בתי מחסה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בתי מחסה הם מתחם דירות שנבנה בין השנים 1860 - 1890 ברובע היהודי בעיר העתיקה שבירושלים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת המתחם
המתחם הוא למעשה ה"שיכון" הראשון שנבנה בארץ ישראל. מטרת המבנה הייתה הקמת בתי מחסה לעניים (מעין "דיור מוגן"). היוזמה להקמת המבנה הייתה של ארגון יהודים (ארגון של יהודים התורמים למתגוררים ברובע היהודי בירושלים בתקופת "היישוב הישן" נקרא "כולל") מהולנד ומגרמניה שנקרא "כולל הו"ד" (כולל הולנד ודויטשלנד - גרמניה בגרמנית).
בניית המתחם אפשרה הענקת דירות למשפחות עניות לתקופה של שלוש שנים (בחינם, או תמורת שכר-דירה-מוגן נמוך ביותר). הסיבה שנקבעה דווקא תקופה כזו, הייתה הנוהג באותה עת של תשלום שכר הדירה מראש לשלוש שנים. בסוף המאה ה-19 עלו מחירי הדירות ומשפחות יהודיות רבות מצאו עצמן לא יכולות לשלם את שכר הדירה לבעלי הבתים המוסלמיים, ומצאו עצמם ללא קורת גג. מצב סוציו־אקונומי זה הביא להחלטת הרב עזריאל הילדהיימר מכולל הו"ד להקים את חברת בתי המחסה לעניים בהר ציון תובב"א. המתחם שנבנה כלל מאה דירות אשר הוקמו ברמת חיים גבוהה יחסית למקובל אז בירושלים.
המימון להקמת המבנה הושג על ידי שליחים שנשלחו לכל רחבי העולם, ותרומות התקבלו מהיהודים המתגוררים בארצות רבות (הרחוקה בהם היא אוסטרליה). תרומה גדולה במיוחד ניתנה על ידי הברון וילהם קרל דה רוטשילד מפרנקפורט.
כל דירה כללה שני חדרים ומטבח, ובמרכז החצר המרוצפת של המתחם היו בורות מים גדולים. דיירים שזכו לקבל דירה נחשבו ברובע לברי מזל, ורבים ניסו להפעיל קשרים לקבלת הדירות שחולקו שליש לתושבים שמוצאם מהונגריה, שליש לתושבים שמוצאם מגרמניה והולנד ושליש לעניים שמוצאם מארצות אחרות. על משקוף הדירות נחקק מספר הדירה באותיות עבריות.
על שם הכולל נקראה במקור גם הכיכר שלפני המבנה - דער דויטשער פלאטץ - "הכיכר הגרמנית" אף ששם השכונה הרשמי היה "בתי מחסה לעניים בהר ציון".
[עריכה] היסטוריה
המתחם, המצוי בסמוך לחומת העיר העתיקה, היה החצר האחרונה שנותרה בידי המגינים של הרובע היהודי בעת נפילת הרובע היהודי במלחמת השחרור, ומהכיכר שבמתחם הלכו מגיני הרובע לשבי הלגיון הירדני. בחצר המבנה, בפינת רחוב גלעד, נקברו גופות הנופלים על הגנת הרובע, מאחר ולא יכלו לקברם מחוץ לחומות הרובע הנצור. קבר אחים זה הוקם באישור הרבנים על אף האיסור ההיסטורי על קבירת מתים בתוך העיר. החללים הועברו ביום כ"ז בתמוז תשכ"ז (ה-4 באוגוסט 1967) לקבר אחים בהר הזיתים.
לאחר מלחמת ששת הימים שוקם המתחם. חלק מהריסות המבנה פונו ועל מקומם נבנו מבני מגורים חדשים. מבנה בית רוטשילד שופץ ומשמש כיום כבניין משרדים ובי"ס.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, 1996.
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, כתר הוצאה לאור, 1996.
- מאיר בן דב, אדם ואבן בירושלים, מודן הוצאה לאור, 1989.
