בית כנסת הרמב"ן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הכנסת הרמב"ן הוא בית כנסת השוכן בעיר העתיקה בירושלים, ונחשב לבית הכנסת הקדום ביותר ברובע היהודי.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור המבנה
בית כנסת הרמב"ן הוא אולם מלבני צר וארוך מאוד שכיוונו מזרח-מערב. בסמוך לכניסה אליו ממערב (מרחוב היהודים) ישנם כמה חדרים, המשמשים ללימוד. בצמוד למבנה מדרום שוכנת חצר קטנה המחפה על בור מים גדול. אולם בית הכנסת מחולק לשניים לאורכו על ידי ארבעה עמודים נמוכים התומכים תקרת קשתות צולבות. נראה כי היה עמוד נוסף באמצע באולם, אך הוא הוסר (אולי כדי לפנות מקום לבימה), ויש המבקשים לזהותו עם עמוד מיותם העומד בחצר בית הכנסת מדרום. כותרות העמודים דומות לסגנון הדורי. גובה העמודים הנו למעשה פי שנים מן הנראה לעין, וזאת מפני שרצפת בית הכנסת היום נסמכת על מילוי שהצטבר במקום במשך שנים (ר' שרטוט). בכותל המזרח קבועים שני ארונות קודש, ונראה כי זאת בשל שדירת העמודים המרכזית. למבנה אין כמעט חלונות, דבר המקנה לו אווירה אפלולית ברוב שעות היום.
[עריכה] הקמת בית כנסת
בשנת 1267 נאלץ הרמב"ן לברוח מעירו גירונה שבספרד, בעקבות פולמוס יהודי-נוצרי בו היה מעורב. למרות גילו המופלג (כמעט שבעים) החליט הרמב"ן לעלות לארץ ישראל, וקבע את משכנו בעיר עכו. בביקור שערך בירושלים נוכח בחורבנה הנורא של העיר, וזאת בשל פלישת מונגולים מספר שנים קודם לכן. באגרת ששלח לבני משפחתו כתב:
| ומה אגיד לכם מעניין הארץ? - כי רבה העזובה וגדול השיממון! וכללו של דבר: כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו. ירושלים חרבה מן הכל, וארץ יהודה יותר מן הגליל. ועם חורבנה היא טובה מאֹד, ויושבים קרוב לאלפים, ונוצרים בתוכם כג' מאות, פלטים מחרב השולטאן. ואין ישראל בתוכה, כי מעת באו התתרים (פלישתו של ג'ינגיס חאן)ברחו משם ומהם נהרגו בחרבם. | ||
| -- אגרת הרמב"ן[1] (הפיסוק איננו במקור) | ||
למרות שהקהילה היהודית בירושלים חרבה ועמה בתי הכנסת ("ואין ישראל בתוכה") מצא לה הרמב"ן שריד בדמות זוג אחים צבעים, שאליהם התאסף מניין מתפללים בשבתות. הרמב"ן ראה בכל הזדמנות "להחזיר עטרה ליושנה", וכפי שתיאר בהמשך המכתב:
| והנה זרזנו אותם, ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה, ולקחנו אותו לבית הכנסת, כי העיר הפקר, וכל הרוצה לזכות בחורבות זוכה, והתנדבנו לתיקון הבית. וכבר התחיל בשיפועו ושלחו לעיר שכם להביא משם סיפרי תורה אשר היו מירושלם, והבריחום שם בבוא התתרים, והנה יציבו בית הכנסת, ושם יתפללו. כי רבים באים לירושלם מדמשק וצובה וארץ מצרים וכל גלילות הארץ, לראות בית המקדש ולבכות עליו. | ||
| -- שם | ||
[עריכה] זיהויו
במשך מאות שנים זוהה "בית כנסת הרמב"ן" כמבנה אותו מצא ושיקם הרמב"ן, אך מבנה זה לא תואם כלל את התיאור באגרת: אין לא כיפה ולא עמודי שיש, ואף מיקומו בעייתי, שכן בעת הגעת הרמב"ן לירושלים ישבה הקהילה היהודית בהר ציון ולא ברובע היהודי של ימינו). לעומת זאת, ישנה עדות מאוחרת בהרבה משנת 1488 של רבי עובדיה מברטנורא המתאר:
| ובית הכנסת של ירושלים הוא בנוי על גבי עמודים, וארוך וצר ואפל, ואין נוגה לו כי אם מן הפתח ובתוכו בור של מים. | ||
| -- אגרת רבי עובדיה מברטנורה[2] | ||
נראה כי תיאור זה מתאים יותר למבנה דנן, אשר שימש כבית הכנסת היחידי בירושלים בשלהי המאה ה-15. המחקרים נוטים לראות במבנה זה את מעונו השני של מניין מתפללי בית כנסת הרמב"ן המקורי, אשר העתיקו את מקום משכנם לתוככי ירושלים, ועמם נדד גם שם בית הכנסת.
ואילו לעניין מיקום בית הכנסת המקורי, הארכיאולוג מאיר בן דב מזהה את החורבה שמצא הרמב"ן עם קפלת תפילה ביזנטית שהתגלתה בהר ציון ליד חומת העיר העתיקה (כ-150 מטרים מ"בית כנסת הרמב"ן"). בראשית המאה ה-15 פרץ סכסוך בין נוצרים ויהודים בהר ציון בדבר הבעלות על קבר דוד המלך, ובעקבותיו גורשו הן הנוצרים והן היהודים מן ההר על ידי שליטי העיר המוסלמים. בעקבות גרוש זה פנו היהודים להקמת הרובע היהודי של ימינו, וייתכן שזו גם הסיבה של נדידת בית הכנסת אל מעונו החדש.
[עריכה] סגירתו
לבית כנסת הרמב"ן צמוד מסגד בעל צריח רבוע המתוארך למאה ה-14, ואשר על פי עדותו של רבי עובדיה מברטנורה קשור לסגירת בית הכנסת:
| היה הבית ההוא של יהודי אחד, ומפני קטטה ומחלוקת שהיה לו עם היהודים נעשה ישמעאל. ובראות אמו כי בנה המיר דתו על כל הכעסים שהכעיסוהו היהודים, עמדה והקדישה את ביתה אשר בחצרת בית הכנסת לבית תרפות של ישמעאלים ולעשות בו מוסקיטה להנקם מן היהודים. | ||
| -- שם, שם | ||
אירוע יוצא דופן זה גרר אחריו שרשרת של התנכלויות מצד מתפללי המסגד המוסלמים, שאפילו הצליחו בשנת 1474 לסגור את בית הכנסת ולפזר את מניין מתפלליו. שנה לאחר מכן התיר הסולטן הטורקי את פתיחת בית הכנסת מחדש אולם בשנת 1586 הורה על סגירתו באופן סופי בטענה שהמבנה מפר את תנאי עומר האוסרים על הקמת בתי כנסת וכנסיות בירושלים.
במאה ה-17 הושב בית הכנסת לידי היהודים, אך נאסר עליהם להשתמש בו למטרות תפילה והתכנסות. רחל ינאית בן צבי שביקרה במקום לפני 1948 תיארה בספרה "אנו עולים" את בית-הכנסת, אך כמעט שלא זיהתה אות מפני ששימש אז כמפעל לייצור גבינות.
[עריכה] פתיחתו מחדש
בתום מלחמת ששת הימים הוחלט לשקם את בית כנסת הרמב"ן, וזאת לאחר חפירת הצלה מהירה. ההחלטה שהתקבלה אז הייתה להותיר את הרצפה הגבוהה במתכונתה כדי לא להטריח את ציבור המתפללים לרדת ולעלות מדרגות רבות. כן היה רצון לפתוח את בית כנסת הרמב"ן מחדש לציבור כבר באותה שנה - 1967, כדי "לסגור מעגל" עם שנת עלייתו של הרמב"ן ארצה - 1267.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אייל מירון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, 1996
- מאיר בן דב, אדם ואבן בירושלים, מודן הוצאה לאור, 1989.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תולדות בית כנסת הרמב"ן באתר דעת.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אברהם דוד, שאלו שלום ירושלים - אסופת איגרות עבריות בעניינה של קהילת ירושלים ויהודיה בתקופה הממלוכית, הקיבוץ המאוחד, 2003, עמוד 42
- ^ שם, אגרת רבי עובדיה מברטנורה 1488, עמ' 191
