היצע וביקוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחירו של מוצר מתקבל בנקודה שבה יש איזון בין הכמות המיוצרת לכמות המבוקשת. הגרף מתאר עליה בביקוש (מעבר מ-D1 ל- D2, כאשר S הוא ההיצע), אשר בעקבותיה, המחיר עולה (מ-P1 ל-P2) והכמות הנמכרת גדלה (מ-Q1 ל-Q2).

מודל הֵיצֵעַ וביקוש הוא מודל כלכלי המתאר את האינטרקציה של שני כוחות חשובים הפועלים בשוק הכלכלי. ההיצע מייצג את ההתנהגות הצפויה מצד יצרני מוצר נתון, ואילו הביקוש מייצג את התנהגות צרכני אותו מוצר. המודל בוחן את שני הכוחות תוך התייחסות למחיר המוצר בשוק, ולסך הכמות הנמכרת והמיוצרת. מודל זה הוא מודל בסיסי בתחום המיקרו-כלכלה, ובאמצעותו ניתן להסביר מגוון רחב של תרחישים מיקרו-כלכליים. בנוסף, הוא משמש אבן יסוד במודלים מורכבים יותר ובתאוריות כלכליות שונות. אף שהמודל הוצע לראשונה על ידי אחרים, היה זה אלפרד מרשל ששכלל ופיתח את תאוריית המיקרו-כלכלה בכלל, ואת המודל הספציפי הזה בפרט.

באמצעותן של עקומות ושל פונקציות מתאר המודל את התנהגות הגורמים השונים בשוק הכלכלי. מחיר מוצר השוק, הקרוי גם מחיר שיווי משקל, מתקבל בעת מפגש הרצונות בין היצרנים לצרכנים כאשר השוק הוא שוק חופשי שבו תחרות משוכללת. מפגש רצונות זה מתבטא מבחינה גרפית בנקודת החיתוך בין שתי העקומות. גורמים שונים, בהם גם גורמים ממשלתיים, עשויים להשפיע על מיקום מפגש זה, וכתוצאה מכך - על מחיר המוצר בשוק.

[עריכה] הוגי המודל

הביטוי "היצע וביקוש" (supply and demand) נראה לראשונה במאמרו של הכלכלן הבריטי, ג'יימס דנהאם-סטוארט, "חקירת עקרונות הכלכלה הפוליטית". אדם סמית השתמש במושג בספרו "עושר העמים", ודייוויד ריקארדו קרא לאחד הפרקים בספרו "עקרונות הכלכלה המדינית והמיסוי" בשם "השפעות ההיצע והביקוש על המחיר".

הצרפתי אנטואן אוגסטין קורנו היה הראשון שפיתח את המודל המתמטי של היצע וביקוש במאמרו "Researches on the Mathematical Principles of the Theory of Wealth" שהוציא לאור ב-1838. את המודל שכלל אלפרד מרשל בספרו עקרונות הכלכלה משנת 1890, ומודל זה הוא המודל הנפוץ הנלמד באוניברסיטאות ומכללות במדינות המערב כיום.

[עריכה] המודל

נקודת החיתוך של עקומת ההיצע ועקומת הביקוש קובעת את מחיר וכמות שיווי משקל.

המודל מניח כי השוק, המרחב בו ניתן למכור ולרכוש מוצרים, מתנהל כשוק חופשי בתחרות משוכללת, כאשר הן הכמות המיוצרת של מוצר נתון והן הכמות הנדרשת עבור אותו מוצר, תלויים במחיר השוק שלו. חוק ההיצע קובע כי ההיצע תלוי במחיר כך שככל שהמחיר גבוה יותר, כך היצרנים מעוניינים לייצר יותר מוצרים. באופן דומה, חוק הביקוש קובע כי הביקוש תלוי במחיר כך שככל שמחיר המוצר גבוה יותר, כך הכמות שמבקשים הצרכנים לקנות ממוצר זה קטנה יותר.

חוק ביקוש והיצע קובע כי מחיר השוק מתקבל בהצטלבות בין ההיצע לביקוש, כאשר ישנו איזון בשוק. האיזון מתאפשר הודות לכוחות הפועלים בשוק משני צדדים שונים, עד ליצירת האיזון. מצד אחד, אם מחיר המוצר נמצא ברמה נמוכה שבה הצרכנים דורשים יותר מוצרים ממה שיכולים היצרנים להציע, ייווצר מחסור במוצר (ובמילים אחרות, עודף ביקוש) והצרכנים יהיו מוכנים לשלם יותר עבור המוצר המבוקש. כתוצאה מכך, היצרנים יגדילו את תפוקתם וייצרו יותר מוצרים עד לרמת מחירים שבה הצרכנים לא יהיו מוכנים לרכוש יותר יחידות ממוצר זה. מצד שני, במהופך, אם מחיר המוצר גבוה, וברמת מחירים זו היצרנים מעוניינים לייצר יותר מן הכמות שהצרכנים מוכנים לקנות (כלומר, עודף היצע), היצרנים יהיו מוכנים להוריד את המחיר כדי למכור את המוצר. המחיר ירֵד עד לרמה שבה הצרכנים יהיו מוכנים לרכוש את כמות המוצר המוצעת במחיר זה.

כוחות השוק הנ"ל מתאזנים ומגיעים לנקודה הנקראת נקודת שיווי משקל. בנקודה זו הכמות המיוצרת שווה לכמות המבוקשת - והיצרנים מוכנים לייצר כמות השווה לכמות הנדרשת על ידי הצרכנים, ובה נקבע מחיר השוק בידי כוחות אלו.

על מנת להגיע לשיווי המשקל הנזכר לעיל, מניח המודל מספר הנחות שנועדו לפשט את הניתוח. המודל מניח כי ליצרנים ולצרכנים אין זהות ספציפית, וכי הצרכן אינו מעדיף יצרן אחד על פני יצרן אחר; כל המוצרים בשוק זהים - אין תכונות המבדלות סוגי מוצרים שונים ואין מותגים עדיפים; מחיר השוק תקף לכל היצרנים והצרכנים כאחד, ללא קשר לכמות בה סחרו - צרכן שרכש מיליון מוצרים ישלם על כל יחידת מוצר מחיר השווה למחיר שמשלם צרכן שרכש מוצר אחד בלבד. לשוק המשוכלל הנחות נוספות: הממשלה אינה מתערבת בנעשה בשוק המוצרים; אין התארגנויות של יצרנים או צרכנים (כמו למשל חרם צרכנים או קרטל); כל היצרנים והצרכנים עומדים בפני שוק עם מידע מלא - לא ניתן להסתיר דבר; ובשוק מספר כה רב של יצרנים וצרכנים עד כי פרט יחיד, יצרן או צרכן, אינו יכול להשפיע על מחיר המוצר בשוק.

[עריכה] פונקציית ההיצע

פונקציית ההיצע מציגה את הקשר בין כמות המוצרים שייוצרו על ידי היצרנים לבין מחירי שוק שונים. עקומת ההיצע, המסומנת בדרך בכלל באות "S" ‏(supply), היא הביטוי הגרפי של פונקציה זו. הואיל והכמות המוצעת היא, בדרך כלל, פונקציה עולה של המחיר, עקומת ההיצע לרוב עולה משמאל לימין. בנוסף, עקומת ההיצע עולה בדרך כלל במידה הולכת וגוברת (כלומר, העקומה היא פונקציה קמורה) על פי חוק התשואה השולית הפוחתת. משמעות עקומה כזו היא שהיצרנים מעוניינים לייצר ולהציע כמות גדולה יותר ממוצר נתון ככל שמחירו גבוה יותר.

עקומת ההיצע של יצרן נתון שווה לעקומת העלות השולית שלו. בהתאם לזאת, עקומת ההיצע של כלל המשק מורכב מסכום עקומת העלות השולית של כל היצרנים במשק גם יחד (היצע מצרפי).

אף שעקומת ההיצע על פי רוב עולה משמאל לימין, ישנם יוצאי דופן. דוגמה לכך היא פונקציית היצע של עבודה, העולה תחילה משמאל לימין, אך בשלב כלשהו נוטה אחורנית ועולה מימין לשמאל. באופן כללי, ככל ששכרו של עובד גדול יותר, כך הוא מוכן לספק כמות גדולה יותר של שעות עבודה. הסיבה לכך היא ששכר גבוה מעלה את התועלת השולית של העבודה, ובהתאם, גם את העלות האלטרנטיבית של אבטלה. ואולם, כאשר שכרו גבוה בצורה קיצונית, העובד יכול לחוות "תועלת שולית פוחתת" ביחס לשכרו. כלומר, אם שכרו של אדם הוא מיליון ש"ח לחודש, אזי ייתכן שעלייה של 10,000 ש"ח לא תשפיע עליו יותר - ייתכן כי יבחר לעבוד פחות ופחות, ויעדיף לבזבז את זמנו על שעות פנאי.

דוגמה נוספת לעקומת היצע לא נפוצה היא עקומת ההיצע של חברות ייצור בשירות הציבורי. העלות הקבועה מהווה חלק גדול מהעלות כוללת בחברות מסוג זה, ולכן גם את העלות השולית (עקומת ההיצע) מחשיבים לעתים כקבוע.

[עריכה] פונקציית הביקוש

פונקציית הביקוש מציגה את כמות המוצרים שהצרכנים מעוניינים לרכוש, עבור כל רמת מחירים. עקומת הביקוש, המסומנת בדרך בכלל באות "D" ‏(demand), היא הביטוי הגרפי של פונקציה זו. ככל שמחיר המוצר גבוה, כך הצרכנים יהיו מוכנים לרכוש פחות מוצרים. מסיבה זו, עקומת הביקוש בדרך כלל יורדת משמאל לימין.

כאמור לעיל, עקומת ההיצע שווה לעקומת העלות השולית, ובאופן דומה, עקומת הביקוש שווה לעקומת התועלת השולית.

הגורמים העיקריים המשפיעים על צרכן נתון הם מחיר המוצר, רמת ההכנסה של הצרכן וטעמיו, מחיר המוצרים התחליפיים ומחיר המוצרים המשלימים. בדומה לעקומת ההיצע, עקומת הביקוש של כלל המשק מורכבת מסכום עקומת התועלת השולית של כל הצרכנים במשק גם יחד. עקומה כללית זו, המכונה ביקוש מצרפי, יכולה להיות עקומה קמורה או עקומה קעורה, וצורתה תלויה לעתים בהתפלגות ההכנסה במשק.

כפי שצוין לעיל, עקומת הביקוש בדרך כלל יורדת משמאל לימין. ישנם מקרים נדירים שבהם עקומת הביקוש עולה משמאל לימין. מוצרים שלהם עקומת ביקוש מסוג זה מכונים בשם מוצר גיפן. ניתן, אם כן, לחלק את הביקוש למוצר לשלושה סוגי מוצרים:

• מוצר נורמלי: כאשר מחיר המוצר עולה, הביקוש יורד (פונקציה יורדת).
• מוצר נייטרלי: הביקוש כמעט ואינו מושפע ממחיר המוצר (פונקציה קשיחה לחלוטין). מוצר נייטרלי מאפיין מוצרי יסוד ללא תחליף, כגון לחם וחלב.
• מוצר גיפן: כאשר מחיר המוצר עולה, הביקוש עולה (פונקציה עולה).

שיווי משקל במשק

[עריכה] שיווי משקל

התאוריה הכלכלית מתרכזת בסדרה של יחסי היצע וביקוש בצורת משוואות. באמצעות ניתוח משוואות אלו ניתן להסיק מה תהיה רמת המחירים במשק, כמו גם הכמות המיוצרת והנמכרת של המוצרים הקיימים. עקומת הביקוש, שכאמור יורדת על פי רוב משמאל לימין, פירושה שככול שמחירו של מוצר נתון נמוך יותר, כך גדלה הכמות המבוקשת של צרכני השוק לאותו מוצר. מאידך גיסא, עקומת היצע, העולה כאמור משמאל לימין, פירושה שככול שמחירו של מוצר נתון גבוה יותר, כך היצרנים ישאפו לייצר יותר יחידות מוצר. נקודת החיתוך של שתי העקומות היא נקודת שיווי המשקל של המשק. בנקודת שיווי המשקל מוכנים היצרנים לייצר את כמות שיווי המשקל *Q ליחידת זמן במחיר שיווי המשקל *P, והצרכנים מוכנים לרכוש את אותה הכמות בדיוק ובאותו מחיר. כפי שניתן לראות, נהוג לסמן את מחיר שיווי המשקל ואת כמות שיווי המשקל בכוכבית (*).

על מנת לפשט את הצגת המודל ואת ניתוחו, יש המאיירים את עקומות ההיצע והביקוש כקווים ישרים, ולא כעקומות של ממש. איור עם קווים ישרים אינו משפיע על הקשר בין המחיר לכמות ולכן אינו משפיע על התוצאות. עם זאת, לצורה הכללית של העקומה (ואם מדובר בקווים ישרים - אז לשיפוע הקו) יש השפעה על המהירות והאופן שבהם המשק מגיב לשינויים בביקוש ובהיצע. הרחבה בעניין זה יש בהמשך.

[עריכה] שינויים בביקוש ובהיצע והשפעתם

[עריכה] שינויים בביקוש

איור 1

כאשר יותר צרכנים מעוניינים לרכוש מוצר כלשהו, כמות המוצרים המבוקשת בכל רמת מחירים נוטה לעלות. לתופעה זו מקובל לקרוא "עלייה בביקוש". עלייה בביקוש יכולה להתקיים בעקבות שינוי בטעמים (לדוגמה, כאשר יותר אנשים רוצים פתאום לקנות קפה). עלייה בביקוש באה לידי ביטוי בצורה גרפית כתזוזה ימינה ולמעלה של עקומת הביקוש כולה (מעבר מ-D₁ ל-D₂ באיור 1). ואכן, ניתן לראות כי בעקבות העלייה בביקוש, גדלה הכמות המבוקשת של המוצר בכל מחיר נתון. בעקבות השינוי עלה מחיר שיווי המשקל מ-P₁ ל-P₂, וכמות שיווי משקל עלתה אף היא, מ-Q₁ ל-Q₂. במהופך. אילו ירד הביקוש ומצב המוצא היה D₂, אזי הביקוש היה יורד ל-D₁, ומחיר וכמות שיווי המשקל היו קטֵנים.

גורם נוסף המשפיע על הביקוש הוא הכנסת הצרכן. השינוי בעקומת הביקוש תלוי בסוג המוצר. אם נניח שחלה עלייה בהכנסת הצרכן, אזי:

• אם המוצר נורמלי, עקומת הביקוש תזוז ימינה, בדומה לאיור שמשמאל,
• אם המוצר נייטרלי, אין שינוי בעקומת הביקוש,
• ואם המוצר נחות, עקומת הביקוש תזוז שמאלה.

מלבד גורמים כהכנסת הצרכן וטעמיו, ישנם שני גורמים נוספים המשפיעים על הביקוש: שינוי במחיר המוצר התחליפי ושינוי במחיר המוצר המשלים. אם מחיר המוצר התחליפי עולה, עקומת הביקוש תזוז ימינה ולמעלה (יחס צולב ישר); יורד - תזוז שמאלה ולמטה. אם מחיר המוצר המשלים עולה, עקומת הביקוש תזוז שמאלה (יחס צולב הפוך); יורד - תזוז ימינה.

[עריכה] שינויים בהיצע

איור 2

כאשר עלות ייצור המוצרים משתנ‏ה, משתנה גם עקומת ההיצע. לדוגמה, בעקבות שיפור טכנולוגי שחל בענף החקלאות, ניתן כעת להפיק יותר חיטה בעבור עלות נתונה. היצרנים בשוק זה יהיו מוכנים להפיק כעת יותר חיטה בכל רמת מחירים, דבר הבא לידי ביטוי בצורה גרפית כתזוזה ימינה של עקומת ההיצע (מעבר מ-S₁ ל-S₂ באיור 2). בעקבות השינוי חלה ירידה במחיר שיווי משקל (מעבר מ-P₁ ל-P₂) ועלייה בכמות שיווי משקל (מעבר מ-Q₁ ל-Q₂). ניתן לראות כי בתזוזות של עקומת ההיצע, מחיר שיווי המשקל וכמות שיווי המשקל משתנים בכיוונים מנוגדים. במהופך, אילו חלה ירידה בכמות המיוצרת בכל מחיר נתון כאשר מצב המוצא היה S₂, עקומת ההיצע הייתה זזה שמאלה ל-S₁, וכמות שיווי המשקל ומחיר השוק היו משתנים בהתאם.

עקומות ביקוש שונות בעלות גמישויות שונות

[עריכה] גמישות

ערך מורחב – גמישות (כלכלה)

הגמישות של ההיצע והגמישות של הביקוש מהוות מדד ליכולתם של היצרנים והצרכנים שבמשק להסתגל במהירות לשינויים בביקושים ובהיצע כאשר הם גדֵלים וקטֵנים. דרך אחת שבה ניתן להגדיר גמישות היא היחס בין שיעור השינוי במשתנה אחד לבין שיעור השינוי במשתנה האחר התלוי בו, היינו - אחוז השינוי של משתנה אחד חלקי אחוז השינוי של משתנה אחר. לגמישות ישנה חשיבות כאשר, למשל, יש צורך לבחון כיצד תשתנה כמות שיווי המשקל כאשר המחיר משתנה. גמישות זו ידועה בשם גמישות המחירים. לדוגמה, אם בעל מונופול מחליט להעלות את מחירו של מוצר אותו הוא מייצר, כיצד השינוי ישפיע על ההכנסות ממכירות? האם מחיר המוצר יקזז את הירידה הצפויה בכמות המכירות? או אם למשל הממשלה מבקשת להטיל מס על מוצר כלשהו, כיצד תשפיע העלייה במחיר המוצר על הכמות המבוקשת בשוק?

ניתן לחשב את היכולת של השוק להסתגל לשינויים במחירים באמצעות יחידות מידה לכל יחידת מטבע (לדוגמה, ליטר לכול שקל ישראלי, או מכוניות לכול ין יפני), אך שיטת חישוב זו אינה מאפשרת שימוש נוח בתוצאות במקרים מסוימים. כך, לדוגמה, אם נרצה להשוות את השפעת עליית המחירים של בנזין בישראל ובארצות הברית, קיימת המרה מסובכת מגלון לכל דולר אמריקאי וליטר לכל שקל ישראלי. מסיבה זו מעדיפים כלכלנים רבים להשתמש בשינוי היחסי באחוזים, או במילים אחרות - בגמישות. מבחינה גרפית, גמישות של ביקוש והיצע תתבטא בשיפוע עקומותיהם: ככל שהעקומה, העולה או היורדת, אופקית יותר - היא משקפת גמישות גבוהה, היינו שינוי קטן יחסית במחיר (הנמדד על הציר האנכי) ישפיע במידה רבה יותר בכמות (הנמדדת על הציר האופקי); ככל שהעקומה אנכית יותר - היא משקפת ביקוש או היצע קשיחים יותר (גמישות נמוכה), היינו שינוי גדול יחסית במחיר (בציר האנכי) יביא לשינוי קטן יחסית בכמות (הציר האופקי). הגמישות עשויה להשתנות בנקודות שונות לאורך העקומה, שכן שיפועה אינו בהכרח קבוע, ועל כן מקובל לדבר על "גמישות נקודתית".

לדוגמה, אם מחירו של עט עלה מ-₪1.00 ל-₪1.05, וכמות העטים המיוצרים והנמכרים עלה מ-100 עטים ל-102 עטים, השיפוע הוא , כלומר 40 עטים לכל שקל. הגמישות תלויה בשינוי באחוזים, ולכן: כמות העטים עלתה ב-2% ואילו המחיר עלה ב-5%, כלומר גמישות המחירים של ההיצע היא או 0.4.

הואיל והגמישות נמדדת באחוזים, שינוי יחידת המידה או יחידת המטבע לא ישפיע על הגמישות. אם הכמות המבוקשת או המיוצרת משתנה במידה רבה כאשר המחיר משתנה במידה מועטה, אזי מדובר בעקומה גמישה. אם הכמות המבוקשת או המיוצרת משתנה במידה מועטה כאשר המחיר משתנה במידה רבה, אזי מדובר בעקומה קשיחה. עקומת היצע קשיחה לחלוטין היא למעשה עקומה אנכית (ראו בהמשך).

ניתן להתייחס לגמישות ביחס למשתנים נוספים מלבד מחיר המוצר. משתנה נפוץ אחד הוא ההכנסה. כיצד ישתנה הביקוש למוצר נתון אם ההכנסה גדלה או קטנה? גמישות זו ידועה בשם גמישות ההכנסה. לדוגמה, בכמה ישתנה הביקוש למכוניות יוקרה אם ההכנסה הממוצעת עלתה ב-10%? אם הגמישות חיובית, העלייה בביקוש תיוצג מבחינה גרפית כתזוזה ימינה של עקומת הביקוש, שכן הכמות המבוקשת של מכוניות יוקרה תעלה בכול רמת מחיר.

הגמישות הצולבת של הביקוש גם היא מובאת בחשבון לעתים בעת התבוננות במוצרים תחליפיים ומוצרים משלימים. גמישות זו מודדת את שיעור השינוי בביקוש למוצר נתון ביחס לשיעור השינוי במחירו של מוצר אחר. לדוגמה ניקח שני מוצרים משלימים, בנזין ומכוניות. אם בתגובה לעלייה של 10% במחיר הבנזין, יורד הביקוש למכוניות ב-20%, הגמישות הצולבת של הביקוש תהיה .

[עריכה] וריאציות של היצע וביקוש

[עריכה] עקומת היצע אנכית

במצב המוצא עקומת הביקוש היא D₁ ומחיר שיווי המשקל הוא P₁. אם הביקוש קטן ל-D₂, מחיר שיווי המשקל ירד ל-P₂, אם כי הכמות היא אותה כמות - Q.

עקומת ההיצע יכולה להיות אנכית לחלוטין: הכמות המיוצרת קבועה בכל רמת מחירים. לדוגמה, ניתן להתייחס אל שטח האדמה בעולם כאל כמות קבועה. בדוגמה זו, לא משנה כמה אדם יהיה מוכן לשלם עבור חלקת אדמה - לא ניתן ליצור עוד אדמה בשבילו, ולכן עקומת ההיצע תהיה עקומה אנכית עם גמישות 0 (כלומר, קשיחה לחלוטין: לא משנה מהו שיעור השינוי במחיר - הכמות המיוצרת לעולם לא תשתנה). עם זאת, בטווח הארוך ניתן להכשיר שטחי אדמה נוספים באמצעות השקיה וניתן לייבש ביצות, כך שלמעשה, בדוגמה זו ניתן לומר כי עקומת היצע אנכית נועדה לפשט את הניתוח.

ככלל, עקומות היצע אנכיות נפוצות יותר בטווח הקצר. לדוגמה, אם גביע האלופות יתקיים בשבוע הבא, הגדלת מספר המושבים באצטדיון היא כמעט בלתי אפשרית. אם כן, ניתן להתייחס אל היצע כרטיסי המשחק כאל עקומת היצע אנכית. אם מארגני האירוע העריכו שלא כראוי את הביקוש, אזי ייתכן שהמחיר שקבעו נמוך ממחיר שיווי המשקל. במקרה כזה, סביר שמצד אחד יהיו צרכנים ששילמו מחיר נמוך זה, ומצד שני, יהיו צרכנים שלא יצליחו לרכוש כרטיסים על אף שיהיו מוכנים לשלם יותר עבורם. אם הצרכנים שקנו את הכרטיסים בזול מוכנים למכור את הכרטיסים שלהם לצרכנים שמוכנים לשלם עבורם יותר (כלומר, לספסר), אזי המחיר האפקטיבי יעלה למחיר שיווי המשקל.

על פי כלכלת צד ההיצע, אסכולה המתמקדת ביצרן ובהיצע, פונקציית ההיצע המצרפי (פוקנציית ההיצע של כלל המשק) היא יחסית אנכית. מסיבה זו טוענים חסידי האסכולה נגד התערבות ממשלתית בביקוש, שכן התערבות כזו עלולה לגרום לאינפלציה עם עקומת היצע אנכית.^[1]

[עריכה] שווקים שאינם עוסקים בסחורות

מודל היצע וביקוש יכול להתקיים בשווקים שונים, ולאו דווקא בשווקי הסחורות.

לדוגמה, המודל יכול להתקיים בשוק העבודה כאשר השכר נקבע על פי העבודה. בדוגמה זו, התפקידים האופייניים לצרכן ויצרן הם הפוכים. ה"יצרנים" במקרה זה הם האינדיבידואלים המבקשים למכור את עמלם למרבה במחיר, ואילו צרכני העבודה הם פירמות המבקשות לרכוש את העבודה במחיר הנמוך האפשרי. מחיר שיווי המשקל לעבודה נתונה הוא השכר.

גם השווקים הפיננסיים השונים (שוק מטבע חוץ, שוק ההון וכו') מקיימים היטב את מודל הביקוש וההיצע, ובמקרים רבים אף נחשבים כהדגמה מוצלחת יותר למודל מאשר שווקי הסחורות. מתקיימים בהם הנחות רבות יותר של תחרות משוכללת, ובעיקר ההנחה הנדרשת כי "מוצרי" הספקים השונים זהים לחלוטין בטיבם ובאיכותם - לרוכש אין כל עדיפות לדולר שמקורו בסוחר א' על פני זה שמוצע בבנק ב', ושניהם שווים לחלוטין זה לזה ולערך השוק שלהם.

[עריכה] שווקים ללא "תחרות משוכללת"

בשוק שבו צרכנים רבים אך רק יצרן אחד, או במילים אחרות - מונופול, יכול יצרן זה להתאים את מחיר המוצר בהתאם לביקוש שבמחיר זה, כך שהרווח יהיה מקסימלי. מחיר זה יהיה גבוה יותר ממחיר שהיה מתקבל בשוק תחרותי. ניתוח דומה ניתן לעשות כאשר מדובר בשוק עם מספר רב של יצרנים - ורק קונה אחד (מונופסון).

במשק שבו מספר מועט של יצרנים או מספר מועט של צרכנים, לא ניתן להשתמש במודל היצע וביקוש מכיוון שהחלטותיהם האנדיבידואליות של היצרנים יכולים להשפיע על הביקוש ואילו החלטותיהם האנדיבידואליות של הצרכנים יכולים להשפיע על ההיצע. במקרה זה ניתן להשתמש בתורת המשחקים על מנת לנתח שוק כזה (ראו גם אוליגופול).

[עריכה] דוגמה להמחשה

הדוגמה הבאה מתבססת על משק שבו 6 אנשים: שלושה מוכרים ושלושה צרכנים:

• דבורה מוכנה לשלם ₪10 עבור שק תפוחי אדמה.
• יונתן מוכן לשלם ₪20 עבור שק תפוחי אדמה.
• בנימין מוכן לשלם ₪30 עבור שק תפוחי אדמה.

• דניאל מוכן למכור שק תפוחי אדמה תמורת ₪5.
• דור מוכן למכור שק תפוחי אדמה תמורת ₪15.
• הראל מוכנה למכור שק תפוחי אדמה תמורת ₪25.

קיימות מספר אפשרויות מסחר שניתן לקיים בין כל שני אנשים, אך לא כולן תתקיימנה בפועל. לדוגמה, בנימין והראל יהיו לכאורה מעוניינים לעסוק בסחר חליפין בכל מחיר שבין ₪25 ל-₪30. אם המחיר גבוה מ-₪30, בנימין לא יהיה מעוניין בעסקה מכיוון שהמחיר גבוה מדי. מצד שני, אם המחיר יהיה נמוך מ-₪25, הראל לא תהיה מעוניינת בעסקה מכיוון שהמחיר נמוך מדי. עם זאת, כאשר יגיע בנימין לשוק, הוא ימצא שישנם יצרנים אחרים המוכנים למכור שק תפוחי אדמה בפחות מ-₪25, ולכן הוא לא ייכנס לעסקה עם הראל. בשוק יעיל ימצא כל מוכר את המחיר הגבוה ביותר האפשרי, ואילו הצרכן ימצא את המחיר הנמוך ביותר האפשרי.

נניח כי בנימין והראל יתמקחו על המחיר. הראל תציע ₪25 עבור שק תפוחי אדמה. לפני שבנימין יסכים, יציע דור עבור שק תפוחי האדמה ₪24. הראל איננה מעוניינת למכור את השק במחיר זה, ולכן היא תפרוש מהמיקוח. בנקודה זו יציע דניאל את הסחורה ב-₪12. דור לא ימכור ברמת מחירים כה נמוכה, ונראה כי עסקה זו בין בנימין לדור תיכשל. בנקודה זו מפציע יונתן ומציע ₪14 עבור שק התפוחים. כעת יש לנו שני אנשים שמעוניינים לקנות שק תפוחי אדמה ב-₪14 (בנימין ויונתן) אך רק אדם אחד שמעוניין למכור (דניאל) במחיר זה. בנימין רואה זאת, וכדי לא להפסיד עסקה טובה, הוא מציע לדניאל ₪16 עבור תפוחי האדמה. גם דור יציע למכור ב-₪16, כך שעכשיו יש שני מוכרים ושני קונים במחיר זה (הארבעה היו יכולים לסגור את העסקה בכל מחיר שבין ₪15 ל-₪20), והמיקוח הסתיים. ומה לגבי הראל ודבורה? ובכן, השניים אינם מעוניינים לעסוק בסחר חליפין בין עצמם כיוון שדבורה מעוניינת לשלם ₪10 לכל היותר והראל מעוניין לקבל ₪25 לכל הפחות. דבורה אינה יכולה להציע מחיר גבוה יותר מהמחיר שהציעו בנימין ויונתן, ולכן היא איננה יכולה להתמקח איתם. הראל אינו מעוניין להציע פחות מדניאל ומדור, ולכן הוא אינו יכול עוד להתמקח עם בנימין. במילים אחרות, ה"שוק" הגיע לשיווי משקל יציב.

עקומות ביקוש והיצע לא רצופות.

ניתן אם כן לשרטט עקומות היצע וביקוש. הביקוש:

• אדם אחד מעוניין לשלם ₪30 (בנימין)
• שני אנשים מעוניינים לשלם ₪20 (בנימין ויונתן)
• שלושה אנשים מעוניינים לשלם ₪10 (בינימין, יונתן ודבורה)

ההיצע:

• אדם אחד מעוניין למכור תמורת ₪5 (דניאל)
• שני אנשים מעוניינים למכור תמורת ₪15 (דניאל ודור)
• שלושה אנשים מעוניינים למכור תמורת ₪25 (דניאל, דור והראל)

ניתן לראות מהגרף כי עקומת ההיצע ועקומת הביקוש נחתכות כאשר כמות שיווי המשקל היא שני שקי תפוחי אדמה וכאשר מחיר שיווי המשקל נע בין ₪15 ל-₪20. לא ניתן לקבוע האם דניאל מוכר לבנימין, ודור מוכר ליונתן, או שמא להיפך. כמו כן, לא ניתן לקבוע מהו המחיר המדויק שהוסכם עליו. זוהי המגבלה היחידה של מודל פשוט זה. בתחרות משוכללת ניתן היה לחשב את מחיר שיווי המשקל עד האגורה האחרונה. לדוגמה, אם המיקוח האחרון היה בין אדם שמוכן למכור תמורת ₪15.50 לבין אדם שמוכן לשלם ₪15.51, ניתן להגיע למחיר ספציפי.

יש לציין כי דוגמה זו אינה מקיימת את ההנחה בתחרות משוכללת שעל פיה יש מספר בלתי מוגבל של קונים ומוכרים. עם זאת, הפישוט עוזר להבין כיצד ניתן להגיע לשיווי משקל בשוק המוצרים. תוצאות דומות יתקבלו גם אם נתחשב במספר המשתתפים ובהנחות אחרות של תחרות משוכללת.

[עריכה] ביקורת על המודל של היצע וביקוש

רעיונותיו של מרשל לגבי היצע וביקוש נוגדים בחלקם את רעיונותיהם של חסידי אדם סמית ודייוויד ריקארדו. אף על פי שהתאוריות של מרשל נפוצות באוניברסיטאות במדינות המערב בימינו אנו, מספר כלכלנים חלקו על רעיונות אלו. תאוריה אחת הנוגדת את רעיונותיו של מרשל היא כי מחירי המוצרים ידועים עוד לפני שהמוצר מגיע לשוק עצמו, דבר השולל את הרעיון על פיו השוק המופשט קובע את המחיר.

גם הכלכלה הקיינסיאנית נוגדת את התאוריה של היצע וביקוש. בתאוריה זו יכולים המחירים להיות חסינים מפני שינוי, במיוחד כאשר המחיר קטֵן. התוצאה היא כשל שוק.

בנוסף, מודל היצע וביקוש מאפשר להשיג שיווי משקל חלקי, לעומת מודלים אחרים שבהם ישנו שיווי משקל כללי. הסיבה לכך היא שהמודל מתייחס רק לטווח הקצר, ולמעשה מתעלם מהשפעות שבין ההיצע לביקוש בטווח הארוך.

ההתנגדות לשוק חופשי מקורה בעיקר מחסידי המרקסיזם ומסוציאליסטים אחרים. מתנגדים אלו מעדיפים כלכלה שבה המחיר אינו תלוי בהיצע ובביקוש. לטענתם, כאשר יש מחסור או כאשר הביקוש קטן - על המחיר להישאר ללא שינוי (ראו כלכלה מתוכננת). לעומת זאת, חסידי השוק החופשי מתנגדים לעקרונות בתאוריית הכלכלה המתוכננת, במיוחד במדינות קומוניסטיות.

[עריכה] ראו גם

• ביקוש מצרפי
• חסם כניסה לשוק
• עודף הצרכן
• עודף היצרן
• גמישות
• השפעה חיצונית
• היד הנעלמה
• מיקרו-כלכלה
• פרוטקציוניזם
• רווח
• קיצוב
• Say's law