באשיר ג'ומאייל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
  |
| עימותים עיקריים: |
| מבצע ליטני | מלחמת לבנון (מבצע שלום הגליל) |
| מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה |
| הכוחות בסכסוך: |
| צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות |
| אש"ף | אמל | חיזבאללה | סוריה | צבא לבנון |
| יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון) |
| מושגים: |
| רצועת הביטחון | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד |
| חוות שבעא |
| אישים ישראלים בולטים: |
| יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר |
| אריאל שרון | רפאל איתן | מפקדי מלחמת לבנון | אהוד ברק |
| אישים לבנוניים נוצרים: |
| סעד חדאד | אנטואן לאחד | באשיר ג'ומאייל |
| אישים לבנוניים מוסלמים: |
| עבאס מוסאווי | חסן נסראללה | מוחמד חוסיין פדלאללה |
| אישים ערביים: |
| חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל |
| רקע הסטורי: |
| גדר הצפון |
| ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון |
בשיר ג'ומאייל (בערבית: بشير جميل, תעתיק מדויק: בשיר גֻ'מָיל) (10 בנובמבר 1947 - 14 בספטמבר 1982) מנהיג לבנוני נוצרי. בנו של פייר ג'ומאייל, מייסד ארגון הפלנגות הנוצריות. היה נשוי לסולאנז' ג'ומאייל. בחודש מאי 1980 שכל את בתו, מאי, בהתפוצצות מטען שהיה מכוון, ככל הנראה, נגדו.
בשיר ג'ומאייל החל לבלוט בפוליטיקה הלבנונית בימי מלחמת האזרחים בלבנון שפרצה בשנת 1975. באותה תקופה בלט ג'ומאייל הן כמנהיג פוליטי וצבאי של "הכוחות הלבנוניים" (איגוד המיליציות הנוצריות) והן כפוליטיקאי אכזרי ביחסיו כלפי מתחריו על הבכורה בקרב הנהגת המחנה הנוצרי.
ג'ומאייל התמודד עם בני הדור השני לפוליטיקה הלבנונית ובכלל זה עם דני שמעון, בנו של נשיא לבנון בעבר כמיל שמעון, ועם טוני פרנג'יה, בנו של נשיא לבנון (1968-1974) סולימאן פרנג'יה. טוני פרנג'יה, מנהיג המיליציה בריגת מרדה נרצח ביוני 1978 יחד עם אשתו ובתו ועשרות משומרי ראשו בארמון הקיץ של משפחת פרנג'יה בעיירה אהדן, על ידי אנשי הפלנגות בראשות אלי חובייקה וסמיר ג'עג'ע. בשיר, שהיה מפקדה של המיליציה המאחדת "הכוחות הלבנוניים", רצה להפוך למנהיגם הבלתי-מעורער של הנוצרים בלבנון, ושאף להפוך את המיליציה לכוח הנוצרי הלוחם היחידי, תוך ביטול נאמנותם של לוחמי "הכוחות" ליחידותיהם המקוריות. הסיבה לאירועים נחלקת בין הצדדים.[1]. ב-7 ביולי 1980 תקפו הפלנגות את מפקדת מיליציית הנמרים של כמיל שמעון. באירוע, שכונה מאוחר יותר "יום הסכינים הארוכות", נרצחו כ-200 מתוך 500 לוחמי המיליציה, והשאר נותרו בתוך "הכוחות", אולם פיקודם הנפרד בוטל.
כך השיג ג'ומאייל את מטרתו - הכוחות הלבנוניים היו נאמנים לו, והורכבו במרביתם מלוחמי הפלנגות, והמיליצה אף המשיכה להינות מתדמית של ארגון כלל-נוצרי.
כחודשים ספורים לאחר הפלישה הישראלית ללבנון ב-23 באוגוסט 1982 נבחר באשיר ג'ומאייל לנשיא לבנון לתקופה קצרה לאחר מלחמת לבנון. יש שראו בו שליט בובה מטעם ישראל וטענו נגד מינוי אדם שעלה לשלטון על כידוניו של צה"ל והון משפחתו מגיע בעיקר מהברחות ועסקי גידול הסמים בבקעת הלבנון, לנשיא מדינה.
זמן קצר לאחר היבחרו לנשיא הוכרז בישראל על הסכם שלום צפוי עם לבנון בהנהגתו, אך מצדו של באשיר היו הדברים מורכבים יותר. רצונו לזכות בלגיטימציה כלל-לבנונית וכלל-ערבית חייב אותו להצניע את יחסיו עם ישראל. בישראל התקשו לקבל את המהפך בהתנהגותו של ג'ומאייל ואת הצעתו לדפוס של יחסים לא-רשמיים בין לבנון לישראל בנוסח יחסי ישראל-איראן לפני נפילת משטר השאה.
כך או כך, עוד לפני שנכנס באשיר לתפקידו כנשיא, הוא נרצח כאשר נאם במטה הפלנגות בשכונת אשרפייה שבמזרח בירות. המטען הונח על ידי חביב טנוס שרתוני, חבר "המפלגה הסורית הלאומית חברתית", בדירת אחותו בקומה מעל החדר בו התקיים הנאום. מותו עורר בישראל דאגה גדולה. למחרת, עם אור הבוקר, נכנסו כוחות רגלים של צה"ל באישור ראש הממשלה מנחם בגין ושר הביטחון אריאל שרון לתפוס נקודות מפתח במערב ביירות. תוך יומיים הושלמה הפריצה, וכוחות צה"ל שלטו ברחובות הראשיים במערב ביירות ואף הקיפו את המחנות סברה ושתילה מבלי להיכנס לתוכם. יומיים לאחר הירצחו של באשיר ג'ומאייל ביצעו אנשי הפלנגות את טבח סברה ושתילה. לאחר מותו ירש אותו בתפקידו כנשיא לבנון אחיו אמין ג'ומאייל.
הדעות באשר לאופיו וערכו של ג'ומאייל חלוקות. מחד גיסא, לאחר מותו, כתב העיתונאי רן אדליסט בספר "מלון פלשתינה": "צריך לתת את הדעת כיצד אנשים מבוגרים, אחראים ורציניים על פי כל קריטריונים מקובלים - חשבו באמת שניתן להמליך את הגנגסטר הקטן הזה בנתוני השטח, האוכלוסייה והשכנים (סוריה)". מאידך גיסא, כותב אליעזר (גייזי) צפריר, שהיה ראש שלוחת המוסד בלבנון בתקופה שלאחר רצח ג'ומאייל, בספרו "פלונטר" את הדברים הבאים על אופיו של באשיר ג'ומאייל: "מנהיגות נחרצת, העזה, אמינות ועמידה מאחורי המילים וגם... ברוטאליות על פי הצורך". צפריר אף הוא מצטרף להערכה שרווחה בקרב "חסידיו" של ג'ומאייל בישראל ובלבנון ש"אילו היה בשיר חי, היו באמת פני הדברים נראים אחרת, בכל התחומים".
[עריכה] הערות שוליים
- ^ לטענת תומכי פרנג'יה, מדובר היה בניסיון של בשיר ג'ומאייל להשתלט על המרדה. תומכי אלו שנותרו בחזית טוענים כי פרנג'יה החל לנהל משא ומתן עם סוריה ועושה דברה הבולט בלבנון ראשיד כראמה, כדי לזכות בתמיכת סוריה שתעניק לו יתרון על פני המפלגות הנוצריות האחרות. לטענת תומכי החזית, הבריגדה של פרנג'יה החלה ברצף התנקשויות נגד בכירי מפלגת הכתאיב, ורק בעקבותיהן באה המתקפה על ביתו של פרנג'יה.
| הקודם: אליאס סרכיס |
נשיא לבנון 23 באוגוסט 1982 - 14 בספטמבר 1982 |
הבא: אמין ג'ומאייל |
