ג'ון וילקס בות'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון וילקס בות' (10 במאי 1838 - 26 באפריל 1865), שחקן תיאטרון אמריקאי, רוצחו של הנשיא אברהם לינקולן, ומנהיגה של קונספירציה לחסל את ראשי הממשל בארצות הברית.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנותיו הראשונות ומשפחתו
בות' נולד בחווה ב-1838 ליד בל אייר, מרילנד. הוריו, ג'וניוס בות' ומארי אן הולמס, היו בריטים שהיגרו לארצות הברית ב-1821. ג'וניוס היה אחד מהשחקנים המפורסמים ביותר בתיאטרון האמריקאי. כשנפטר ב-1865 כתב המשורר האמריקאי וולט ויטמן: "הנה הלך הרומאי הגדול והנאצל מכולם". אחיו של בות', אדווין בות', היה השחקן השייקספירי החשוב ביותר בארצות הברית בסוף המאה ה-19.
[עריכה] תחילת הקריירה כשחקן
ב-אוגוסט 1855, כשהיה בות' בן 17, ערך את הופעת הבכורה שלו כשחקן שכשיחק במחזהו של שייקספיר "ריצ'רד השלישי". ב-1858 היה לחבר קבוע בתיאטרון ריצ'מונד שבווירג'יניה והקריירה שלו החלה להמריא. במקביל הוא החל להיות מוקסם מדרך החיים בדרום, דבר שהשפיע רבות על פעולותיו המאוחרות.
[עריכה] פעילותו החתרנית
ב-1859 הצטרף למיליציה בשם "אפורי ריצ'מונד" רק על מנת להיות נוכח בהוצאתו להורג של ג'ון בראון, מתנגד לעבדות שניסה לעורר מרד עבדים, ולשמור מפני ניסיון בריחה אפשרי. מאוחר יותר כתב ביומנו שהיה נרגש לחזות בצדק נעשה. כשהחלה מלחמת האזרחים, תמך בות' בחוזקה בקונפדרציה. הוא אמר שהבטיח לאימו שלא יצטרף למלחמה כחייל, אך הוא סייע למאמץ המלחמתי בדרכים אחרות.
ב-1862 נעצר בות' בעוון הבעת עמדות אנטי ממשלתיות. ב-9 בנובמבר 1863, הופיע בות' במחזה "לב השיש" בתיאטרון פורד בוושינגטון. בקהל נכח גם הנשיא לינקולן, שישב באותו תא שבו ירצח מאוחר יותר. ב-1864 ניצל את מעמדו כשחקן מפורסם, שאיפשר לו לנוע בחופשיות בין הצפון הדרום, כדי להבריח ציוד רפואי לצבא הקונפדרציה.
[עריכה] הקונספירציה לחטיפת לינקולן
ב-אוקטובר 1864 נסע בות' למונטריאול, שם נפגש עם מספר אנשים הקשורים לקונפדרציה, תוכנן של פגישות אלו אינו ברור. בעקבות כך נסע בות' לוושינגטון, כשהוא נושא בחיקו מכתב מטעם אנשי הקונפדרציה המיועד לדוקטור ויליאם קווין. המכתב הוביל לבסוף את בות' להיפגש עם דוקטור סמואל מאוד ב-נובמבר 1864. בות', בעזרתם של דוקטור מאוד ואחרים, החל לתכנן מבצע ללכוד את הנשיא לינקולן ולחטוף אותו לריצ'מונד. הם קיוו לאלץ את הממשל האמריקאי לשחרר את אסירי הקונפדרציה בתמורה לשחרורו. תכנון המבצע ארך חמישה חודשים, במהלכם הספיק עוד בות', ב-4 במרץ 1865, לחזות בנאום ההשבעה השני של הנשיא לינקולן, שם שמע אותו מדבר בין השאר על שיוויון זכויות לשחורים, דבר שהחריף עוד יותר את שינאתו אליו.
החטיפה הייתה אמורה להתרחש ב-17 במרץ 1865, אך הנשיא לינקולן שינה במפתיע את תוכניותיו לאותו יום, ובכך סוכל הניסיון. יום לאחר הניסיון הכושל, הופיע בות' שוב בתיאטרון פורד במחזה "הבוגד". הייתה זו ההופעה האחרונה בקריירה שלו.
שבועיים לאחר מכן נכנע הדרום באופן סופי. עובדה זו, כמו גם כישלון תוכניתם הקודמת, הביאה את בות' וחבריו להחליט לרצוח את לינקולן וחברים נוספים בממשל האמריקאי.
[עריכה] ההתנקשות
ביום שישי, 14 באפריל 1865, נכח לינקולן בתיאטרון פורד וחזה בקומדיה "בן דודנו האמריקאי". בות' התגנב לתאו של לינקולן, וירה בו בראשו. לאחר מכן קפץ לבמה תוך כדי שהוא שובר את רגלו, צעק בלטינית: "sic semper tyrannis" (כך תמיד לרודנים), ובחסות המהומה שהתפתחה נמלט מהמקום. לאחר ההתנקשות, ברח לביתו של דוקטור סמואל מאד, שטיפל ברגלו השבורה. בות' נרדף על ידי חיילי האיחוד, ותפס מסתור באסם בחווה בוירג'יניה. הוא נורה בעת שניסה להימלט על ידי חייל שירה בו בניגוד להוראות.
שאר ההתנקשויות שהיו מתוכננות על ידי בות' לא יצאו אל הפועל בסופו של דבר, אולם חבריו לקשר נעצרו ונתלו (דוקטור מאוד נידון למאסר).