אליקום צונזר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אֱליָקוּם צוּנְזֶר (צוּנזעֶר), גדול הבדחנים היהודים בלשון יידיש במזרח אירופה. נולד בוילנה, ליטא, בשנת 1836. נפטר בניו יורק בשנת 1913.
אליקום צונזר "משמח היהודים הגדול בדורו", כפי שכונה על ידי המשורר איציק מאנגר, נולד בווילנה, פעל במינסק, בלארוס, ובניו יורק, אליה היגר בשנת 1889. הוא הביא את מקצוע ואמנות הבדחן לשיאו. מילדותו נטה לחבר חרוזים ומנגינות, וכבר מגיל צעיר יצא שמו כמאלתר דגול ומבריק, וכבעל חוש מיוחד במינו לשירי עם ביידיש ולפולקלור. ואף על פי שפרק זמן קצר בצעירותו נהה אחרי ההשכלה העברית ורעיונותיה, ואפילו התקרב אל תנועת "חיבת ציון", בשנות ה-80 של המאה התשע עשרה, בחר לבסוף בלשון יידיש כדי ליצור בה את יצירתו.
מתקופת התקרבותו אל התנועה הציונית נותר שירו המפורסם "סָאכֶע", המחרשה. השיר היידישאי הזה פשט בחבורות הציוניות הצעירות, הושר במסיבות ובהתכנסויות, וכמעט שהפך להמנון של צעירי הציונים בוילנה.
המחרשה
- היא אבן הראשה
- לחיי שלוות השקט
- בלי מחסור לגו;
- בקר כי אשכימה
- נפשי לא תהימה
- ממחסור, מלוה, כלימה
- ודאגה בלב.
- בגרני כבר הוכנה
- תבואה לכל השנה
- אזרע, אקצר ברננה
- חופשי ושלו.
השיר "המחרשה" נכתב עברית על ידי צונזר עצמו, בלשון מקראית נמלצת, אך המקור ביידיש נכתב בלשון עממית ופשוטה. לימים "תורגם" השיר לעברית קלה יותר בידי נח שפירא, והוא מושר עד היום בשם "מחרשתי".
אליקום צונזר, "הבדחן הגדול, עתרת-תפארת כל החתונות, מטיף-המוסר וחורז החרוזים אשר לעמך ישראל", כפי שהגדירו איציק מאנגר, שילב ביצירתו כושר אילתור מילולי עם כושר אילתור של לחנים עממיים. הוא זכה לפרסום רב בחייו והיה אחת הדמויות העממיות היותר מוכרות אצל המוני היהודים דוברי היידיש במזרח אירופה, ולימים גם בארצות הברית.
אליקום צונזר אסף וכינס והוציא לאור למעלה מתשעים כרכים של שירים, ובהם גם אנתולוגיות, ספרוני שירים ושירי עם משלו. ספריו נדפסו בבתי דפוס בווילנה, בניו יורק ובברלין. בבית הספרים הלאומי בירושלים נמצאים כארבעים מספריו, כולם ביידיש. עד היום לא תורגמה יצירתו לעברית.
