גזירות קנ"א

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

בשם גזירות קנ"א מכונות פרעות כנגד היהודים שהתחוללו בספרד בשנת 1391.

הפרעות החלו בקסטיליה. שם מת המלך, ובנו יורש העצר היה קטן מכדי למלוך. השלטון היה נתון בידי אפוטרופסים, וכוחם היה חלש. ידוע שבראש חודש תמוז ב-4 ביוני הוצתו בתי הקהילה בסביליה ונרצחו היהודים. רבים מתו על קידוש השם, רבים נמכרו כעבדים לערבים ורבים אחרים השתמדו.

גל החורבן והשמד עבר מקהילה לקהילה בקסטיליה במהלך חודש יוני. נכדו של הרא"ש, רבי יהודה, נרצח עם משפחתו ותלמידיו בטולדו.

כך אירע גם בבורגוס, בקורדובה ובמדריד. בבורגוס השתמדו מנהיגי הקהילה, ביניהם רבי שלמה הלוי, שהפך כעבור זמן לחכם נוצרי חשוב ולמטיף נגד היהודים.

כשוך הפרעות מינתה הממשלה ועדות חקירה, אך לא נקטה פעולות של ממש נגד הפורעים, שחלקם נמנו על השכבות הנכבדות.

ביולי פקד האסון גם את יהודי אראגון. בין הבורחים מהעיר ולנסיה, שבה נרצחו מאתיים וחמישים איש תחת הסיסמה: "היהודים חייבים להתנצר או למות", היה גם רבי יצחק בן ששת.

כשניסו הנוצרים הפורעים לפגוע גם במוסלמים, שלהם היו מעבר לים בעלי ברית רבי עוצמה, פעלו השלטונות בנחרצות והענישו אותם בחומרה יתרה.

בינתיים הגיעו הידיעות לדון חואן, מלך אראגון שישב בסרגוסה, והוא הגיב בזעם רב, וגער באחיו, השליט המקומי, בשל אדישותו אל מול "פשע כה מתועב" - מחאה כמעט חסרת תקדים מול פרעות ביהודים. הפרעות הופסקו, אך מבצעיהן לא נענשו.

המלך שיבח את אנשי ברצלונה, שבלמו את ההמונים, והודיע שבאוגוסט יבקר בעצמו בולנסיה כדי לעמוד על הפשעים שבוצעו נגד היהודים, אולם משהגיע אוגוסט נרצחו גם בברצלונה 400 יהודים בידי האספסוף, והיתר התנצרו. בין המתנצרים היו גדולי הנכבדים היהודים. בינתיים דחה המלך את יציאתו, אולי כדי להגן על יהודי עירו שלו.

מניע מרכזי לפרעות היה רצונם של האיכרים להביא לסילוק חובותיהם ליהודים.

בגירונה הצליחו מרבית היהודים לעמוד בפרץ ולהינצל מבלי לנטוש אמונתם, אך לא כך בערים רבות אחרות.

בכל הזמן הזה עשה המלך מאמץ גדול לבלום את המתקפה ביהודים, אך לשווא. רק בסרגוסה, עיר המלך, ניצלו מרבית היהודים. ההרג ביהודים היה חלק מהתקוממות של איכרים, שהייתה עתידה להפוך בהיסטוריה של ספרד למלחמת אזרחים של ממש, אך השתתפו בה גם שכבות גבוהות.

אומנם קשה לראות גם את המלך כחסיד אומות העולם, ובמידה רבה היה מונע על ידי רצון לשמור את היציבות. את נכסיהם של מקדשי השם לקח לעצמו בהיותם בעיניו "מתאבדים" ולא הותיר אותם ליורשיהם הלגיטימיים.

הפילוסוף הגדול חסדאי קרשקש, שהיה ידיד המלך, ניסח את המצב באומרו: "מכל רכושנו לא נשאר לנו בלתי גויותינו, ובכל זאת לבנו יהגה אימה ועינינו אל אבינו שבשמים".

באוקטובר ערך המלך מסע לערים, ונהג כלפי הפורעים בסלחנות, אם כי כמה עשרות נתלו ונתבעו קנסות, שהגיעו לקופת המלך.

בשנה שאחר כך דיכא המלך מהומות בעודן בתחילתן. עם חלוף הזמן ניסו חלק מהיהודים שנותרו, אלו מהם שלא ברחו מהארץ, לשקם את הקהילות החרבות, ודבר זה זכה לברכת המלך, שחפץ להביא יהודים (אפילו בכפיה) להתיישב בברצלונה ובוולנסיה. המוציא והמביא בעניינים אלו היה חסדאי קרשקש.

לגבי ההשתמדות משער יצחק בער, שדווקא העשירים והמשכילים היו נוחים יותר לנטוש את דתם שבה האמינו אמונה פילוסופית, זאת לעומת פשוטי העם שדבקו בה מתוך אמונה תמימה.

גזירות קנ"א הם שיצרו את המוני האנוסים, אלו שהמירו דתם בעל כורחם, והדוקטרינה הנוצרית האכזרית שללה מהם את האפשרות לחזור ליהדות (אף שלא תמכה בהמרתם בכפיה מלכתחילה).