אסרו חג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אסרו חג הוא יום החול שאחרי כל אחד משלוש הרגלים. תאריכי אסרו חג הם לפיכך כ"ב בניסן, ז' בסיון, כ"ג בתשרי. בחו"ל, שם הרגל נחוג יומיים, אסרו חג נדחה ביום אחד. ביהדות מרוקו יש לאסרו חג של פסח משמעות מיוחדת - זהו חג המימונה.

מקור שמו הוא הפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח", המתייחס במקור לקרבן חגיגה. חז"ל דרשו על פסוק זה ש"כל העושה איסור (תוספת) לחג במאכל ושתיה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קורבן" (סוכה מה').

בימי העלייה לרגל לבית המקדש היו חלק מהעולים נשארים בירושלים גם ביום שלמחרת החג. מכאן מגיעה קביעת היום העוקב לחג.

בתלמוד הירושלמי קראו לאיסור חג "בריה דמועדא" - בנו של המועד. המנהג יוחס לימי עזרא ונחמיה. המקור הוא בהכרזתם על צום וחגירת שק בכ"ד בתשרי (נחמיה ט', א'), ומכך שהצום לא נערך יום קודם, מיד עם צאת חג הסוכות, מסיקים שביום זה יש לשמוח.

נוהגים שלא להתענות באסרו חג. על פי הרמ"א, נוהגים להרבות בו באכילה ובשתיה, והסיבה היא שהקורבנות נאכלו גם ביום שלמחרת החג. בבית הכנסת אין אומרים תחינות. אף על פי כן אירע בתולדות ישראל שצמו באסרו חג של פסח לזכר פרעות, ויום זה פותח למעשה את ימי האבל של ספירת העומר.

בקרב יהדות אשכנז היו ימי אסרו חג מעין חג דמוקרטי : נבחרו אז גבאים ונושאי משרה.