אלפרד מרשל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
אלפרד מרשל (26 ביולי 1842 - 13 ביולי 1924), כלכלן בריטי, אחד הכלכלנים רבי ההשפעה של בני זמנו. בספרו "עקרונות הכלכלה" הציג את רעיונותיו בענייני היצע וביקוש, תועלת שולית ועלות הייצור. ספר זה הפך לספר לימוד דומיננטי למשך זמן רב בתחום הכלכלה.
[עריכה] ביוגרפיה
מרשל גדל בפרבר הלונדוני קלאפהאם ולמד בבית הספר הציבורי מרצ'נט טיילור שבנורת'ווד. לאחר מכן עבר למכללת סנט ג'ון בקיימברידג', שם הפגין כשרון טבעי במתמטיקה במסגרת מסלול המתמטיקה שבה למד. אף שרצה בתחילה להמשיך בדרך אביו ולהיות כומר, הצלחותיו באוניברסיטה עודדו אותו להמשיך בקריירה אקדמית. הוא קיבל תואר פרופסור בשנת 1868 והתמחה בכלכלה מדינית. הוא ביקש לשפר את המתמטיקה הריגורוזית בתחום הכלכלה ולהפוך אותה למקצוע מדעי יותר. בשנות ה-70 של המאה ה-19 כתב מספר קטן של מסכות בנוגע למסחר בינלאומי ולבעיות מדיניות המגן. בשנת 1879 נאספו עבודות רבות וחוברו יחדיו לעבודה אחת בשם "The Pure Theory of Foreign Trade: The Pure Theory of Domestic Values". באותה שנה פרסם את ספרו "The Economics of Industry" שחיבר יחד עם אשתו מרי פיילי מרשל.
מרשל רצה שתחום הכלכלה יהיה מובן גם לאדם ההדיוט ובהתאם לזאת כתב את ספרי הלימוד שלו ברמה פשוטה, ואת חישובי המתמטיקה העביר להערות השוליים ולנספחים. במכתב ששלח לבן חסותו ארתור פיגו בשנת 1906 התווה את המערכת הבאה: "(1) השתמש במתמטיקה רק ככתיבה מקוצרת ולא ככיוון חקירה. (2) הצמד אליה עד שתסיים. (3) תרגם לאנגלית. (4) המחש את הבעיה והפתרון באמצעות דוגמאות מציאותיות (5) הפטר מהמתמטיקה. (6) אם אינך מצליח את שלב 4, עזוב את שלב 3. את זה אני עושה לעתים"[1].
מרשל היה מרצה של מרי פיילי בתחום כלכלה מידנית בקמברידג'. השניים נישאו בשנת 1877 וכתוצאה מזאת נאלץ מרשל לעזוב את משרתו בשל חוקי הרווקות באוניברסיטה. הוא הפך למנהל באוניברסיטת בריסטול והמשיך להרצות בתחום הכלכלה המדינית. הוא שכלל את ספרו "כלכלת התעשייה" ופרסם אותו בצורה רחבה יותר ברחבי האנגליה כספר בתוכנית הלימודים, שכן הספר התבסס על יסודות תיאורתיים מורכבים. מרשל קיבל מידה מסוימת של מוניטין מעבודה זו, ולאחר מותו של ויליאם ג'בונס בשנת 1881, הפך מרשל בזמנו לכלכלן הבריטי המוביל באסכולה המדעית.
בשנת 1884 חזר מרשל לקמברידג' למשרת פרופסור לכלכלה מדינית במקומו של הנרי פוקט שנפטר בשנה זו. בקמברידג' ביקש להקים מסלול חדש לתחום הכלכלה, אך את זאת השיג לראשונה רק בשנת 1903. עד אז נלמד תחום הכלכלה תחת המסלול מדעים היסטוריים ומוסריים, תחום שלא סיפק למרשל את הסטודנטים הנמרצים והמקצועיים אותם רצה ללמד.
מרשל החל לעבוד על ספרו "עקרונות הכלכלה", העתיד להפוך למקור רב השראה בתחום הכלכלה, בשנת 1881, למשך כעשור. תוכנית העבודה שלו התרחב בהדרגה והפך לבסוף לשני כרכים הכוללים את כל תורת הכלכלה. הכרך הראשון פורסם בשנת 1890 לתשואות חובקות עולם אשר ביססו את מעמדו כאחד הכלכלנים המובילים בזמנו. הכרך השני, שהתייחס לסחר חוץ, כסף, תנודות מסחר, מיסים וקולקטיביזם, מעולם לא פורסם.
בשני העשורים הבאים עבד על השלמת הכרך השני של עקרונות הכלכלה אך השאיפה לשלמות ולפרטים הקטנים מנעה ממנו מלהוציא את הספר. מאותם סיבות, גם עבודות אחרות שהתחיל לעבוד עליהם, כגון תזכירים בעניין מדיניות הסחר עבור שר האוצר של בריטניה בשנות ה-90 של המאה ה-19, נשארו לא שלמות.
הבריאות שלו הדרדרה בהדרגה מאז שנות ה-80 ובשנת 1908 פרש מהאוניברסיטה. הוא קיווה להמשיך לעבוד על העקרונות אך בריאותו המשיכה להדרדר והוא התקשה לעבוד. התפרצות מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 עודדה אותו לשנות את הבחינות שעשה בעניין כלכלה בינלאומית. בשנת 1919, ביותו בן 77, פרסם את חיבורו "תעשייה ומסחר". חיבור זה היה מסה אמפירית בעיקרו ולכן לא הצליח למשוך שבחים רבים מכלכלים תיאורטיקנים. בשנת 1923 פרסם את החיבור "כסף, אשראי ומסחר" שמהווה אוסף של מיני רעיונות כלכליים, בין אם פורסמו בעבר ובין אם לאו.
