גילה אלמגור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אלמגור עם קאיפו כהן בסרט "הקיץ של אביה" (1988)

גילה אלמגור (נולדה ב־22 ביולי 1939), שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית, ששלחה ידה גם בכתיבת ספרים ותסריטים. כלת פרס ישראל לשנת התשס"ד.

תוכן עניינים

1 תולדות חייה
2 רשימה חלקית של סרטים בהם השתתפה
3 פרסים ואותות ההערכה
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] תולדות חייה

אלמגור נולדה ב־1939 בכפר סבא. ילדותה הייתה קשה - אביה, שוטר במשטרה הבריטית, נהרג בידי ערבי, כמה חודשים לפני שנולדה, ואימה סבלה ממחלת נפש. כשהייתה בת 13 התחתנה אמה בשנית והיא נשלחה לפנימיה בכפר הנוער "הדסים". מקץ שנתיים החליטה להיות עצמאית ועברה לגור בתל אביב, ליד תיאטרון "הבימה" , שכן כבר אז רקמה חלומות על עתיד במשחק. בגיל 17 הופיעה בהצגתה הראשונה במסגרת "הבימה", "בעור שיננו", לאחר שעברה את בחינות הקבלה לתיאטרון בהצלחה. ב-1960 שיחקה בסרטה העלילתי הראשון, "חולות לוהטים". השתלמה בבית הספר למשחק של תיאטרון "הבימה", וב-1963 נסעה ללמוד משחק בחו"ל, בבית הספר של לי סטרסברג. באותה תקופה בניו יורק, למדה משחק אצל אוטה האגן ומחול מודרני אצל אנה סוקולוב.

מששבה ארצה כעבור שנתיים, החלה להופיע בהצגות תיאטרון כשחקנית עצמאית. שיחקה מעל כל במה בארץ. במחצית הראשונה של שנות השמונים חוותה משבר אומנותי כשהייתה מובטלת מעבודה בתיאטרון, דבר שהשפיע עליה מאוד. רק לאחר הצלחת הצגת היחיד "הקיץ של אביה", בסוף שנות השמונים, נעשתה לשחקנית מבוקשת והיא נחשבת כיום לאחת מהשחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי. הצגות בולטות בהן השתתפה: "הכלה וצייד הפרפרים" (של נסים אלוני), "אנה פרנק", "מדיאה", "מאסטר קלאס", "קדיש לנעמי", "רכוש נטוש", במחזות הזמר "פיטר פן" ו"מי שחלם" ועוד.

אלמגור הופיע בסרטי קולנוע רבים, שהעניקו לה את התואר "מלכת הקולנוע הישראלי".

בין הסרטים המוקדמים בהם הופיעה, ניתן לציין כבולטים את: "אלדוראדו" (בו שרה את שיר הנושא), "סאלח שבתי", "מצור" ו"מלכת הכביש". במשך הקריירה הקולנועית שלה שיחקה אלמגור בקרוב ל-40 סרטים.

הסרט "הקיץ של אביה" בו כיכבה, התבסס על ספר שכתבה והיווה אוטוביוגרפיה שלה. לפני היותו סרט קולנוע, העלתה אותו אלמגור כהצגת יחיד. היא כתבה ספר נוסף בשם "עץ הדומים תפוס", על רקע תקופת נעוריה בכפר "הדסים", שהפך גם הוא לסרט ב-1995.

אלמגור מצליחה לגלם מגוון של דמויות בצורה משכנעת, החל מזונה ב"מלכת הכביש", בעלת פאב קשוחה ב"החיים על פי אגפא" ועד העובדת הסוציאלית ב"סלאח שבתי", המנסה להתמודד עם סלאח, אותו מגלם חיים טופול.

אלמגור גם מככבת בטלוויזיה לעתים קרובות. כיכבה בטלנובלה "האישה האחרת" (2000) לצד יונה אליאן, בסדרת הדרמה "בטיפול" ובעונה הרביעית של הסדרה "השיר שלנו" בתור חוקרת משטרה.

בחייה הפרטיים פועלת אלמגור רבות למען הקהילה. במיוחד היא פעילה בתחום הסיוע לילדים חולים, ובין היתר הקימה את "קרן המשאלות של גילה אלמגור", שנועדה למלא משאלות של ילדים מוכי גורל.

גילה אלמגור נשואה ליעקב אגמון, מנכ"ל "הבימה" לשעבר. בשנים 1998 - 2004 הייתה חברה במועצת העיר תל אביב, וכיהנה בתפקיד יו"ר ועדת התרבות שלה.

אלמגור קיבלה את פרס ישראל בתחום הקולנוע ביום העצמאות תשס"ד (2004). בנאום שנשאה בשם מקבלי הפרס אמרה:

"באתי לעולם מנקודת זינוק אפס. הוריי ברחו מאירופה הבוערת, צעירים, כמעט ילדים, נפגשו כאן, התאהבו ונישאו. כל בני משפחת אימי, שבט בן 147 נפשות, נכחד כולו בשואה.

לא הכרתי את אבי. הוא נרצח ארבעה חודשים לפני שנולדתי על ידי צלף ערבי. מעולם לא החזיק בידי ולא אמר לי 'ילדה שלי'. אני גידלתי את עצמי ללא שנאה וללא רצון לנקמה. תמיד חשבתי שאסור שיהיו ילדים שיאבדו את אביהם בשל שנאה ומלחמה. בבית שהיה בו מעט מאוד גדלתי והתאמצתי, למדתי להבדיל בין טוב לרע, למדתי להיאבק ולהיכשל ולפעמים גם לנצח. המעמד הזה הוא ניצחון".