אקורדיון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אקורדיון (בעברית: מַפּוּחוֹן) הוא כלי נגינה ממשפחת כלי המפוח. האקורדיון מורכב ממפוח המחובר לשתי מסגרות מלבניות; הצליל מופק על-ידי מתיחת או כיווץ המפוח על ידי הנגן. זרם האוויר שנוצר בעת הפעלת המפוח מרטיט לשוניות מתכת המפיקות את הצליל (הלשוניות מקובעות בקצה אחד וחופשיות בקצה השני, כמו סרגל המוחזק בקצה שולחן כך שחלקו באוויר).
לאקורדיון קבוצת כפתורים (מקלדת) בכל צד. בסוג המוכר ביותר של אקורדיונים, הכפתורים באחד הצדדים נראים כמקלדת פסנתר.
אדם בשם סיריל דמיאן (Cyril Demian) רשם פטנט על האקורדיון הראשון בשנת 1829 בוינה, אם כי מכשיר דומה הומצא בברלין עוד בתחילת שנות העשרים של המאה ה-19.