גדודי חללי אל אקצה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדודי חללי אל אקצה (ערבית: كتائب شهداء الأقصى, תעתיק מדויק: כתאא'ב שהדאא' אלאקצא) הוא שם כולל למספר התארגנויות טרור שונות שהוקמו בתחילת אינתיפאדת אל אקצה וביצעו פיגועי התאבדות וירי כנגד ישראל. גדודי חללי אל אקצה, שבעת הקמתם היו ארגון מסודר המקבל מימון והוראות מההנהגה המרכזית של פת"ח, התפוררו במהלך האינתיפאדה למספר רב של תאים מבודדים, שחלקם פועלים בהתאם להנחיות בכירי פת"ח, חלקם באופן עצמאי, וחלקם בצמוד להנחיות ומימון של חזבאללה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת הפעילות
גדודי חללי אל אקצה החלו את פעולתם באוקטובר 2000, בימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה. במהלך התקופה הזו הדרישה להקמת הגדודים עלתה מהשטח, כדרך ליצור ארגון חמוש שיצטרף למחאה העממית נגד ישראל. מרואן ברגותי, בעבר מנהיגם של הגדודים בגדה המערבית, טען כי הקמתם של הגדודים הייתה הכרחית עבור פת"ח, שכן אחרת היא הייתה נהפכת ללא רלוונטית בזמן העימות מול ישראל. בשבועות הראשונים של האינתיפאדה פעילותם של הגדודים הייתה בעיקר עממית, וכללה לפעמים ירי לא סדיר מתוך הפגנות לעבר כוחות צה"ל. בתחילת 2001 שינו הגדודים בהדרגה את פעילותם ועברו מירי לא סדיר ומחאה עממית לפיגועי ירי "מקצועיים" כנגד כוחות צה"ל והתנחלויות, תוך שימוש רב באמל"ח ומימון של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. ב2001 הגדודים היו גורם הטרור המוביל בשטחים, על אף שנמנעו בשלב זה מלפעול בשטח ישראל.
[עריכה] לאחר חיסול ראאד כרמי
ב16 דצמבר 2001 נענה יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת ללחצים מצד ארצות הברית וקרא בנאומו להפסקת אש. לאחר כתקופה בת כחודש שבה רמת האלימות הייתה נמוכה יותר ומעורבות גדודי חללי אל אקאצה בטרור פחתה, חוסל ב14 ינואר 2002 בכיר הגדודים בטול-כרם, ראאד כרמי. החיסול הוביל להסלמה בפעילות הגדודים שחידשו את פעילותם ואף עברו לבצע פיגועי ירי והתאבדות גם בשטח ישראל. תקופה זו, בין ינואר 2002 למרץ 2002, נחשבת לתקופת השיא בפעילותם של הגדודים. גורמי במערכת הביטחון בישראל מצביעים על תקופה זו גם בתור התקופה בה בכירי פת"ח והרשות איבדו בהדרגה את השליטה על הגדודים, ואלו החלו לבצע טרור באופן עצמאי, ללא המתנה להנחיות מצד הבכירים.
[עריכה] לאחר מבצע חומת מגן
ב29 במרץ, לאחר חודש טרור עקוב מדם בו נהרגו 135 ישראלים, יצא צה"ל למבצע חומת מגן בשטחי יהודה ושומרון. בעקבות מבצע חומת מגן התפוררה ההנהגה הראשית של הארגון והוא התפורר לתאים שונים שהקשר העיקרי ביניהם הוא השימוש בשם גדודי חללי אלאקצה לנטילת אחריות. החל משלב זה ניתן לחלק את התאים השונים בארגון לשלוש קבוצות:
- תאים עצמאיים - מדובר בתאי טרור שמופעלים על ידי מנהיגים מקומיים, בעיקר במחוזות בגדה המערבית. מנהיגים אלה, שחלקם נמנים על שורות פת"ח, ניצלו את הואקום בהנהגת הארגון שנוצר לאחר מבצע חומת מגן והפכו למפקדיו באזורים מסוימים. כך, למשל, הפך זכריה זבידי למפקד גדודי חללי אלאקצה בג'נין.
- תאים שמקבלים הנחיות מחזבאללה - לאחר שהרשות הפסיקה לממן את גדודי חללי אלאקצה, רבים מתאי הארגון חיפשו מימון מבחוץ, אותה מצאו בארגון חזבאללה. כיום הקשר בין תאים אלה לשאר פת"ח הינו חלקי ביותר.
- תאים הנשמעים לבכירי פת"ח - ברצועת עזה שמרו חלק מהגדודים על זיקה ל-פת"ח, והמשיכו לקבל הנחיות מפוליטיקאים מ-פת"ח, כגון אחמד חלס, מוחמד דחלאן וסמיר משהראוי. מנגד, הפיצול הפנימי בין בכירי פת"ח הוביל להשתתפות רחבה של הגדודים במאבקים הפנימיים בתנועה.
[עריכה] הקמת ממשלת חמא"ס
ב25 בינואר 2006 ניצחה תנועת חמא"ס בבחירות למועצה המחוקקת, הפרלמנט הפלסטיני. נצחון זה, והקמת הממשלה הפלסטינית על טהרת אנשי התנועה בעקבותיו, הוביל לעימות ישיר בין חלק מהקבוצות שבגדודי חללי אלאקצה לבין אנשי חמא"ס. במהלך 2006 גבר המתח שבין אנשי חמא"ס ו-פת"ח, והדבר הוביל להדרדרויות חוזרות ונשנות לעימותים אלימים בין התנועות, בהם גדודי חללי אלאקצה התייצבו לצד פת"ח.
