רחל ינאית בן צבי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחל ינאית בן צבי (1886 - 1979), סופרת ומחנכת ישראלית, מהפעילות המרכזיות של תנועת העבודה.
נולדה במאלין שבאוקראינה. את השפה העברית למדה בחדר.
הצטרפה לפעילות במפלגת "פועלי ציון". בשנת 1908 עלתה לישראל. בשנת 1918 התחתנה עם יצחק בן צבי, שלימים היה נשיאה השני של מדינת ישראל. עסקה יחד עם בעלה בשמירה ובהגנה- תחילה בארגון השומר שם הפכה בעת מלחמת העולם הראשונה לאחת מחברות הוועד של הארגון.
לאחר המלחמה הקימה חוות לימוד והכשרה חקלאית לנערות בירושלים, הייתה ממייסדות הגימנסיה העברית בעיר ומפעילות תנועת הפועלות. לאחר מכן פעלה גם בארגון ההגנה.
לאחר קום המדינה פעלה רבות בקליטת העולים מגל העלייה ההמונית. לאחר שבעלה התמנה לנשיא המדינה ב-1952, היא פתחה את בית הנשיא למקום עלייה לאנשים מכל שדרות העם.
הספר האוטוביוגרפי שכתבה "אנו עולים" מתאר יפה את קורותיה השזורים בקורות היישוב.
בשנת 1978 זכתה בפרס ישראל בקטגוריית "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" על מפעל חייה. נפטרה בכ"ו בחשוון תש"ם.
[עריכה] מחיבוריה
- אליהו קראוזה: אבי החינוך החקלאי בארץ (1963)
- אנו עולים -פרקי חיים, הוצאת עם עובד, תשכ"א
- מניה שוחט, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1976