מבצע חומת מגן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מבצע חומת מגן | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| ישראל (צה"ל) | הרשות הפלסטינית וארגוני הטרור | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| הרמטכ"ל שאול מופז אלוף פקמ"ז יצחק איתן |
|||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| חטיבת הצנחנים, חטיבת הנח"ל, חטיבת גולני, חטיבת חי"ר במילואים 5, חטיבת חי"ר במילואים 408, חטיבת ירושלים(מילואים), שייטת 13, כוחות הנדסה, כוחות שריון | מספר לא ידוע של חמושים | ||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| 29 חיילים הרוגים למעלה מ-100 נפצעו |
למעלה מ-250 פלסטינים הרוגים מאות מחבלים נעצרו |
||||||||||||
מבצע חומת מגן הוא מבצע רחב היקף של צה"ל שהתחיל ב־29 במרץ 2002 בשטחי יהודה ושומרון, והסתיים רשמית ב־10 במאי 2002. מטרתו העיקרית של המבצע הייתה לפגוע ב"תשתיות הטרור" הפלסטיני ולעצור את גל הפיגועים שהתעצם. במסגרת המבצע גוייסו כוחות חי"ר במילואים רבים (חטיבה 5, חטיבה 408 וחטיבת ירושלים) וכן כוחות שריון והנדסה, לראשונה מאז תום מבצע שלום הגליל.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע למבצע
חודש מרץ 2002 היה הגרוע בחודשי אינתיפדת אל-אקצה. בשטחים נהרגו למעלה מ־30 חיילים ומתנחלים, ונעשו 11 פיגועי התאבדות, שבהם נרצחו 81 ישראלים נוספים (לשם השוואה, בכל שנות האינתיפאדה הראשונה נהרגו 90 ישראלים). שיאם של הפיגועים היה טבח ליל הסדר - פיגוע התאבדות שנערך במלון פארק בנתניה בעיצומו של ליל הסדר (ב־27 במרץ 2002), ובו נרצחו 30 חוגגים. מצב זה, של אובדן מוחלט של הביטחון האישי ותחושה של קריסה מדינית, הובילה את ממשלתו של אריאל שרון לפעול בצורה דרסטית לשינוי המצב. בישיבה שנערכה במוצאי החג (28 - 29 במרץ) החליטה הממשלה על יציאה למבצע שכונה מבצע חומת מגן. כל שרי הממשלה תמכו ביציאה למבצע למעט שניים שנמנעו: שמעון פרס ומתן וילנאי. החלטת הממשלה זכתה לתמיכה כמעט מוחלטת של הציבור היהודי בישראל. ההסכמה הרחבה השתקפה בהיענות גבוהה לכעשרים אלף צווי המילואים ששלח צה"ל ובמוטיבציה הגבוהה ששררה בקרב המגויסים.
מטרותיו של המבצע הוצגו על-ידי ראש הממשלה, אריאל שרון, בהודעה מדינית שמסר לכנסת ב־8 באפריל 2002:
- לחיילי צה"ל ולמפקדיו ניתנו הוראות ברורות: להיכנס לערים ולכפרים שהפכו מקלט לטרוריסטים; לתפוס ולעצור מחבלים, ובעיקר את שולחיהם ואת אלה המממנים אותם ונותנים להם חסות; לתפוס ולהחרים נשק ואמצעי לחימה שמיועדים לפגוע בישראל; לחשוף ולהשמיד מתקני טרור, מעבדות חבלה, מפעלי ייצור נשק ומתקני מסתור. הפקודות הן ברורות: לפגוע בכל מי שיאחז בנשק ולשתק כל מי שינסה להתנגד לפעולת הכוחות ולסכן אותם, ולהימנע מפגיעה באוכלוסייה האזרחית.
[עריכה] מוקדי המבצע
[עריכה] רמאללה
המבצע התחיל בבוקרו של ה־29 במרץ בפלישה לרמאללה - הבירה השלטונית והמרכז הכלכלי של הרשות הפלסטינית, בה ישב יאסר ערפאת, יו"ר הרשות. כוחות צה"ל שנכנסו לעיר לא נתקלו בהתנגדות רבה, ויחידה מובחרת של גולני הטילה מצור על ה"מוקטעה", בניני השלטון ומקום מושבו של ערפאת. בנייני המוקטעה שבהם לא ישב ערפאת נהרסו על מנת לצמצם את אזור הלחימה לתא שטח קטן ככל האפשר, וערפאת הסתגר בלשכתו עם אחדים מעוזריו, שהוגדרו כמבוקשים על-ידי ישראל, בשל השתתפותם בפעולות טרור. לאחר מצור ממושך התערבו האמריקאים ויצרו הסדר בו יוסר הכתר והלחץ על ערפאת תוך שהוא מצידו יסגיר את המבוקשים שתפסו מחסה אצלו והם יועברו לכלא ביריחו תחת פיקוח בריטי. ערפאת, אשר חיפש דרך לצאת מהמצב אליו נקלע הסכים וכך היה. פרט לארוע זה, ברמאללה נתפסו מבוקשים רבים ואמצעי לחימה רבים, אשר שימשו להתנגדות, וכך למעשה נפל מערך הלחימה של השוטרים הפלסטינים ושל ארגוני הטרור; לכן הגדיר צה"ל משימה זאת כמוצלחת מאד. לקראת סיום הלחימה ברמאללה נתפס מרואן ברגותי, מפקד התנזים, לו מיוחסים פיגועים רבים, והובא למשפט בישראל.
בעיירה ביתוניא הסמוכה הוטל מצור על מפקדתו של ג'בריל רג'וב, ראש המודיעין המסכל בגדה. המצור הוטל בשל מידע (שהתברר כמוטעה) כי ברגותי נמצא במקום ובשל נוכחותם של מבוקשים אחרים. במהלך היומיים שערך המצור נוהל משא ומתן עם רג'וב (שלא היה במפקדה) ולבסוף נאלצו הפלסטינים במקום להיכנע והמפקדה נהרסה על ידי כוחות צה"ל.
[עריכה] שכם
שכם נחשבה תמיד למעוז ההתנגדות הפלסטינית (יותר מ־8,000 חמושים ללא כוחות הביטחון הפלסטינים). והקסבה של שכם נחשבה לקן צרעות. המעבר בתוך הקסבה היה אך ורק דרך הקירות, על ידי פיצוצם ופתיחת תעלות מאובטחות לאורכה של הקסבה, אזור עויין וקשה במיוחד. זאת הייתה הסיבה שמראש הוקצו כוחות מובחרים לפעילות באזור זה. ואכן כוחות הצנחנים שפעלו בעיר הצליחו לכבוש את העיר במספר מועט יחסית של נפגעים. קצין הנדסה (אסף אסולין) נהרג מאש ידידותית בשכם, לאחר שזוהה בטעות על ידי קלע כחמוש פלסטיני. יותר מ־70 חמושים פלסטינים נהרגו באותה פעולה בשכם. בנוסף לחיסול המחבלים, עצרו כוחות הצנחנים עשרות מבוקשים בכירים. כלי נשק רבים ואמצעי לחימה נתפסו והוחרמו על ידי הכוחות (חלקו היה צה"לי). בנוסף לכלי הנשק נתפס בכלא גניד ציוד כגון ספרי קודש יהודיים ומדי צה"ל.
למעשה בכיבוש העיר שכם השתתפו שלוש חטיבות: חטיבת הצנחנים שבאה ממערב, חטיבת גולני שבאה מדרום למרכז העיר וחטיבת השריון "יפתח" 576 (החטיבה שממשיכה את המורשת של חטיבת יפתח מתקופת הפלמ"ח) שכבשה את החלק המזרחי של העיר ובכלל זה את מחנות הפליטים העויינים - בלאטה, עסקר (חדש וישן) ומסכאן א- שעבייה. חטיבת יפתח גם כבשה את קבר יוסף ואת השכונה שסביבה. חטיבת יפתח הייתה חטיבת המילואים היחידה של חיל השריון שנלחמה במשימה חטיבתית במבצע חומת מגן. על החטיבה פיקד אל"מ במיל' אורן בן ג'ויה וסגנו סא"ל במיל' אליעזר שנוולד. במהלך קרב ההשתלטות על החלק המזרחי של העיר נתקלה החטיבה בעשרות מטענים שהונחו על הצירים ובתוך משאיות תופת ובמעבירי מים שעל הכביש. את המטענים ניטרלו כוחות של חיל ההנדסה. עשרות חמושים ירו אש תופת על הכוחות הפורצים, אולם לא הצליחו לעצור את התקדמות הכוחות וגם לא הצליחו לגרום לנפגעים בקרב הכוחות. חמושים רבים נהרגו ונפצעו ותוך מספר שעות ספורות הצליחה החטיבה לבצע את משימתה ולכבוש את מזרח העיר שכם. לאחר מכן במהלך הימים הבאים ביצעה החטיבה עשרות מבצעים ללכידת מבוקשים ואמצעי לחימה, והשמדת מעבדות נפץ וטרור.
אין ספק שהישגי החטיבה ושאר החטיבות שהשתתפו במבצע בשכם תרמו תרומה מכרעת לפגיעה בתשתיות הטרור שהשפיעו על היקף הטרור מהעיר שכם גם שנים אחר כך. אחד הדברים שבלטו בחטיבה ובמבצע כולו הוא היקף המתגייסים הגבוהה שעלה למעלה ממאה אחוזי גיוס. אחד ממפקדי החטיבה אמר אז - לנוכח היקפי הגיוס הגבוהים - שזהו נצחון בשדה הקרב הפסיכולוגי - ניצחון שהושג עוד בטרם נורה הכדור הראשון. בניסי ניסים - למרות הקרבות הקשים שניהלה החטיבה - לא היו לה נפגעים - למעט חייל שנפגע ירי דו-צדדי.
[עריכה] ג'נין
[עריכה] הקרב בג'נין
ערך מורחב – הקרב בג'נין 2002
באופן מפתיע הקרב הקשה ביותר במבצע זה נערך בעיר ג'נין. הפלסטינים, בראשות מחמוד טואלבה, מלכדו את המחנה במטעני חבלה (בקול ישראל דווח שבמחנה הפליטים היו כ־15,000 מטעני חבלה) והכינו מארבים בסמטאות הצרות של ג'נין. כוחות צה"ל נכנסו לג'נין ב־2 באפריל וביצעו לחימה מבית לבית, תוך סיוע ספורדי של מסוקי קרב, טנקים ודחפורי די-9 שניקו מטענים ופתחו דלתות ממולכדות. ההתקדמות הייתה איטית ולוותה באבדות לא מעטות.
ביום השביעי של הפעולה, ב־9 באפריל, קבוצת לוחמי מילואים מגדוד נחשון של צה"ל נתקלה במארב, שבו נהרגו 13 מאנשיה. המאמץ לחלץ לוחמים אלה ולאחר מכן להכריע את המחבלים שהתרכזו במרכז מחנה הפליטים הביא לקורבנות רבים בקרב הפלסטינים, ולהרס רב במחנה הפליטים ג'נין, לאחרי שהוחלט להרוס כל בית שבו יש חשש להסתתרות מחבלים. נוהל הריסת הבית, שפותח על ידי סא"ל אופק בוכריס, כלל כריזת אזהרה לפינוי הבניין ומתן הזדמנות למבוקשים לסגיר את עצמם לפני שהדחפור החל לטלטל את הבית עם ה"סכין" הענקית שלו. טקטיקה זו גרמה לעשרות מחבלים (כולל בכירים) להסגיר את עצמם לכוחות צה"ל. במהלך הפעולה נהרג בכיר הג'יהאד האיסלאמי מחמוד טואלבה אחרי שדחפור D-9 הוריד עליו קיר.
שיא ההרס נגרם בשכונת חאוואשין, שנהרסה ושוטחה כליל באמצעות הדחפורים המשוריינים, בעקבות הערכות ששם מצויים רוב המחבלים ורוב מלכודות הנפץ שהכינו הפלסטינים. הקרב בג'נין הסתיים אחרי שמרבית המחבלים נכנעו בעקבות חוסר יכולתם לפגוע בדחפורי צה"ל ולעצרם.
בישראל נמתחה ביקורת חריפה על ההתנהלות שהובילה למספר קורבנות רב בקרב לוחמי צה"ל (23 הרוגים ו־75 פצועים).
[עריכה] הטענות על הטבח בג'נין
סגירתו המוחלטת של המחנה בפני התקשורת במהלך המבצע ואחריו גרמו להפצת שמועות על טבח בתושבי מחנה הפליטים. הפלסטינים אף נקבו במספרים של כ־500 עד 3,000 הרוגים. שר ההסברה הפלסטיני, יאסר עבד רבו אף האשים שישראל חופרת קברי אחים ל־900 פלסטינים שרצחה בג'נין. נציגים פלסטינים הפיצו את האשמת הטבח ודרשו התערבות בינלאומית [1]. בהתחלה, התקשורת העולמית דיווחה על הטבח בג'נין ללא פקפוק בהאשמות הפלסטינים, דבר שגרם לעלייה חדה בהתקפות האנטישמיות כנגד יהודים באירופה - בייחוד בצרפת, אנגליה ובלגיה. ישראל טענה שלא היה טבח והאשימה את הפלסטינים ב"עלילת דם" שנועדה להסית כנגד ישראל.
ועדת חקירה של האו"ם קבעה שלא היה טבח ושמספר ההרוגים הוא רק 56. ועדות חקירה של ארגוני זכויות אדם כגון אמנסטי וHuman Rights Watch קבעו גם כן שלא היה טבח בג'נין (ובכך הפריכו את ההאשמה הפלסטינית השקרית) והורידו את מספר ההרוגים ל־56, מתוכם 27 חמושים. צה"ל דיווח שמצא רק 46 גופות, מתוכן 5 היו ממולכדות. לטענת צה"ל - הרוב המוחלט של ההרוגים היו חמושים. למרות שארגוני זכויות האדם ניקו את ישראל מאשמת הטבח, הם מתחו ביקורת קשה על שימוש מופרז ולא מידתי בכוח, בייחוד על ההפעלה הנרחבת של הדחפורים והריסת כל שכונת חאוואשין. בנוסף, טענו כי הופרו זכויות-אדם באורח יסודי, נמנע סיוע רפואי מנפגעי המחנה, בוצעו מעצרים המוניים, ונהרס רכוש אזרחי רב. בצה"ל השיבו שהם עשו מעל ומעבר כדי לא לפגוע באזרחים, כולל הימנעות מהפצצה אווירית, ושההרס הרב שגרמו הדחפורים היה הכרחי. אך ראיון עם נהג אחד מהדחפורים שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות" בכותרת "עשיתי להם אצטדיון באמצע המחנה" הטיל ספק בטענה זו. מנגד, בכתבה "עד עפר" שפורסמה באותו עיתון חודש לפני כן, טענו מפעילי הדחפורים שהם נהגו באיפוק מירבי והסבירו שאם הם היו מתירים כל רסן, הם יכלו לגרום הרבה יותר נזק.
למעלה מעשרה מחיילי צה"ל, בסדיר ובמילואים, נהרגו בפריצה לאזור הממולכד, למרות שצה"ל ידע על המילכוד ועל כך שיש חמושים בבתים שיירו מעמדות עדיפות על החילים, במטרה שלא לפגוע באזרחים, גם כאלו שסייעו ללוחמים. רק לאחר הקרב הקשה של ה־9 באפריל ונפילתם של שלושה עשר לוחמי מילואים בו, הוחלט על שינוי טקטיקה ולעבור לעבודה עם הדחפורים.
כמו כן, טענו בצה"ל שחלק מההרס נגרם בגלל המטענים וחומרי הנפץ שהניחו הפלסטינים ברחבי המחנה. טענה זו זכתה לחיזוק מחמוש פלסטיני שהתראיין למגזין "טיים".
כתבת תחקיר שפרסם השבועון "טיים" הפריך את ההאשמה הפלסטינית על טבח וקבע שלא היה טבח במחנה, ואף ציין זאת בצורה בהירה שלא משתמעת לשני פנים:
Time's investigation concludes that there was no wanton massacre in Jenin, no deliberate slaughter of Palestinians by Israeli soldiers. But the 12 days of fighting took a severe toll on the camp
מזל"ט של צה"ל תיעד הלוויה שנערכה בג'נין, שבסופה קם ה"מת" על רגליו.
סרט של מוחמד בכרי, בשם "ג'נין, ג'נין", שהציג את הנרטיב הפלסטיני בעניין זה עורר סערה רבה בישראל. בסרט מואשמים (תוך עריכה מגמתית של הדוברים) החיילים הישראלים בביצוע זוועות במחנה (כגון ירי על בית החולים, דריסת פצועים עם טנקים והריגת תינוק במכוון) בנוסף לטבח. בית המשפט העליון אמנם ביטל את החלטת מועצת הסרטים לאסור על הקרנת הסרט, אך קבע שמדובר בסרט שקרי ופוגע. קבוצת חיילי מילואים שנלחמה בג'נין והורים ששכלו את בניהם בקרב הגישו תביעת דיבה כנגד יוצר הסרט.
[עריכה] בית לחם
מוקד נוסף במבצע זה התרחש בבית לחם, שם התבצרה קבוצת מבוקשים בכנסיית המולד, והמשא ומתן אתם עורר עניין רב ברחבי העולם. פרשת ההתבצרות הסתיימה לאחר שישראל הסכימה להגליית המבוקשים ונוצרה נכונות בינלאומית לקלוט מבוקשים אלה, שהתפזרו במדינות העולם.
מסמכי שלל שנתפסו במהלך המבצע, חשפו כי בשנים האחרונות סבלו תושבי בית לחם, בעיקר תושביה הנוצרים, מהתנכלויות של כנופיות של מיליציות חמושות, שבתוכן בולטים אנשי הפת"ח על זרועותיו וכינוייו השונים ("תנזים-פת"ח", "גדודי חללי אל אקצה").
[עריכה] חברון
צה"ל פסח במבצע חומת מגן על העיר חברון וסביבתה , פעילי החמאס (בראשות עבדאללה קוואסמה) והגא"פ (בראשות מוחמד סידר) המשיכו לפעול בה ולשלח ממנה מתאבדים. במאי 2003 פתחו צה"ל והשב"כ במבצע נגד פעילי הטרור בעיר, מה שהביא לפגיעה קשה בתשתיות הטרור בחברון וסביבתה. במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 2003 התגברו המאמצים עקב קריסת ההודנה, ופעילות צה"ל, הימ"מ והשב"כ באזור הוביל לחיסול הנהגת החמאס בעיר ולמעצר מחבלים רבים, ביניהם פעילי טרור בכירים.
[עריכה] לחצים מדיניים
העובדה כי המבצע הגיע לאחר "מרץ השחור" שבו נהרגו ישראלים רבים ובמיוחד לאחר הטבח בליל הסדר הקלה על ישראל את העברת המבצע בדעת הקהל העולמית. עם זאת, ישראל הותקפה בצורה חמורה על ידי הערבים לגבי כניסתה לתחומי שטחי A ועל ידי ידי האירופים והאו"ם בקשר ל"טבח" בג'נין. גם ארצות הברית, למרות שגילתה הבנה למרבית פעולות ישראל, פעלה כנגד המבצע, כך הכריז הנשיא בוש ב־5 באפריל כי "מספיק זה מספיק" ולאחר שבוע הגיע קולין פאואל לאזור במטרה להרגיע את השטח. באופן מעשי לא היו ללחצים אלו השפעה ממשית על המבצע וישראל, שהכריזה כי היא צריכה חודש על מנת להשלים אותו, זכתה לחודש זה.
[עריכה] תוצאות המבצע
במבצע חומת מגן נכבשו חמש מתוך שש הערים הפלסטיניות הראשיות ביו"ש, הופסק הירי על שכונת גילה בירושלים, הופחת מספר פיגועי ההתאבדות בשטחי ישראל בלמעלה מ־60%, הרשות הפלסטינית פורקה מנישקה, סמלי שילטונה כולל ה"מוקטעה" נהרסו, ערפאת הושם במצור ובבידוד, נתפס מספר רב של מבוקשים ואנשי טרור ונתפסו כמויות גדולות של חומרי נפץ.
[עריכה] השגים מבצעיים-צבאיים
כמו כן, תוצאה עיקרית של המבצע, הייתה הגברת חופש הפעולה של צה"ל בשטחי יהודה ושומרון. אם בתקופה שקדמה למבצע כל כניסה לשטחי הרשות הפלסטינית הייתה כרוכה באישור ממשלה, הרי שלאחריו כל מג"ד יכול להחליט לפי שיקול דעתו המבצעי על כניסה לשטחי הרשות. בנוסף, בעקבות המבצע התשתית המרכזית של הטרור נפגעה קשות ואיומי המטענים וטילי הנ"ט צומצמו באופן משמעותי. חודש אחרי "חומת מגן" פתח צה"ל במבצע "דרך נחושה" - סדרת פעולות אינטנסיבית שנועדה להמשיך את השגי מבצע חומת מגן ולפגוע בתשתית הטרור המוכה והחבולה. נכון ל־2004, צה"ל נכנס לשטחי A באופן כמעט חופשי מידי לילה כדי לעצור מבוקשים. לערים כמו שכם, בית לחם וג'נין - שפעם אפשר היה להיכנס אליהם רק בליווי טנקים וכלים כבדים - נכנסו מידי לילה כוחות חי"ר בג'יפים ממוגנים או ברגל.
בעקבות המבצע, שכלל צה"ל את טקטיקות הלש"ב (לוחמה בשטח בנוי) והפיק לקחים מבצעיים רבים. חלק מהלקחים יושמו על ידי האמריקנים במלחמת עיראק 2003.
[עריכה] השגים מדיניים
במהלך המבצע נתפסו מסמכים רבים מהם עלה כי ערפאת קשור לטרור ומממן אותו, וכי ערב הסעודית מממנת פעילות טרור פלסטינית ותומכת במשפחות הטרוריסטים המתאבדים.
בעקבות התוצאות ההרסניות של מבצע זה כלפי הפלסטינים, היו גורמים פלסטינים שביקרו את דרכי התנהלותו השלטונית של ערפאת וקראו לעשות חשבון נפש. ברם, ערפאת המשיך בעידוד הטרור כאשר הוא נצור במוקטעה.
בעקבות החומר המודיעיני שנתפס בחומת מגן, שלל הנשק הבלתי חוקי שנמצא במוקטעה, מעורבות ערפאת בפרשת אניית הנשק קארין איי ומסמך שיירט המודיעין הישראלי ובו ערפאת מורה על תשלום 20,000 דולר לגדודי חללי אל-אקצא (ארגון טרור המסונף לפת"ח), השתכנע נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש שערפאת איננו פרטנר והחליט להחרימו. הבידוד המדיני של ערפאת (שאילץ אותו למנות שני ראשי ממשלה, אבו מאזן ואבו עלא, שאת כהונתם הוא ניסה לטרפד) נמשך עד ליום מותו ב־11 בנובמבר 2004.
בקרב מרבית הציבור הישראלי, מבצע חומת מגן תרם להעלאת המוראל בתקופה הקשה של הפיגועים. אחוז התייצבות חיילי המילואים שזומנו והתנדבו למבצע היה גבוה. ישראלים רבים הזדהו עם הגדרת הרמטכ"ל דאז שאול מופז כי מבצע חומת מגן הוא "המלחמה על הבית". מבחינה פוליטית נחלק הציבור הישראלי. בקרב השמאל היו כאלה (כמו ח"כ יוסי שריד) שהתנגדו למבצע ומתחו ביקורת על הסבל הרב שהוא גרם לאזרחים פלסטינים חפים מפשע. ביקורת נוספת מצידה השמאלי של המפה הפוליטית התמקדה בחוסר התוחלת המדינית של ההישג הצבאי. ביקורת זו הקהתה גם את שיניו של ההישג הצבאי לאור ההתאוששות המבצעית של הפלסטינים בחלוף הזמן. לעומת זאת, אנשי הימין טענו שמבצע חומת מגן הוא הוכחה שאפשר לעצור את הטרור באמצעות כוח צבאי.
בעקבות ההסלמה ברצועת עזה, אנשי ציבור רבים (כגון ח"כ יובל שטייניץ) קראו למבצע "חומת מגן 2" ברצועה. בתחילת מאי 2002 אף הוכן מבצע כזה [2] בשם "מגן הבית" אולם הוא בוטל ברגע האחרון כאשר התברר שהמחבלים שפגעו במועדון הסנוקר בראשון לציון לא היו מרצועת עזה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הודעה מדינית של ראש הממשלה על מבצע חומת מגן, "דברי הכנסת" -8.4.02.
- תמונות מפעילות צה"ל במבצע חומת גן מאזור העיר בית לחם - צלם: יוסי דוב
- נוצרים סבלו מהתנכלויות של אנשי הפתח בבית לחם, מסמכים באתר של צה"ל
- חשיפה: ערפאת אישר עסקות רכש בתקופת ה"קארין A"
- ג'נין בירת המתאבדים, באתר המרכז למורשת המודיעין
- בלוג של מילואימניק בחומת מגן
- מבצע חומת מגן - לקט ידיעות מהיום החמישי, אתר YNET ( ה־7 באפריל 2002)
- נאום של הרמטכ"ל משה יעלון בכנס הרצליה ה-5 (2004) המנתח את הישגי מבצע חומת מגן
| שנת 2000 | הרוגים: יש' 47 פל' 299 |
פסגת קמפ דייוויד (יולי) | עליית אריאל שרון להר הבית (28.9) | אירועי הר הבית (9. 29) | התפשטות המהומות ברחבי יש"ע, ומות הילד מוחמד א-דורה (30.9) | מהומות אוקטובר בקרב ערביי ישראל (10. 10-1) | הלינץ' ברמאללה (12.10) | ירי על שכונת גילה בירושלים | תחילת פיגועי ירי בשטחים | מכונית תופת מתפוצצת בשוק מחנה יהודה (2.11) | תחילת ה"סיכולים הממוקדים" (9.11) | פיגוע התאבדות ראשון במחולה (22.12) |
| שנת 2001 | יש' 247 פל' 538 |
ועידת טאבה (21-27.1) | בחירות בישראל לראשות הממשלה (6.2) |הרוגים ישראלים ראשונים בפיגוע התאבדות - בנתניה (4.3) | הפיגוע בדולפינריום (1.6) | הפיגוע במסעדת סבארו (9.8) | פיגועי ה-11 בספטמבר (ארצות הברית) | רצח רחבעם זאבי (17.10) | סיכול ממוקד של מחמוד אבו הנוד (23.11) | ערפאת קורא להפסקת אש (16.12) | |
| שנת 2002 | יש' 453 פל' 1033 |
לכידת ספינת הנשק קארין איי (2.1) | חיסול ראאד כרמי (14.1) | "מרץ השחור" - 135 ישראלים נרצחו בפעולות טרור | טבח ליל הסדר (27.3) | מבצע חומת מגן (10.5 - 29.3) | הפיגועים בקו 32א בצומת פת (18.6) ובגבעה הצרפתית בירושלים (19.6) | מבצע דרך נחושה | ג'ורג' בוש קורא להקמת מדינה פלסטינית ולהחלפת ערפאת (24.6) | משה יעלון מחליף את שאול מופז כרמטכ"ל צה"ל (9.7) | חיסול סלאח שחאדה על ידי מטוס קרב - "פצצת הטון" (22.7) | הפיגוע בציר המתפללים (15.11) | החלה הקמת גדר ההפרדה |
| שנת 2003 | יש' 212 פל' 553 |
אבו מאזן מתמנה לראש ממשלה (19.3) | פרסום מפת הדרכים (30.4) | ועידת עקבה (4.6) | ה"הודנה" (19.8 - 29.6) | הפיגוע בקו 2 בירושלים (19.8) | אבו מאזן מתפטר מראשות הממשלה (6.9) | טבח מסעדת מקסים (4.10) | השלמת החלק הצפוני של גדר ההפרדה | ירי רקטות קסאם על שדרות | שרון מכריז על תוכנית ההתנתקות בכנס הרצליה (18.12) |
| שנת 2004 | יש' 117 פל' 468 |
סיכול ממוקד של אחמד יאסין (22.3) ורנטיסי (17.4) | משאל מתפקדי הליכוד בנושא ההתנתקות (2.5) | אסון הנגמ"שים (12.5-11.5) | מבצע קשת בענן (25.5 - 18.5) | הרוגים ראשונים מקסאמים בשדרות (28.6) | ירי אלפי רקטות קסאם ופצמ"רים על שדרות וגוש קטיף | מבצע ימי תשובה (15.10 - 30.9) | מות יאסר ערפאת (11.11) |
| שנת 2005 | יש' 45 פל' 425 |
אבו מאזן נבחר לראש הרש"פ (9.1) | פסגת שארם א-שייח (9.2) והתחלת ה"תהאדיה" | יובל דיסקין מחליף את אבי דיכטר כראש השב"כ, דן חלוץ מחליף את יעלון כרמטכ"ל (1.6) | ביצוע ההתנתקות (12.9 - 15.8) | מבצע גשם ראשון (1.10 - 23.9) | פיגועי התאבדות בחדרה (26.10) ונתניה (5.12) | חידוש ירי הקסאמים והסיכולים הממוקדים | חשיפת מנהרת טרור במעבר ארז (10.12) | ארגוני הטרור מודיעים על סיום ה"תהאדייה" בסוף השנה (10.12) שמתמוטטת עוד באמצע החודש |
| שנת 2006 | יש' 38 פל' 505 |
ירי קסאמים על אשקלון, שדרות והנגב המערבי | נצחון לחמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית (25.1) | גל סיכולים ממוקדים נגד חוליות קסאם (5.2) | מבצע הבאת ביכורים: לכידת רוצחי זאבי (3.14) | ירי רקטת גראד על אשקלון, בחירות בישראל (28.3) | השבעת ממשלת חמאס (29.3) | פיגוע התאבדות בתל אביב (17.4) | סיכול ממוקד של ג'מאל אבו סמהדאנה (9.6) | התקפות ישראליות על רצועת עזה וירי מסיבי של קסאמים (9.6-25.6) | חטיפת גלעד שליט (25.6) ומבצע גשמי קיץ (28.6-26.11) | עימותים אלימים בין חמאס לפת"ח |
| שנת 2007 | יש' ? פל' ? |
פיגוע התאבדות באילת (29.1) | גבי אשכנזי מחליף את דן חלוץ כרמטכ"ל (14.2) | מבצע "חורף חם" בשכם (25.2-1.3) | הקמת ממשלת אחדות פלסטינית עם חמאס ופת"ח (17.3) |
| ראו גם: הסכסוך הישראלי-פלסטיני | טרור פלסטיני | פיגועי התאבדות בישראל | ||
