ברכה לבטלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכה, ברכה לבטלה היא ברכה הנאמרת שלא לצורך.

הבעיה העיקרית בברכה לבטלה היא אמירה של שם ה' ללא צורך. קיצור שולחן ערוך מפרט בעניין זה:

צריכין ליזהר שלא לברך חס ושלום ברכה לבטלה, או לגרום לעצמו לברך ברכה שאינה צריכה. אם נכשל וברך ברכה לבטלה, וכן בענין אחר אם נכשל והוציא שם שמים לבטלה, יאמר אחריה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ואם מיד לאחר שהזכיר את השם נזכר שאין צריך לברך, יסיים למדני חוקיך, שזהו פסוק שלם, והווי כמו לימוד ולא לבטלה. ואם התחיל גם תיבת "אלהינו", ונזכר מיד לאחר שאמר "אלהי" ולא גמר לומר "נו", יסיים ויאמר "ישראל אבינו מעולם ועד עולם" (שזהו גם כן לשון הפסוק בדברי הימים א כט). ומכל מקום יאמר גם בזה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

לדוגמה, כאשר נמצאים במהלך סעודה אין צריכים לברך בנפרד על כל מאכל אשר אוכלים במהלכה אלא הברכה הראשונה, על הלחם, פוטרת את כל המאכלים הבאים. על כן, כאשר אדם באמצע סעודה מברך על מאכל, את הברכה הראויה לו - הרי היא ברכה לבטלה.

בהשאלה משמש הביטוי "ברכה לבטלה" לציון מאמץ שנעשה לריק, ללא שיש בו תועלת וללא כל סיכוי להצלחה.