אסתר שניאורסון גרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסתר שניאורסון גרי (נולדה בתל אביב) היא משוררת וסופרת.
שניאורסון גרי דור שביעי לבעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, החלה לפרסם את שיריה בתשמ"ב (1982) לאחר מותו של אביה, טוביה שניאורסון. שניאורסון גרי נשואה ואם לשלושה.
שיריה הראשונים הם עדינים, ליריים, הרמוניים ורגישים. שירים מאוחרים יותר הם בלדות, כבספרה "לא כדרך משל". בשיריה מרבה שניאורסון גרי לעסוק בשאלות קיומיות ומשתמשת במוטיבים מהתנ"ך ומאוצר הפולקלור העממי בעולם. בספר שיריה "אל ירושלים" היא מביעה את אהבתה לארץ ישראל, לאדמתה ולירושלים.
"בין המצרים" ו"שחור ולבן" הינם סיפורים מלאי הומור, שציניות ואירוניה שזורים בהם, ודמויות של גברים ונשים, אוהבים, כואבים, תמימים וממולחים מאכלסים אותם. חלקם של הסיפורים כמוהם כרומן קצר, הההפתעה, המקריות והסיום הבלתי צפוי משחקים בהם תפקיד מרתק.
[עריכה] ספרי השירים והסיפורים
- רשות החיים : שירים -1982
- הגיגי סתו : שירים - 1983
- אגדת המלח : שירים - 1985
- שחור ולבן : סיפורים - 1991
- המשפט : שירים - 1985
- לא כדרך משל: שירים - 1996
- בין המיצרים : סיפורים -1996
- אל ירושלים : שירים – 2006
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אסתר שניאורסון גרי בלקסיקון הספרות העברית החדשה.