורתו של האוקיינוס כצורת S הנמתחת על ציר צפוני-דרומי. האוקיינוס מחולק לשני חלקים: צפון האטלנטי ודרום האטלנטי, כאשר הגבול ביניהם עובר בקו רוחב 8 מעלות צפון. גבולות האוקיינוס ממערב אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית, ואילו ממזרח אירופה ואפריקה. האוקיינוס מחובר לאוקיינוס השקט מצפון באוקיינוס הקרח הצפוני, ומדרום במה שנקרא מעבר דרייק, בין דרום אמריקה לבין אנטארקטיקה. ישנו גם מעבר מלאכותי בין שני האוקיינוסים, הנקרא תעלת פנמה. זו עוברת בפנמה שבאמריקה המרכזית. במזרח, הגבול בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי נמצא בקו אורך 20 מעלות מזרח. הגבול בין האוקיינוס האטלנטי לבין אוקיינוס הקרח הצפוני עובר בקו דמיוני הנמתח בין גרינלנד, ספיטסברגן וצפון נורבגיה.
האוקיינוס האטלנטי, כאמור, מכסה כ-20% משטחו של כדור הארץ, והוא שני בגודלו לאוקיינוס השקט בלבד. בתוספת הימים המחוברים אליו, האוקיינוס מכסה שטח של כ-106,450,000 קמ"ר. ללא הימים המחוברים אליו, שטחו רק כ-82,362,000 קמ"ר. שטח היבשה שמימיו מנוקזים לאוקיינוס האטלנטי ("אגן הניקוז" שלו, במובן מסוים) גדול פי 4 מהשטח המקביל של האוקיינוס ההודי או אף האוקיינוס השקט, והוא משתרע על כ-354,700,000 קמ"ר.
עומקו הממוצע של האוקיינוס כולל הימים המחוברים אליו הוא 3,332 מ' ובלעדיהם 3,962 מ'. הנקודה העמוקה ביותר נמצאת ליד פורטו ריקו ועומקה 8,605 מ'. רוחבו של האוקיינוס האטלנטי נע בין 2,848 ק"מ בנקודה הצרה ביותר לבין 4,830 ק"מ בנקודה הרחבה ביותר.
האוקיינוס מחובר לימים ומפרצים רבים, ביניהם: הים הקאריבי, מפרץ מקסיקו, מפרץ לברדור, מפרץ האדסון, הים התיכון, הים השחור, הים הצפוני, הים הבלטי, ים ברנטס וים וודל. מאפיין נוסף של האוקיינוס הוא מספר איים מועט יחסית. בין האיים באוקיינוס: ספיטסברגן, גרינלנד, איסלנד, בריטניה, אירלנד, פרננדו דה נורונה, האיים האזורים, האיים הקנריים ועוד.
