אליבי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליבי היא השם בפי הציבור לטענת "במקום אחר הייתי" - טענת הגנה במשפט הפלילי. מקור שם הטענה במילה הלטינית Alibi שמשמעה "אחר".
[עריכה] במשפט הישראלי
טענה זו מהווה חריג לזכות היסוד החוקתית של זכות השתיקה של נאשם בהליך פלילי. על פי טענה זו כלל לא היה הנאשם במשפט הפלילי במועד המצוין בכתב האישום במקום המצוין בו, ולכן מסתמא לא ביצע את העבירה.
נאשם שזו טענתו כנגד כתב האישום התלוי ועומד נגדו, חייב להעלותה מייד בפתיחת משפטו כבר בשלב התשובה לאישום - ולא להמתין לתום פרשת התביעה.
במידה ונאשם לא טען טענה זו בשלב התשובה לאישום, לא יהיה רשאי להביא ראיות מאוחר יותר כדי להוכיח את טענתו אלא ברשות בית המשפט[1].
מחמת הייחוד של טענה זו, על בית המשפט להסביר לנאשם בתחילת ההליך את העובדה שלא יוכל לטעון את הטענה מאוחר יותר, אלא אם בית המשפט ראה שאין צורך בהסבר זה[2] - לדוגמה, מקרה בו הנאשם מיוצג על ידי עורך דין.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ סעיף 152 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי נוסח משולב התשמ"ב - 1982.
- ^ סעיף 152(ד) לחוק סדר הדין הפלילי.
[עריכה] לקריאה נוספת
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אליבי |
- שלגי, מ, כהן צ, "סדר הדין הפלילי", הוצאת משוב, 1981.
