נח שפירא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נח (נוח) שפירא, משורר עברי, פזמונאי, מתרגם עיתונאי ומסאי. נולד בקישינב, מולדובה, בשנת 1866. נפטר בתל אביב, בשנת 1931 (יט בטבת תרצ"א.
נח שפירא נתפס לציונות ולעברית מנעוריו, והצטרף לאגודת "חובבי ציון", בעירו קישינב. הוא היה מהמנהיגים הפעילים, יחד עם מאיר דיזנגוף. בשנת 1890 עלה לארץ ישראל, והחל את דרך הייסורים הרגילה של פועל חקלאי במושבות. בתחילה עבד ברחובות, ומשם עבר למושבה זכרון יעקב. בכל מקום שהגיע אליו היה המנהיג והרוח החיה של אגודות הפועלים.
עם התיישבותו בתל אביב, התמסר לכתיבה עיתונאית עברית, ופרסם כתבות מאמרים ומסות בענייני השעה. בעת ובעונה אחת כתב שירים וביחוד שירי זמר, והיה לאחד ממחדשי הזמר העברי בארץ. שירו המפורסם ביותר הוא "יה-חי-לי-לי/ יה-עמלי". בעוד ששיריו היו מושרים הרבה בשעתו, וחלקם מושרים אף היום, הרי כתיבתו העיתונאית כמעט ונשכחה, ואפילו לא כונסה.
שפירא עיבד לעברית קלה ומדוברת את שירו של אליקום צונזר, "המחרשה", שהושר בארץ במילותיו של שפירא ובשמו "במחרשתי". וכן התפרסם שירו משנת 1895, "העולם עומד על העבודה/ שירו וגילו בקול תודה/". הוא פרסם את שיריו בשם העט בר-נ"ש, כלומר נח שפירא.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מנשה רבינא, השיר "יה חי לי, לי-הה-עמלי", ומחברו ברנש, הוצאת המרכז לתרבות וחינוך של הוועד הפועל של ההסתדרות, 1966