אפולו בלוודרה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אפולו בלדוורה (באיטלקית: Apollo Belvedere) הוא פסל שיש רומי העשוי לפי מקור יווני, ייתכן של הפסל לאוכארס (ביוונית: Λεωχάρης; באנגלית: Leochares) מן המאה ה-4 לפנה"ס. גובהו של הפסל הוא 2.24 מטרים. הפסל מוצג במוזיאון הוותיקן ברומא.
הפסל מציג את דמותו של האל אפולו. דמותו מעוצבת בסגנון הלניסטי - הדמות נשענת על רגל אחת במצב של בין שני צעדים אולם הידיים אינן נמצאות בתנוחת הקונטרה-פוסטו. ידו האחת פורצת אל החלל (לצידי הגוף וקדימה) ומחזיקה את גלימתו המפוסלת ועשירת הקפלים. ידו השנייה מונחת לצד הגוף. הדמות מפנה את מבטה לימין. שיערה עשוי בעזרת חציבה עדינה במקדח, בסגנון האופייני לתקופה ההלניסטית. הפסל נשען על גזע עץ מפוסל שהוא כנראה תוספת של ההעתק הרומי (הפיסול היווני היה עשיר בפסלי ברונזה, שלא שרדו. העתקם הרומיים בשיש נזקקו לתמיכה חיצונית).
הפסל נחשב במשך זמן רב לאחת מן היצירות הידועות ביותר מן הפיסול היווני. הפסל נתגלה במאה ה-15 והתפרסם מיד ברחבי העולם על ידי העתקים ותחריטים. בשנת 1504 שימש הפסל את אלברכט דירר לעיצוב דמותו של אדם בתחריט "אדם וחווה" הידוע; הפסל בונקולסי (Pier Jacopo Alari Bonacolsi) יצר לפסל העתקי ברונזה מוזהבים; שיעתוק ידוע אחר הוא תחריט מאזור שנת 1530 מאת רימונדי (Marcantonio Raimondi); הפסל הניאו קלאסי אנטוניו קנובה (Antonio Canova) השתמש בדמות זו בכדי לתאר את דמותו של פרסאוס. גישות מודרניות יותר מתייחסות אל הפסל בביקורתיות ותופשות אותו כ"תאטראלי" כיוון והן תופשות את אמנות התקופה הקלאסית כשיאה של האמנות היוונית.
