באוהאוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
באוהאוס הוא שמו של בית ספר לעיצוב ואדריכלות שפעל בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, בין השנים 1919 - 1933. הבאוהאוס נדד בין שלוש ערים בגרמניה: ויימאר (בה נוסד), דסאו וברלין. בבית ספר זה התחנכו ולימדו שורה ארוכה של אדריכלים מפורסמים אשר פיתחו את הסגנון המכונה "סגנון הבאוהאוס". סגנון הבאוהאוס הוא אחת האסכולות החשובות ביותר באדריכלות המודרנית. הבאוהאוס ידוע בעיקר כסגנון אדריכלי, אך עסק גם בתחומים של עיצוב פנים ועיצוב רהיטים וכלי בית שונים - תחומים אשר נלמדו בבית הספר עוד לפני שמקצוע האדריכלות נלמד בו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
מקור השם "באוהאוס" (על פי אחת הסברות) הוא במונח "באוהיטה" (Bauhütte), שפירושו "צריף הבנאים". על פי חוקי הבנייה בגרמניה עד לעת החדשה, היה מוקם צריף בנאים לצד אתר הבנייה אליו היו מגיעים מדי יום צוותי העובדים באתר. אם היה היום מתאים לעבודה - היו הפועלים עוסקים במלאכת הבנייה, אך אם היה זה יום סוער וגשום, היו הפועלים מתכנסים באותו צריף וכל בעל מלאכה היה מלמד את שוליותיו את אמנותו.
בבואו להקים בית ספר לאמנות האדריכלות, מצא מייסד בית הספר "באוהאוס" ולטר גרופיוס לנכון לקרוא למוסד על שמו של אותו צריף בנאים, בו ילמדו התלמידים את רזי אמנות מלאכת הבנייה מטובי האדריכלים והאמנים בדורם. הפירוש המילולי של השם "באוהאוס" הוא "בית הבנייה".
[עריכה] לידתו של סגנון הבאוהאוס
סגנון הבאוהאוס נקרא כך על שם בית הספר שנשא את אותו השם. אסכולה זו, יחד עם אדריכלים נוספים שלא היו קשורים לבאוהאוס, הובילה לפיתוח הסגנון הבינלאומי שהיה לסגנון השולט משנות ה-30 ועד שנות ה-60 בערך ברחבי העולם. רבים מבלבלים בין "סגנון הבאוהאוס" שהוא שם כללי לסגנונות שצמחו בבית הספר באוהאוס וכללו גם סגנונות עיצוב של ריהוט וכלי בית, לבין "הסגנון הבינלאומי".
סגנון הבאוהאוס נולד מתוך הצורך לשקם את גרמניה במהירות לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1919 הטילה ממשלת גרמניה על האדריכל ולטר גרופיוס להקים מכון שיסייע בשיקום המדינה מבחינה תרבותית וחברתית. המכון שנקרא "באוהאוס" הוביל גישה שקראה להתנערות מהסגנון הפרוסי המצועצע, ולהדגשת האדם וצרכיו הפשוטים במרכז האידאולוגיה התרבותית. בהתאם לכך הסגנון האדריכלי והעיצובי של הבאוהאוס הוא נקי ופשוט, ומרבה לעשות שימוש בקווים ישרים ואלמנטים אחרים ההופכים את תוצריו לקלים ופשוטים, הן ליצור והן לשימוש. הבאוהאוס הוא אחת מאבני הדרך החשובות בתולדות המודרניזם, ובו טבע האדריכל מיס ואן דר רוהה את המשפט "פחות זה יותר".
[עריכה] בית הספר
בסך הכול פעל המכון של גרופיוס 14 שנה, עד שנסגר עם עליית הנאצים לשלטון. אולם בתקופה קצרה זו הוא העמיד מספר אדריכלים חשובים שהשפיעו השפעה רבה על הסגנונות העיצוביים המרכזיים של שנות ה-30 וה-40. בין המורים שילמדו בבית הספר היו האמנים ואסילי וסיליביץ' קנדינסקי, פול קלה , לסלו מוהולי-נג'י, מרסל ברויאר, יוזף אלברס.
בית הספר ניסה להתעלות מעל שיטות ההוראה שהיו נהוגות אז (וגם שנים מאוחר יותר) בבתי הספר, בהם ישבו שורות של תלמידים מול מורה אחד, וניסה לשלב יחסי הוראה של מורה מול תלמיד או קבוצת תלמידים קטנה. בשיטת הוראה זו ניסו לשחזר את אווירת ההוראה שהיה נהוגה בגילדות של בעלי המקצוע, בהן אומן לימד את השוליה את מקצועו.
גרופיוס ומספר אדריכלים אחרים מהמכון הגרו לארצות הברית עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה וייסדו שם את האסכולה הבינלאומית של הבאוהאוס, כאשר הם "מורישים" את הרעיונות העיצוביים המרכזיים שלהם לסגנונות עיצוביים מאוחרים יותר, כמו ה-"אר-דקו".
בשנת 1996 הכריזה אונסקו על הבאוהאוס ואתריו בדסאו וויימאר כאתר מורשת עולמית.
[עריכה] מנהלי בית הספר
- ואלטר גרופיוס, 1928 - 1919.
- האנס מאייר, 1930 - 1928.
- לודוויג מיס ואן דר רוהה, 1933 - 1930.
[עריכה] הבאוהאוס בישראל
אחד המקומות שבו זכה סגנון הבאוהאוס להצלחה הוא ישראל. האידאולוגיה החברתית-תרבותית שמאחורי הבאוהאוס התאימה מאוד לתפישות הסוציאליסטית והרוח החלוצית, כמו גם הרצון לברוא ולעצב את העולם מחדש. תפישות הבאוהאוס באו לידי ביטוי בישראל דרך הסגנון הבינלאומי. הסגנון היה נקי מקישוטים, פשוט ותכליתי. הוא פיאר את אסתטיקת המכונה ודגל באחידות בצבע, בגמר ובחזיתות הצנועות והפשוטות. הסגנון ביטא אז נאמנה את רוח המקום והתקופה.
בשנת 2003 הוכרזה "העיר הלבנה" של תל אביב כאתר מורשת עולמית לסגנון הבינלאומי, בזכות בתים רבים בסגנון זה המרוכזים בה.
בנייני באוהאוס מפורסמים שאינם בתל אביב הם:
- בניין בית חולים הדסה בהר הצופים בירושלים
- בניין מנדלסון בבית חולים רמב"ם (בית החולים הישן) בחיפה, בניין זה נקרא על שם מתכננו - אריך מנדלסון,
- וילה שוקן בירושלים
- בית הנשיא ברחובות שהוא ביתו של חיים ויצמן
[עריכה] ארץ-ישראלים בבאוהאוס
מבין תלמידי הבאוהאוס הרבים נמנו ארבעה תלמידים ארץ-ישראלים: אריה שרון, שמואל מסטצ'קין, מוניו גיתאי-ויינטראוב ושלמה ברנשטיין. שלושת הראשונים השפיעו רבות על האדריכלות הישראלית והרביעי (שלמד שני סמסטרים בלבד בבאוהאוס) שימש במחלקת ההנדסה של עיריית תל אביב ורוח הבאוהאוס הורגשה פחות בעבודתו (בתל אביב תכנן ברנשטיין, ששימש בה כמהנדס העיר במשך שנים רבות, רק שלושה מבנים: שני בתי ספר (הראשון מביניהם, ברחוב לוינסקי פינת שד' הרציון, נהרס בשנת 2004, השני פעיל) ושוק סיטונאי ברחוב העלייה, העתיד לההרס בשנת 2007).
[עריכה] התאמות הבאוהאוס לאקלים הישראלי
בתי הבאוהאוס הראשונים בישראל נבנו בסגנון הבינלאומי, כלומר בתים מרובעים אשר לעתים משולבים בהם חלקים עגולים או זוויתיים. לאחר תקופת מה הגיעו המתכננים הישראלים למסקנה כי החלונות הצרים או דמויי צוהר אוניה שהובאו מאירופה לא מתאימים לתנאי האקלים בישראל והרחיבו אותם.
במהלך השנים פיתחו אדריכלים ישראלים שהושפעו מהבאוהאוס, אם כי לא היו תלמידי בית הספר, כמו דב כרמי וזאב רכטר סגנון ייחודי, שמומש בעיקר בתל אביב ובחיפה. סגנון זה כלל בעיקר מרפסות גדולות ומאווררות בהן יכלו בני הבית לשבת ולהנות מהבריזה, פרגולות על הגגות, גגונים ואדני חלונות.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תל אביב ותכנון מודרני, מאת אדר' נחום כהן. Architecture.org.il
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: באוהאוס |
