ארכיטרב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארכיטרב - קורה ראשית באדרכילות הקלאסית (ביוונית: arche - ראשי, בלטינית: Trabs - קורה), מכונה גם לעתים "אפיסטיל" (epistyle). הארכיטרב מונח תמיד מעל כותרות העמודים והוא הבסיס התחתון של האנטבלטורה. בחזיתו של מבנה יווני קלאסי, לרוב מקדש, מעל הארכיטרב נמצאת שכבה אופקית נוספת של אפריז, קרניז הבולטת מעט קדימה וגמלון החותם את הכול מלמעלה. לפי הסדרים הקלאסיים השונים יש יחס מסוים בין גובה העמודים ועובי הקורה. יחס זה אינו נובע מסיבות טכנולוגיות בהכרח אלא בעיקר בשיקולי פרופורציה ואסתטיקה. על אף שהארכיטרב נראה כקורה אחת רציפה הוא תמיד רצף של קורות אבן קצרות באורך זהה למרחק בין מרכזי העמודים.
משתמשים במושג ארכיטרב גם לתיאור של קורות ראשיות הנמצאות מעל חלונות ודלתות. בסגנונות שונים בהם יש מעל השער קשת במקום קורה, היא נקראת "ארכיוולט" (Archivolt). הארכיוולט, שנפוץ תחילה באדרכילות הרומית, הוא למעשה "התעגלות" של הארכיטרב הקלאסי. השימוש בו היה נפוץ בייחוד באדריכלות הגותית של ימי הביניים.
