דיברה תורה כלשון בני אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הביטוי דיברה תורה כלשון בני אדם מופיע אצל חז"ל פעמים מספר, כמבטא את העובדה שעל אף שהתורה היא אלוהית, הרי שלשונה היא כלשון בני אדם; לרוב מקובל ביטוי זה אצלם כדי להסביר הימנעות מדרישת כל תג ותג בפסוק. אצל חכמי ימי הביניים (הראשונים), הורחב ביטוי זה, ואומץ במיוחד כדי להסביר לשונות של הגשמת האל בכך שהן באו "לשבר את האוזן" כדי שבני האדם יבינו את הדברים הנאמרים כלפי האל המופשט.

[עריכה] משמעות המושג אצל חז"ל

בחז"ל מופיע הביטוי בכעשרים מקומות, ובהם הוא מובא כדי להסביר מדוע תנא מסוים (לרוב בשיטת רבי ישמעאל) אינו דורש את דיוקו של הפסוק. ההסבר לכך הוא, שעל אף אלוהיותה של התורה, הרי שהיא "דיברה כלשון בני אדם", ובני אדם אינם מדקדקים בכל אות מלשונם.
מכיוון שהעניין שנוי במחלוקת - האם מתייחסים לטענה הזו שהתורה יכולה לדבר בלשון בני אדם, וממילא אין צורך למצוא דרשה נסתרת שהתורה כיוונה אליה, או שחייבים לדרוש כל מילה ומילה - כאשר התלמוד משתמש בטענה מעין זו, לרוב יביא את הדעה השנייה (אידך מאן דאמר) שחולק על הטענה, ויסביר לשיטתה את הדרשה הנדרשת מהפסוק, וכן יסביר מהיכן הדעה הראשונה דורשת את הדרשה האחרונה.
(לדוגמה - נדרים ג. "מאי שנא גבי נזירות, דכתיב: "נזיר להזיר"? נדרים נמי, הא כתיב: "לנדור נדר", והיקישא למה לי? אי כתב "נדר לנדור" כדכתב "נזיר להזיר", כדקאמרת, לא צריך היקישא. השתא דכתיב "לנדור נדר", דיברה תורה כלשון בני אדם. הניחא למאן דאית ליה דיברה תורה כלשון בני אדם; אלא למאן דלית ליה דיברה תורה כלשון בני אדם, האי "לנדור נדר" מאי עביד ליה? דריש ליה לעשות ידות נדרים כנדרים, ומקיש נזירות לנדרים." ויקיטקסט נדרים ג א )

[עריכה] משמעות המושג אצל הראשונים

בקרב הראשונים קיבל המונח משמעות שונה, כאשר הוא יוחס להסבר מדוע התורה משתמשת בביטויים המגשימים את האל. התייחסות קלסית למושג זה נמצאת במורה נבוכים של הרמב"ם (א, כו, בתרגום מ' שוורץ):

"ידועה לך האמירה שלהם (חז"ל) הכוללת את כל סוגי הפירושים הקשורים בתחום זה, דהיינו, מה שאמרו: דברה תורה כלשון בני אדם. משמעות הדבר שכּל מה שבני-האדם כולם מסוגלים להבינו ולציירו במחשבה ראשונה הוא אשר יוחס כהכרחי לאל יתעלה. לכן הוא תואר בתארים המצביעים על גשמות, כדי להורות על כך שהוא יתעלה נמצא. שכן אין ההמון משיג ברגע הראשון מציאות זולת מציאות של גוף דווקא. לדעתם מה שאינו גוף, או מצוי בתוך גוף, אינו נמצא".

וכבר העיר שם המהדיר:

"בתלמוד דברים אלה באים להגיד שיש בתורה פסוקים שצריך להבינם כפשוטם ולא לדרוש אותם. הביטוי מובא לרוב כהסבר מדוע חכם פלוני אינו מקבל את הדרש שחכם אחר דורש פסוק נתון. אלטמן, עמ' 80, ואחריו אברהם נוריאל... כבר הצביעו על כך שהרמב"ם נותן לאימרה זאת משמעות אחרת לגמרי. הרמב"ם משתמש בביטוי זה... לומר שהתורה מדברת בלשון המותאמת להבנת ההמון - ולכן אין להבין את דברי התורה כפשוטם. נראה אפוא שהרמב"ם מעניק לביטוי זה משמעות הפוכה ממש מן המשמעות שבה משמש הביטוי בתלמוד".

שוורץ מציין שם, כי קדמו לרמב"ם בהוראת ביטוי זה רבנו בחיי אבן פקודה בחובות הלבבות (שער הייחוד, פרק י), וכן רבי יהודה הלוי (ספר הכוזרי ה, כז), ר' אברהם אבן דאוד (בפתיחה לספר 'האמונה הרמה'), וכן יהודה בן קוריש (בספרו 'רסאלה', עמ' 180-181).

[עריכה] לקריאה נוספת

א' נוריאל, 'דברה תורה כלשון בני אדם' ב'מורה נבוכים', דת ושפה... בעריכת משה חלמיש ואסא כשר, תל אבי תשמ"ב (1981) (נדפס שנית: א' נוריאל, גלוי וסמוי בפילוסופיה היהודית בימי הביניים, ירושלים תש"ס, עמ' 93-99).
ש' קליין-ברסלבי, פירוש הרמב"ם לסיפור בריאת העולם, ירושלים תשמ"ח², עמ' 24-27.
* יוסף טובי, ה'רסאלה' והמחקר המשווה של העברית והערבית, על החיבור הבלשני 'רסאלה' מאת יהודה בן-קוריש, מהדורת דן בקר, פורסם בפעמים, 29, תשמ"ז 1986, עמ' 148-152

מקור: http://he.wikipedia.org../../../%D7%93/%D7%99/%D7%91/%D7%93%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9B%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%90%D7%93%D7%9D.html

קטגוריה: אמרות חז"ל

דיברה תורה כלשון בני אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

[עריכה] משמעות המושג אצל חז"ל

[עריכה] משמעות המושג אצל הראשונים

[עריכה] לקריאה נוספת

Views

ניווט

קהילה

חיפוש