זנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רחוב החלונות האדומים באמסטרדם הוא מרכז של בתי בושת

זנות היא קיום יחסי מין תמורת תשלום. מרבית העוסקים במקצוע זה הן נשים, אך גם גברים עוסקים בזנות, בין אם עבור גברים אחרים, ובין אם עבור נשים. יש המחשיבים את הזנות כמקצוע, והיא זכתה לכינוי "המקצוע העתיק ביותר בעולם".

[עריכה] הזנות בעת העתיקה

ערך מורחב – זנות ביוון העתיקה

הזנות בעת העתיקה הייתה דבר מקובל בתרבויות רבות. ביוון וברומא, הזנות הייתה מותרת וחופשית. הרומאים פיתחו את נושא הזנות, ואף עשו מהנושא עסק כלכלי, מכיוון שמיקמו בתי זונות בסמוך לשווקים, וכך היה אפשר לשלב מסחר בתענוגות. בשרידים של העיר פומפיי נמצא בית בושת.

[עריכה] בתנ"ך

על פי המסופר בתקופה הקדם מקראית והמקראית הזונות היו יושבות בצידי דרכים, ומכסות את פניהן, לבל יזהו אותן בשל החשש להתנכלות החברה. במקרא העונש על בת כהן שירדה לזנות היה שריפה באש, היה גם איסור על אב להוריד את בתו לזנות; בין הנשים שהיו אסורות בחיתון עם הכהן הייתה הזונה, לצד החללה והגרושה. (ויקרא כ"א ז') בסיפור תמר אשת ער, יהודה הולך לזונה, ואף מפקיד בידה את סממני מעמדו ללא כל הסתייגות, אך כאשר מתברר כי הרתה לזנונים, היא נידונה למוות בשריפה (לא כעונש כללי על זנות, אלא כעונש ספציפי לתמר). הבעיה האמונית וההלכתית כדלקמן העולה ממאורע זה, מתורץ בספר "נפש החיים" שמסביר את מאורע זה ומאורעות דומים בתנ"ך שהאבות היו בעלי אינטואיציה נפשית מסוימת שדרכה ידעו שדברים מסוימים צריכים להעשות בצורה מסוימת אפילו אם יש בהם דבר חטא או הרהור עוון לצורך קיום העולם. סיפור ידוע נוסף על זונה בתקופת התנ"ך, היה הסיפור על רחב הזונה, שסייעה ליהושע בן נון לכבוש את עיר החומה יריחו. אך פירושים אחרים מדרך הפשט נתנו לדבר, והדעה הרווחת בפרשנים היא שרחב נקראה זונה על שם מקצועה - מוכרת מיני מזונות (יהושע פרק ב' פסוק א' ובתרגום יהונתן שם וברש"י וברד"ק ובמצודת ציון ועוד), וישנם עוד פירושים שונים עפ"י אגדות חז"ל במסכת מגילה (דף טו/א).

[עריכה] זנות פולחנית

על פי פשט התנ"ך זונה היא זו אשר מקבלת תשלום עבור השירותים המיניים שהיא מציעה, ככתוב "לא תביא אתנן זונה" "וינאפו ובית זונה יתגודדו" ובעוד מקומות רבים בתנ"ך. הזונה המקראית הייתה קרויה גם קדשה, וגבר העוסק בזנות ("ג'יגולו") נקרא קדש, כנראה בגלל הזנות הפולחנית שהייתה נהוגה במקדשי אלילים שונים כמו אשרה, ששליחה במיתולוגיה כנענית נקרא קדש-אמרר. היו שרצו לטעון שקדשה משמעותו מלשון סגי נהור או מלשון הקדשה לזנות, אך ההסבר הראשון נראה סביר יותר.

התנאים עצמם במסכת יבמות (סא/ב), התלבטו כיצד יש להגדיר זונה, אף שהיה מי שטען שכל אישה שמקיימת יחסים מחוץ לנישואין תכנס למעמד זה הוא נדחה, ולבסוף הם מכריעים בדעת הרוב לבחור את האופציה הקלה ביותר, ולהגדיר זונה כאישה שקיימה יחסים עם אדם שאסור לה להנשא לו באחד מאיסורי העריות, כפי שפוסק הרמב"ם, (איסורי ביאה י"ח). אולי בכדי לא להרבות בני כהן פסולים. אך גם בדעת הרמב"ם ישנו מקור אחר בהלכות נערה בתולה (פרק ב' הלכה ז') שאומר שנערה שהופקרה אפילו לאדם אחד מיוחד מוגדרת כקדשה.

[עריכה] הזנות בעת החדשה

ברוב מדינות העולם המערבי הזנות חוקית אולם היא אינה ממוסדת ועל כן הסרסרות, מכוני הליווי, והשידול לזנות אינם חוקיים ברוב המדינות לפחות מבחינה תיאורטית. לעומת זאת כמעט בכל מדינות ערב שבהן שולט האיסלאם ובמדינות עולם שלישי רבות גם הזנות עצמה אינה חוקית ויכולה לגרור אחריה עונשים כבדים ואף עונש מוות.

באירופה הזנות נהוגה ואף ממוסדת בחלק מהארצות. באמסטרדם שבהולנד מוכר וידוע רובע ה"חלונות האדומים" שבו זונות יושבות וממתינות ללקוחות בחלון ראוה. טעות מקובלת היא שביפן הזנות מתכנסת תחת מוסד הגיישה, אך לא כך. מעמד הגיישה אינו כולל שירותי מין באופן כללי, למרות שבעבר היו גיישות שמכרו את הזכות לבעילת הבתולין שלהן.

[עריכה] בעיות הנלוות לזנות

כתובת גרפיטי מאזור התחנה המרכזית בתל אביב, אזור הידוע כמרכז ארצי לזנות ופורנוגרפיה בישראל

העוסקים במלאכה נאלצים לחפש לקוחות כשהם עומדים במקומות ציבוריים ידועים כגון לאורך כבישים ראשיים, בין עירוניים, או במקומות בשולי ערים. בתור שכאלו, העוסקים בזנות חשופים לסכנות רבות, ופעמים רבות נרצחו זונות על ידי לקוחותיהן, נאנסו או הוכו (מקרה מפורסם הוא זה של ג'ק המרטש).

קיימים גם מקומות מיוחדים (שאינם חוקיים ברוב הארצות) הנקראים בתי בושת. בשנים האחרונות נפוצו בישראל הביטויים "מכון ליווי" ו"מכון בריאות" שהם שמות כיסוי לבית בושת. אף שלכאורה הם אמורים לתת הגנה לעוסקות בדבר, לרוב הם מנצלים את הזונות, ומעסיקים אותם בתת תנאים, תוך שהם גורפים את רוב הרווחים. מכונים אלו הביאו לידי תופעת הסחר בנשים, וניצולן המחפיר.

יש הטוענים כי זנות גורמת, בין היתר, להפצת מחלות מין, אולם אין הוכחות מוצקות לטענה זו במדינות המערב. לעתים קרובות הזנות מלווה או באה כתוצאה מפשעים אחרים. נשים לעתים מאולצות לעסוק בזנות עקב סיבות כלכליות וחברתיות. אילוץ נשים (או גברים) לעסוק בזנות ושידול לזנות נחשבים לפשע כמעט בכל מדינות העולם ורבים חושבים שזנות משפילה את העוסקים בה.

[עריכה] זנות ופמניזם

ההגות הפמניסטית חלוקה ביחסה לזנות. הפמניזם הרדיקאלי טוען, כי זנות היא אונס לכל דבר. התומכים בטענה זו מבקשים לראות את הזנות כחלק מתוך חווית חיים נשית, שכוללת בתוכה דיכוי, השפלות, הטרדות ותקיפות. לטענתם, זנות נובעת מהשילוב שבין דחיקת נשים ממקורות הכנסה והשכלה, לבין ההחפצה המתמדת של נשים והתעללויות מיניות. התומכים בטענה זו מצביעים על כך שרוב העוסקים בזנות הן נשים וילדים, ומפנים למחקרים המראים שרבות מהנשים שבחרו לעסוק בזנות סבלו מהתעללות מינית בעברן, או ממצוקה כלכלית בהווה, או שילוב של שני הדברים. מכאן מסיק הפמניזם הרדיקאלי שזנות היא לא בחירה אמיתית, אלא שחזור של טראומה מינית בחברה שמנצלת מין וכסף כדי לשלוט בנשים. התומכים בגישה זו טוענים גם, כי האפקט הפסיכולוגי של הזנות - ניתוק מהגוף, יחס מכאני למין, דימוי עצמי נמוך - מזכיר את האפקט הפסיכולוגי של תקיפות והטרדות מיניות. לאור זאת הפמניזם הרדיקלי רואה ב"בחירה" של הזונה כפייה, וטוען כי יש למנוע את הזנות. לפי גישה זו הזנות מזיקה לעוסקות בה בכך שהיא חושפת אותן למחלות, לאלימות פיזית ומינית, לבעיות נפשיות שונות וכתוצאה מכך גם לסמים. כמו כן לפי גישה זו הזנות מזיקה גם לנשים אחרות משום שהיא מסייעת להחפצת הנשים. טענה נוספת היא שהחברה מכירה בשתי קבוצות של נשים: הרעיות הטובות והזונות, ולכן קיומה של זנות מסייע לחברה לחנך נשים להתנהג בצייתנות וכניעות, על מנת שלא יחשבו כמי שחצו את הקו האסור. מנגד, יש פמניסטיות רבות שרואות בזנות דבר חיובי. לפי גישה זו, זנות היא דווקא פתח השתכרות ואף עצמאות לנשים בחברה שהיא פטריאכלית במהותה. עוד נטען שהזנות היא ביטוי לחופש המיני של האישה ולעצמאותה לגופה, וכי הזונה אינה מי שיש להלחם בה, אלא הסרסור. לפי טענה זו, העלמת הזנות לא תשפר את מצבן של נשים, שישארו בחוסר פרנסה. גישה זו נתמכת גם בתנועות של זונות ברחבי העולם, המכנות עצמן "עובדות מין", שטוענות שהן עוסקות במקצוע מתוך בחירה חופשית; לטענתן, באופן אירוני הפמניזם הרדיקלי עושה מה שעשו גברים במהלך השנים - מתערב ברצונותיהן של נשים, קובע כי הוא אינו אמיתי, ומבקש למנוע מהן עצמאות כלכלית. עם זאת, שתי העמדות מכירות בכך שהזונה אינה צריכה לשאת באחריות פלילית, ושמוסד הסרסרות הוא מסוכן.

[עריכה] ויכוחים משפטיים סביב הזנות

בעשורים האחרונים קיימים ויכוחים בעולם המערבי בנוגע למעמדה המשפטי של הזנות. שני כיוונים מנוגדים בשאלה זו הם מיסוד הזנות, והקרימינליזציה של הלקוח.

בעשורים האחרונים גוברים הקולות הקוראים למיסוד הזנות או הקלת המגבלות המוטלות עליה, בנסיון להגביל את הנזקים שהיא גורמת. התומכים ברעיון זה טוענים כי המערכת הנוכחית הופכת את הזונות אוטומטית לפושעות, דוחקת אותן לשולי החברה ולזרועות הפשע המאורגן, ובכך שוללת מהן הגנה מינימלית שכל אזרח זכאי לה. בנוסף, לא נראה כי האיסורים החוקיים על הזנות מצמצמים את שיעור התופעה. התומכים בחקיקה המתירה זנות טוענים כי בדרך זו תיפתח בפני העוסקים בשירותי מין הגישה לשירותים רפואיים וסוציאליים, ויהיה קל יותר לפקח על בריאותן של הזונות ולקוחותיהן ולמנוע תופעות של עבדות או סחר בנשים. באופן זה ניתן יהיה גם להגביל את התחום הגיאוגרפי בו עובדות הזונות לאזורים מסוימים, כדי למנוע זנות רחוב או התפשטות הזנות לשכונות מגורים. במדינות מערביות שונות כמו גרמניה, הולנד, שווייץ ומדינת נבדה בארצות הברית, הזנות ממוסדת ומוכרת כמקצוע לכל דבר ועניין. בגרמניה על הזונה להיות בת 16 ומעלה; בהולנד עליה להיות בת 18 ומעלה ועל לקוחותיה להיות בני 16 ומעלה, לעומת זאת בנבדה על לקוחותיה של הזונה להיות בני 21 ומעלה. מנגד, טוענים המתנגדים שמיסוד הזנות לא הביא להפחתה בשיעור הסחר בנשים במדינות בהן הזנות ממוסדת. גורמים שמרנים ודתיים טוענים כי מיסוד הזנות יפגע ברגשות הציבור ובערכים המוסריים והדתיים שלו. טענה אחרת היא הטענה הפמניסטית, לפיה רעיון מיסוד הזנות הליבראלי רואה מול עיניו את רווחתו הכלכלית של הציבור, ומקריב למענה את רווחתן של הזונות בכך שהוא לא פועל לסייע להן לצאת ממעגל הזנות. עוד נטען כי מיסוד הזנות מכשיר את הניצול המיני של נשים ובכך פוגע לא רק בזונות עצמן; דוגמה לכך היא שיטת דמי האבטלה בגרמניה, המחייבת את המובטל לבחור בעבודה שהוצעה לו כתנאי לקבלת דמי אבטלה, ושמכירה בזנות כעבודה שניתן להציעה כתנאי כזה.

במקביל לוויכוח סביב מיסוד הזנות, קיים ויכוח הפוך בשאלת הקרימינליזציה של הלקוח. המצדדים בצעד זה טוענים שזנות היא תופעה שיש להאבק בה לא באמצעות הטלת איסורים על הזונה, בה יש לראות קורבן, אלא באמצעות הטלת איסורים על הלקוח. שיטה זו יושמה בשבדיה, ולאחרונה התקיימו דיונים בדבר אימוצה גם בישראל. עוד טוענים התומכים בשיטה זו, כי על ידי הטלת איסור פלילי על לקוחות של זונות, ניתן גם לצמצם את תופעה הסחר בנשים, מכיוון שגברים יחדלו לבקר במכוני ליווי. המתנגדים לקרימינליזציה של הלקוח טוענים כי מדובר בהתערבות בוטה בחופש הפרט, הן של הלקוח והן של הזונה, וכי הדבר יפגע בסופו של דבר בזונות עצמן. עוד נטען כי הקרימנליזציה של צריכת שירותי הזנות לא תביא להיעלמות התופעה, או להפסקת הסחר בנשים; הניסיון השבדי מלמד שתופעות אלו לא נפסקו, אלא "ירדו למחתרת" והפכו להיות בלתי נראות ובלתי נגישות למשטרה, ובכך מסכנות את הזונות עוד יותר. כמו כן נטען כי הסרסורים הם הגורמים שיש להלחם בהם, ורדיפה אחרי הלקוחות עלולה להביא לקשיים בהשגת עדויות כנגדם.

[עריכה] הזנות ביהדות

היחס לזנות ביהדות הוא שלילי, עם נימה מעט אמביוואלנטית.

במקרא יש איסור להיות קדשה או קדש, ואף לקבל אתננם לבית המקדש. (דברים כ"ג 18-19) על פי הפשט קדשה הוא מושג שונה מזונה, וקשור לזנות פולחנית של עבודת אלילים. בנוסף יש איסור על אב להוריד את בתו לזנות. "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה." (ויקרא י"ט 29) ויש איסור על בת כהן להיות זונה. "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת - אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף"(ויקרא כ"א 9). אף שבמקרא אין איסור לאו מפורש, שאומר שאסור לבקר אצל קדשה או זונה, בספר עמוס מתואר חטא של הליכת אב ובנו ביחד לבקר אצל הנערה, (עמוס ב' 7) "וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה - לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". מכאן אפשר ללמוד שהזנות מגונה, וייתכן שהגנאי הגדול הוא בעיקר בזה שאב הולך עם בנו.

חז"ל מצד אחד רואים אותו כתופעה מכוערת ומגונה שיש להרחיק ממנה את האנשים, ויש ביניהם מי שטוען שזנות מביאה לאנדרלמוסיה, (בראשית רבה פרשה כו, ה). אבל מצד שני בתנאים מסוימים הם מתירים ללכת לזונה. בתלמוד בבלי, כתוב בשלושה מקומות, שאם ייצרו של אדם מתגבר עליו והוא לא יכול לו, שילבש שחורים וילך לעיר אחרת ויעשה מה שחפץ לבו, ואל יחלל שם שמים ברבים. והדבר לא יחשב לו כמי שדחק רגלי שכינה. (מסכת מועד קטן דף יז/א מסכת קידושין דף מ/א, מסכת חגיגה דף טז/א). דבר שלא נאמר על שום איסור אחר. אך הראשונים הסתיגו מהפירוש הפשטני, היו ראשונים שפירשו שכוונת הגמרא היא שיגיעת הדרכים והאכסנאות ולבישת שחורים ומונעים האדם מן העבירה (תוספות שם בד"ה "ויעשה מה שלבו חפץ" ורבינו ירוחם בתולדות אדם וחוה נתיב י"ח חלק ג' דף קס"ה טור ב' והריטב"א ראש השנה דף טז/ב ואורחות צדיקים בשער התשובה בשם רבינו חננאל), והיו ראשונים שפירשו שמה שהתירה הגמרא הם רק דברים הקרובים לערווה כמו אכילה ושתיה ומיני זמר וכיוצא בהן (רא"ש מועד קטן פרק ג' סימן י"א), והיו שפשוט לא פסקו הלכה כמותו (רי"ף מועד קטן דף ט/א).

הרמב"ם נחשב למחמיר והוא שמבין שקדשה היא סתם זונה, פוסק שאין להתקרב לד' אמות של פתח זונה, (איסורי ביאה כ"א כ"ב), אף שבהלכות איסורי ביאה ברשימה הארוכה של המשגלים האסורים (36 במספרם), הוא איננו כולל את הביאה על הזונה. (איסורי ביאה א') לעומתו ישנם ספרי שו"ת מימי הביניים, שדנים בשאלה האם ישנה עדיפות שנשים בבית זונות יהודי יהיו יהודיות או גויות. כמו כן, ישנה עדות בשו"ת הרב יצחק עראמה על קהילות שהייתה בהן זנות ממוסדת וממומנת על ידי הקהילה ובהיתר רבניה, בכדי להציל את הרווקים מאיסורים חמורים יותר כמו אשת איש, דבר שהרב עראמה התנגד לו בתוקף.

היחס המקל לתופעת הזנות ניכר גם אצל הרמ"א, שפוסק כמו רבים, שאיסור זנות המקראי הוא על נשים שמקיימות יחסים עם אנשים שאסורים עליהן לחיתון, אבל זונות פנויות שמקדישות את אתננן לדבר מצוה כמו בית כנסת או ספר תורה, מותר לקבל מהן (שו"ע, אורח חיים סימן קנ"ג כ"א). התייחסות מעניינת נוספת נמצאת בריב"ש (סימן מ"א), שפוסק שזונה שתבעה לאחד, שנדר לה דבר באתננה - והוא כופר, צריך להשבע, כמו בשאר תביעות.

[עריכה] מעמד הזנות בישראל

בישראל הזנות עצמה, כלומר מתן שירותי מין תמורת תשלום, חוקית, אבל השידול לזנות אינו חוקי. בהתאם לכך אסורה הפעלתם של בתי בושת ומכוני ליווי המספקים שירותי מין בתשלום, ואסור פרסום שירותי זנות בעיתונים. חרף זאת מתפרסמות בעיתונים מודעות המציעות שירותי זנות, בעבר הרחוק עיתונים אחדים הורשעו בשל כך. אין איסור על השימוש בשירותי זנות, למעט זנות של קטין, שבעניינה קובע סעיף 203ג לחוק העונשין: "המקבל שירות של מעשה זנות של קטין, דינו - מאסר שלוש שנים".