בית הרב קוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הרב קוק הוא הבית שבו חי ופעל הרב אברהם יצחק הכהן קוק בשנים תרפ"ג (1923) עד פטירתו בג' אלול תרצ"ה (1 בספטמבר 1935). כיום, בית הרב קוק משמש כמוזיאון, בו מוצגת תערוכה וסרט על חייו ופועלו. "בית הרב" אף מוציא לאור ספרים וכתב עת, ומקיים ימי עיון העוסקים בהגותו של הרב קוק.
בשנים הראשונות בהן התגורר בירושלים מג' אלול תרע"ט ועד שנכנס לבית זה (אז נחשב ברחוב יפו), התגורר ברחוב הנביאים) ליד כיכר הדווידקה. הוא שימש מטבת תר"פ (סוף 1919) ועד פטירתו כרבה של ירושלים, ומתרפ"א (1921) כרבה האשכנזי הראשי הראשון לארץ ישראל. הבית שוכן בשכונת "בית דוד", ברחוב הרב קוק, מעל בית טיכו.
הבית שימש כבית מגורים לרב קוק ולמשפחתו, וכן שימש לפעילות ולימוד של ישיבתו של הרב קוק. בצד הצפוני של הבית ישנם החדרים של משפחתו של הרב שהיום הם משרדים הקשורים ל"בית הרב", אגודה המשמרת את זכרו של הרב ופועלו.
בחלקו הדרומי של הבית ישנו החדר שבו למד הרב קוק. בחדר מוצגים ארון הספרים של הרב עם ספריו האישיים וכן שולחנו, כובע הפרווה שלו (ספודיק) ועוד פריטים אישיים. הרב קוק נהג להסתגר בחדרו ולומד כמה שעות ביום בלי שיפריעוהו. מהחדר הזה ניהל הרב קוק את כל פעילותו הציבורית וכאן אף קיבל אנשים רבי מעלה וסופרים (כדוגמת ש"י עגנון ואליעזר בן יהודה).
בצד המזרחי של הבית שכנה ישיבת מרכז הרב עד להעברתה למעונה החדש בקריית משה בשנת תשכ"ד 1964 שם למד ולימד הראי"ה קוק ולאחר מכן תלמידיו: הרב יעקב משה חרל"פ ובנו הרב צבי יהודה קוק. בקצה החדר ליד ארון הקודש נמצא כיסאו של הרב קוק, עליו ישב ב"מזרח".
