בנטו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בָּנְטוּ הוא כינוי למעל 400 קבוצות אתניות שונות באפריקה, מקמרון ועד לדרום אפריקה, המאוחדות על-ידי משפחת שפות משותפת (שפות הבנטו), ובמקרים רבים גם מנהגים משותפים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרה
ברבות משפות הבנטו, משמעות המונח "בנטו" הוא "אנשים". ד"ר וילהלם בליק השתמש לראשונה במונח "בנטו" במשמעותו הנוכחית, בספרו משנת 1862, דקדוק השוואתי של שפות דרום-אפריקאיות ("A Comparative Grammar of South African Languages"), ובו הוא טען שמספר עצום של שפות שמדוברות באפריקה שמדרום לסהרה הן בעלות תכונות ומאפיינים דומים רבים כל-כך, שהן חייבות להיות חלק מקבוצת שפות אחת. התאוריה הזו עדיין מקובלת בחלקה כיום, אך רבים טענו שהיא לא מדויקת, בעיקר משום ששפה יכולה להתפשט באמצעות מספר קטן יחסית של בני-אדם שעוברים ממקום למקום.
[עריכה] מוצא הבנטו
מאמינים שלפני הבנטו, החצי הדרומי של אפריקה היה מיושב על ידי דוברי שפות החויסאן, שנמצאים כיום באזורים הצחיחים בסביבת מדבר קלהארי ובכמה אזורים מבודדים בטנזניה. פיגמים יישבו את מרכז אפריקה, בעוד שכושים (בני-כוש) ואנשים אחרים דוברים שפות אפרו-אסיאתיות יישבו את צפון אפריקה וצפון-מזרח אפריקה. אפריקה הצפון-מערבית, מדבר סהרה וסודאן יושבו על ידי אנשים דוברי מאנדה ושפות אטלנטיות (כמו פוּלָני ו-וולוף) ואנשים אחרים דוברי שפות נילו-סהריות.
ישנן שתי תאוריות בסיסיות על המוצא של הבנטו. הראשונה קודמה על-ידי ג'וזף גרינברג בשנת 1963. הוא חקר והשווה כמה מאות שפות אפריקאיות ומצא שקבוצה של שפות שמדוברות בצפון-מזרח ניגריה הן השפות הכי קרובות לשפות מקבוצת הבנטו. הוא פיתח תאוריה שפרוטו-בנטו (שהיא לכאורה שפת המקור של שפות הבנטו) הייתה אחת מן השפות הללו, שהתפשטה דרומה ומזרחה במשך מאות שנים.
התאוריה הזו נסתרה במהרה על ידי מלקולם גאתרי, שחקר שפות בנטו רבות ומצא שהניב האופייני ביותר מצוי בשפות המדוברות בזמביה ובדרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. כך נוצר ההסבר החלופי, שדוברי בנטו התפשטו מהאזור הזה לכל עבר.
[עריכה] התפשטות הבנטו
יש היסטוריונים שעדיין מקבלים שילוב של התאוריות שלעיל, אך ההתלהבות שבה משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ניצל את הרעיונות הללו השאיר אותם בערפל במידה מסוימת. הבנטו הגיעו בתחילה מדרום-מזרח ניגריה, מאזור הנהרות בנואה-קרוס, והתפשטו באפריקה לכיוון זמביה. בשלב מסוים באלף השני לפני הספירה, אולי בעקבות לחץ של אנשים שהיגרו מהסהרה לאזור, הם נאלצו להתפשט לתוך יערות הגשם של מרכז אפריקה. כאלף שנים מאוחר יותר הם החלו בשלב שני ומהיר יותר של התפשטות מעבר ליערות ולתוך מזרח ודרום אפריקה. לאחר מכן, באלף הראשון לספירה, פותחו בזמביה שיטות חקלאיות וצמחים חדשים, שכנראה הובאו מדרום-מזרח אסיה דרך מדגסקר. החידושים הללו הביאו להתפשטות נוספת של הבנטו באזור. עד שנת 1000 לספירה הגיעו אנשי הבנטו לאזורים של זימבבואה ודרום אפריקה של היום. בזימבבואה הייתה אחת האימפריות הגדולות של דרום כדור הארץ, ובירתה הייתה זימבבואה הגדולה. היא שלטה בנתיבי סחר מדרום אפריקה לצפון הזמבזי, וסחרה בזהב, נחושת, אבנים יקרות וטובין אחרים, עם סוחרים ערבים בחוף הסוואהילי. עד אמצע האלף השני לספירה האימפריה כילתה את משאביה והתמוטטה, וזימבבואה הגדולה ננטשה.
[עריכה] הכינוי "בנטו" בדרום אפריקה
בזמן משטר האפרטהייד כונו לעתים דרום אפריקאים שחורים בשם "בנטו". המושג "בנטו" נחשב לכינוי פוגע בדרום-אפריקה. הוא היה מושג חביב על אנשי משטר האפרטהייד, וכך גם נטבע המושג "בנטוסטאן"- כך כונו אזורי מולדתם של השחורי (טראנסקיי, בופוצואנה, ונדה, וציסקיי), שכוללים דוברי שפות שונות (חלקם נגוני, אחרים לא)
