אלברכט דירר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פורטרט עצמי בגיל 28

האביר, מוות והשטן

אלברכט דירר (21 במאי 1471 - 6 באפריל, 1528) צייר, אמן הדפס עץ, תחריט ורישום, ואיש אשכולות גרמני, ששלח ידו גם במתמטיקה, גאומטריה, צורפות, מוזיקה, כתיבה, ומחקר בנושאי פרופורציות, פרספקטיבה, אנטומיה, ואף תיכנן כלי תעופה.

נחשב כגדול הציירים ואמני התחריט ברנסאנס הגרמני, ובשל רבגוניותו וחידושיו בתחומי האמנות והמחקר התיאורטי כונה גם "ליאונרדו של הצפון".

[עריכה] חייו

דירר נולד בנירנברג וחי בה את מרבית חייו. אביו, שהיגר מהונגריה במחצית המאה ה-15, היה צורף, ואלברכט היה השני מ-18 ילדיו.

ציורו הראשון שנשמר היה דיוקן עצמי אותו צייר כבר בגיל 13. דירר למד בבית הספר הלאטיני סנט לורנץ בנירנברג, ובמקביל למד צורפות כשוליה אצל אביו. בגיל 15, התקבל כשוליה אצל מיכאל וולגמוט, הצייר הנודע ביותר בנירנברג, שצייר בסגנון גותי מאוחר, ועסק גם בהדפסי עץ לעיטור העיתון "נירנברג כרוניקל" (בתקופת הרנסאנס, הייתה גרמניה מרכז דפוס והוצאה לאור). דירר למד ממנו ציור כשלוש שנים, וכן את טכניקת הדפס העץ וריקוע הנחושת.

נסיעתו הראשונה - לערי הריין העליון: ב-1492 נסע לבזל ולשטרסבורג, כחלק מה-Wanderjahre (נסיעה שהייתה נהוגה על-מנת להצטרף לגילדת הציירים), שם למד והתאמן בריקועי מתכת, בטכניקות לתכנון וייצור מכשירים להדפסי עץ, ועסק לפרנסתו גם בעיטור ספרים ועיתונים.

ב-1494 חזר לנירנברג ונישא לאגנס פריי, בתו של מכונאי וסוחר מכשירים מנירנברג, בשידוך שהכינו לו הוריו במהלך נסיעתו. נישואים אלה איפשרו לדירר להנות מרווחה כלכלית יחסית וממעמד חברתי. יחסיו עם אשתו אינם ברורים, ולזוג לא היו ילדים.

בסתיו 1494 יצא, ללא אשתו, למסעו הראשון באיטליה, ושהה בה כחצי שנה, בעיקר בונציה. במסעו זה למד את הטכניקה והפילוסופיה של הרנסאנס האיטלקי, ואת יסודות הפרספקטיבה כפי שנתפשה על-ידי ציירים איטלקים כמנטגנה, אנטוניו פולאיולו, לורנצו די קרדי ואחרים.

באביב 1495 חזר לנירנברג, פתח סטודיו משלו, ובעשר השנים הבאות יצר בה רבות מיצירותיו הנודעות.

האמן הונציאני יאקופו דה ברבארי, אותו פגש במהלך שהותו בונציה, הגיע לנירנברג ב-1500, והשפיע על דירר בתפישה מתקדמת יותר בכל מה שקשור לפרספקטיבה, אנטומיה, ופרופורציות, מה שהמריץ את דירר להמשיך ולחקור נושאים אלה בעצמו. הוא החל סדרה של עבודות ניסיוניות על פרופורציות אנושיות, ויצר את הדפס העץ "אדם וחוה" ב-1504, בו ניכרת הבנתו המעמיקה את המשטחים והפרופורציות בגוף האדם.

ב-1505 יצא למסעו השני באיטליה ושהה בה כשנתיים. בתקופה זו פגש בונציה את ג'ובאני בליני ואמנים אחרים, והתמקד בציורי צבע, בעיקר על בדי פשתן. באותה עת תחריטי העץ וריקועי הנחושת של דירר כבר נהיו פופולריים למדי, ורבים מהם הועתקו. בזמן שהותו בונציה קיבל דירר תרומה כספית נכבדה מהקהילה הגרמנית בונציה על ציורו "משתה זרי השושנים" בכנסיית סנט ברתולומיאו (בהמשך נרכש הציור על ידי הקיסר רודולף השני ונלקח לפראג).

ב-1507 חזר דירר לנירנברג ושהה בה עד 1520. שמו, כצייר מחונן ורבגוני נפוץ בכל רחבי אירופה, היה בידידות עם רבים מהציירים הנחשבים בתקופתו, כולל רפאל, ויצר כמה מציורי הצבע הנחשבים ביותר שלו. בשנים אלה אף ערך ניסויים בחריטה וצריבה על משטחי מתכת ואבץ. דירר היה צייר החצר של הקיסר מקסימיליאן הראשון וקיבל ממנו מילגה שנתית. הוא עיטר את "שער הניצחון" של הקיסר, עיטר את ספר התפילות שלו, וצייר את דיוקנו (1519) זמן קצר לפני מותו של הקיסר.

מסעו הרביעי - ארצות השפלה: בקיץ 1520 נודע לדירר שקרל החמישי, ממשיכו של מקסימיליאן, מגיע לאאכן מספרד לטקס הכתרתו כקיסר. דירר ביקש לפגוש בקיסר על מנת שימשיך לתמוך בו. מצוייד בעבודותיו האחרונות, שאת חלקן מכר כדי לממן את נסיעתו, הגיע דירר לאאכן, ומשם המשיך לארצות השפלה. היומן שכתב מביא תיאור מפורט של מסעו, וקבלת הפנים החמה לה זכה מאמנים פלמיים. הפגישה עם קרל החמישי הייתה מוצלחת, והקיסר אכן המשיך לתמוך בו כספית. בעת שהותו באנטוורפן שלח ידו גם בריקועי כסף ורישומי גיר ופחם.

ביולי 1521 חזר לנירנברג, אלא שאז כבר סבל ממחלה שניטרלה את כושרו עד סוף ימיו. בתקופה זו לא יצר יצירות נחשבות, הן בשל מחלתו, ובעיקר מכיוון שהקדיש את מרבית זמנו לכתיבת ספרים בנושאי גאומטריה, פרספקטיבה, פרופורציות, ארכיטקטורה וביצורים. בתקופה זו שיכלל דירר גם את טכניקות ההמרה של אור ואפקטים צבעוניים לתוך המדיום של רישום ותחריט.

נטיתו לרפורמציה: נירנברג, שהייתה מרכז הומניסטי, ומהמקומות הראשונים שקיבלו בברכה ובחום את עקרונות הרפורמציה של מרטין לותר, איפשרה לדירר את הגישה לתאולוגים ומלומדים, בכללם ארסמוס, פיליפ מלנשטון, ויליבלד פירהיימר, שלכל אחד מהם ייחד דירר תמונת דיוקן. לבית העירייה של נירנברג הקדיש דירר שני ציורים על "ארבעת השליחים" (1526), הכוללים טקסטים של מרטין לותר המשבחים את אימוץ הלותרניזם על-ידי העיר נירנברג.

דירר מת ב-1528 לאחר מחלה, והוא בן 57.

[עריכה] יצירתו

דירר הקפיד לשמר את עבודותיו, כך ששרדו מאות מיצירותיו האמנותיות, כמו גם מכתביו, יומניו (כולל יומנים המתעדים את מסעותיו לאיטליה, הולנד ובלגיה) וספריו. בכולם הצהרה על מחויבותו לאלמנטים מדעיים בנושאי פרספקטיבה, פרופורציות, גאומטריה ומתמטיקה.

דירר נהג לחתום על יצירותיו במונוגרמה המפורסמת הבנויה מראשי תיבות שמו, האותיות A ו-D, שהפכה למעין "סמל מסחרי" שלו.

[עריכה] דיוקנאות ודיוקנאות עצמיים

דיוקן אביו מ-1490, ודיוקנו העצמי כנער מ-1494, הם מיצירותיו המוקדמות ביותר. השתמרו 13 מהדיוקנאות העצמיים שצייר לכל אורך חייו ובכל הטכניקות בהן השתמש - ציור, רישום, הדפסי עץ, ואחרות. בדיוקנאות אלה בולטת התפתחות והעצמה של ביטחונו העצמי והכרת הערך העצמית הגבוהה שלו כאמן, כשהוא להוט להבליט בהם את יצירתיותו, גאוניותו, אצילות נפשו ומעמדו הרם. בכך, היה דירר הראשון שיצר את הז'אנר של דיוקנאות עצמיים, מה שניתן היה לראות בהמשך גם ביצירתו של רמברנדט ואחרים.

[עריכה] יצירתו בנושאי דת

כבן למשפחה נוצרית קתולית אדוקה, הירבה דירר בציור סצינות מכתבי הקודש - הן מהתנ"ך והן מהברית החדשה. יצירותיו בנושאים אלה רבות מספור, והידועות שבהן הן: סדרות הדפסי העץ אפוקליפסה (1498), הדפס העץ שמשון משסע את האריה (1498), סדרת הדפסי העץ הפסיון הגדול (1500), וידוע מאוד הדפס העץ אדם וחוה (1504) אותו יצר בהמשך גם בגירסת ציור שמן (1507). ידועים שלושה הדפסי עץ הנחשבים כ"תחריטי-מאסטר", כולם מ-1514: התחריט אביר, מוות והשטן, התחריט סנט ג'רום בחדר לימודו, והתחריט מלנכוליה-I, שיועדו יותר לאניני טעם ואספנים מאשר לקהל הרחב, ובולטת בהם היכולת הוירטואוזית של דירר, כמו גם העומק הפסיכולוגי והאינטלקטואלי של יצירתו.

[עריכה] יצירתו בנושאי טבע ונוף

ארנב צעיר, 1502 (חתימת דירר, אותיות AD משולבות, בתחתית)

את מרבית ציורי הנוף שלו יצר דירר במהלך ובהשפעת מסעו הראשון לאיטליה, בהם נופים מהרי האלפים ודרום טירול, המצוירים בצבעי מים ובמשיכות מכחול עזות (לדוגמה נוף עם בריכה אלפינית, מ-1495). זוהי סדרת ציורי הטבע הראשונה בטכניקת צבעי מים ששרדה בתולדות האמנות המערבית. בהמשך, הירבה דירר לצייר רקע של נוף גם בציורי השמן שלו, כמו רקע נוף הישימון בציור סנט ג'רום בנוף (1497).

דירר התעמק בטבע שסביבו, וחקר את עולם החי, היבטים אנטומיים ופרופורציות אנושיות. בחיבורו על פרופורציות כתב: "החיים בטבע שסביבנו גורמים לנו להכיר באמת שבו, לכן הביטו בטבע בדקדקנות, ופעלו לפיו ללא סטיה. ואכן, האמנות טבועה ונובעת מתוך הטבע, ואמן הוא מי שיכול לצייר את הטבע ולבטא אותו כמות שהוא".

ביצירותיו הירבה לצייר חיות, חלקן אקזוטיות, הן כשהן משולבות בנושאים אחרים, והן כנושאים ראשיים: קופים, איילים, חסידות, תוכים, אריות, חיפושיות, עטלפים, סרטנים, ינשופים, ארנבים, ואחרות. בכולם דיקדק בפרטי פרטים, מתוך כבוד לטבע ולתפארת הבריאה. מפורסם ציורו קרנף (1515), חיה שלא ראה מעולם, וצייר אותה, לפיכך, באופן שגוי, על-פי תיאור קרנף שהובא לגן החיות בליסבון.

[עריכה] ספריו

החל מ-1507 ועד מותו כתב דירר מספר ספרים, בהם פיתח את אשר למד למונחים של גאומטריה שימושית. האחד, "מסה על קונסטרוקציות במחוגה וסרגל" הינו חיבור בגאומטריה תיאורטית המכיל טיפול מדעי ראשון בנושאי פרספקטיבה. השני, "ארבעה חיבורים על פרופורציות בגוף האדם" (מהם פורסם רק הספר הראשון ב-1528, כשנה לאחר מותו). את ספרו השלישי, "על ביצורים", כתב בהקשר לחשש שרווח באותה תקופה מפני התפשטותה של האימפריה העותומנית גם לתוך גבולות גרמניה.

[עריכה] השגיו הבולטים

דירר העלה את האמנות הגראפית לדרגת תחום נחשב באמנות היפה, והיה האמן הראשון שעיקר ביטויו האמנותי התבצע באמצעים גראפיים. הוא שיכלל את הביטוי הגראפי והצליח ליצור גוונים של שחור-אפור כרצונו, ובאמצעותם להגביר עד מאוד את האפקט התלת ממדי של האלמנטים שצייר.

דירר העלה את מקצוע האמן לדרגה גבוהה בצפון אירופה. עבודותיו הן בתחום הציור והן בתחום הרישום, הדפסי העץ, התחריט וריקועי הנחושת, כמו גם הז'אנר החדש שיצר בציור דיוקנאות עצמיים המבטאים את התפתחותו הפיזית-פסיכולוגית -- הפכו אותו לאחד האמנים הנחשבים בהיסטוריה, בעל השפעה מכרעת על דורות של אמנים.

איכות עבודותיו, התפוקה העשירה שלו, וההשפעה החזקה שלו על האמנות בימיו - כולם מדגישים את חשיבות מקומו באמנות. בהקשר רחב יותר, העניין שמצא בגאומטריה ובפרופורציות מתמטיות, החוש ההיסטורי שלו, גישתו הדקדקנית-מתמטית בתיאור עולם הטבע, המודעות שלו לפוטנציאל האישי הגאוני שלו - מדגימים את הרוח החקרנית והאינטלקטואלית של הרנסאנס.