אנטיתזה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטיתזה או אנטיתזיס (Antithesis, ביוונית ניגוד. אנטי - נגד, תזיס - פוזיציה) היא ניגוד ישיר או הפך מדויק למשהו. לדוגמה: גיהנום אנטיתזה לגן עדן; אי-סדר אנטיתזה לסדר.
ברטוריקה, אנטיתזה היא צורת דיבור המביעה ניגוד רעיוני על ידי הפך חד משמעי במילים, פסקאות או משפטים, בעזרת מבנה דקדוקי מקביל, כמו בדוגמה: "כשצריך שקט אתה מדבר, וכשצריך דברים אתה שותק; כשאתה נמצא אתה רוצה להיעדר, וכשאתה נעדר אתה רוצה להיווכח; בזמן שלום אתה רוצה מלחמה, בזמן מלחמה אתה דורש שלום; במועצה אתה שר על אומץ, אך בקרב אתה רועד".
המשפט הידוע באנגלית "Man Proposes, God Disposes" - "האדם מציע, האלוהים משליך לפח" הוא דוגמה לאנטיתזה. בנוסף, ישנה אנתיטזה בספרו של ג'ון דרידן, "הצביה והפנתר": "שחור מידי לגן-עדן, ועם זאת לבן מידי לגיהנום".
אנטיתזה היא לפעמים כפולה או מתחלפת לסירוגין כמו במשפט הזה של הקיסר אוגוסטוס: "הקשיבו, אנשים צעירים! הקשיבו לאדם זקן, שאנשים זקנים שמחו להקשיב לו כשהיה צעיר".
בין הכותבים האנגלים שעשו את השימוש הכי בולט באנטיתזה נמצאים פופ (Pope), יאנג, ג'ונסון וגיבון. למרות זאת, האנטיתזה היא סממן נפוץ הרבה ביותר בשפה הצרפתית; כאשר בגרמנית, האנטיתזה בולטת בהיעדרותה.
בדיאלקטיקה, הסינתזה היא התוצאה הסופית של הניסיונות ליישב את הסתירה הפנימית בין האנטיתזה והתזה.
