דיסגרפיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח דיסגרפיה מתייחס לסוגים שונים של הפרעות כתיבה. ישנן דיסגרפיות שונות, הנגרמות מפגיעה בשלבים שונים של התהליך הקוגניטיבי האחראי לכתיבה (ראו תרשים: מודל כתיבת המילה). סוג הדיסגרפיה מושפע ממיקום הפגיעה לאורך תהליך זה, וכל דיסגרפיה תוביל לסוג שונה של טעויות במהלך הכתיבה. דיסגרפיה יכולה להיות מלווה בדיסלקסיה, אך לא בהכרח.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגורמים לדיסגרפיה
דיסגרפיה יכולה להיגרם כתוצאה מליקוי נוירולוגי או מוטורי, ויכולה להיות התפתחותית (מולדת) או נרכשת (כתוצאה מפגיעה מוחית).
[עריכה] סוגי דיסגרפיות
ניתן לחלק את הדיסגרפיות לשני סוגים עיקריים: דיסגרפיות מרכזיות ודיסגרפיות פריפריאליות.
[עריכה] דיסגרפיות מרכזיות
דיסגרפיות מרכזיות הן דיסגרפיות שמקורן בפגיעה באחד השלבים המרכזיים של התהליך הקוגניטיבי האחראי לכתיבה (סמנטיקה, לקסיקון או ממיר פונמי-גרפמי). ישנם שלושה סוגים של דיסגרפיות מרכזיות:
- דיסגרפיית שטח- בדיסגרפיית שטח הפגיעה היא במסלול הלקסיקלי, ולכן יש צורך להשתמש במסלול הסב-לקסיקלי לכתיבה, דרך המרה פונמית-גרפמית. הפגיעה לכן תבוא לידי ביטוי בכתיבת מילים אי-רגולריות שכתיבתן מסתמכת על הלקסיקון, לעומת זאת כתיבתן של מילות תפל ומילים רגולריות (שניתן לכתוב אותן באמצעות הממיר) לא תיפגע. בהיעדר יכולת לשליפה לקסיקאלית של ייצוג המילה, דפוס הטעויות שיתקבל יהיה טעויות מסוג רגולריזציה, כלומר יישום חוקי ההמרה על המילים האי רגולריות (למשל: כתיבת "רוש" במקום "ראש"), וטעויות של אותיות הומופוניות במילים רגולריות (ט/ת, כ/ק וכד'). טעויות אלו עלולות להוביל לכתיבת מילים משמעותיות שהינן הומופוניות או הטרופוניות (פוטנציופוניות) למילת המטרה ("קטר" במקום "כתר") או אף מילים פסאודוהומופוניות לא לקסיקאליות ("כטר" במקום "כתר").
- דיסגרפיה פונולוגית- נגרמת בגלל פגיעה במסלול הסב-לקסיקלי, המשמש לכתיבת מילים חדשות ומילות תפל (מסלול זה אמנם מעורב לעתים גם בכתיבת מילים מוכרות אשר אופן כתיבתן מציית לחוקי המרה פונמיים-גרפמיים, אבל במקרה של פגיעה בו מתאפשרת כתיבתן של מילים אלו דרך המסלול הלקסיקלי). פגיעה במסלול זה הינה למעשה פגיעה ביכולת לבצע המרה מפונמה לגרפמה. כתיבה תתאפשר רק דרך המסלול הלקסיקלי, ולכן בדיסגרפיה זו קיים קושי רק בכתיבה של מילים שאין להן ייצוג בלקסיקון, דהיינו מילים חדשות או מילות תפל, בעוד הכתיבה של מילים מוכרות, רגולריות ואי רגולריות, נשארת תקינה.
- דיסגרפיית עומק- יכולה להיגרם בגלל פגיעה בלקסיקון הסמנטי, או בגלל פגיעה בקישור שבין הסמנטיקה ללקסיקון פלט אורתוגרפי, ופגיעה בהמרה הפונמית-גרפמית. המאפיינים של דיסגרפיית עומק הם החלפות סמנטיות (למשל: כתיבת "תפוח" במקום "אשכולית") ולקסיקליות, חוסר יכולת לכתוב מילות תפל, וקשיים באיות של מילים מופשטות ומילות תפקוד.
[עריכה] דיסגרפיות פריפריאליות
דיסגרפיות פריפריאליות הן דיסגרפיות שמקורן בפגיעה בשלבים הפריפריאליים של התהליך הקוגניטיבי האחראי לכתיבה (הבאפר הגרפמי-פונמי, הרמה האלוגרפית והתבניות הגרפמיות-מוטוריות). ישנם שלושה סוגים עיקריים של דיסגרפיות פריפריאליות:
- דיסגרפיית באפר גרפמי- נגרמת כתוצאה מנזק לבאפר הגרפמי המשותף לשני מסלולי הכתיבה, הלקסיקלי והסב-לקסיקלי. מאפייניה הם ליקויים באיות של מילים בכל אופני הפלט השונים וללא קשר לאופני הקלט. כמו כן טעויות יימצאו במידה דומה במילים קיימות ובמילות תפל. הטעויות המאפיינות דיסגרפיית באפר הן החלפות ("ירשה"-"יחשה"), השמטות ("ספרות"-"ספות"), הוספות ("קטר"-"קטלר") ושיכולים ("מלאכים"-"מאכלים") של אותיות, בכל אופני האיות והקלט השונים. משתנה נוסף שמשפיע על דיוק הכתיבה בדיסגרפיית באפר הוא אורך המילה: ככל שהמילה ארוכה יותר כך כמות הפריטים בבאפר עולה והייצוגים הגרפמים צריכים להישמר זמן רב יותר בבאפר. ישנו סוג של דיסגרפיית באפר המתאפיין בעיקר בשיכולי אותיות, והוא מכונה דיסגרפיית שיכול אותיות.
- דיסגרפיית נגלקט- דיסגרפיית נגלקט מוגדרת כחוסר יכולת להתייחס לאותיות שנמצאות באחד מהצדדים של המילה, בדרך כלל בצד השמאלי. מאפייניה הם הזנחה של הצד הפגוע, שמתבטאת בהוספות, השמטות או החלפות של אותיות באחד מצידי המילה. הטעויות יתבצעו בכל אופני הפלט, והן לא נגרמות בגלל בעיה חושית או מוטורית. דפוס הטעויות בדיסגרפיית נגלקט דומה לזה שנמצא בדיסגרפיית באפר גרפמי וייתכן כי דיסגרפיה זו נובעת גם מתקלה בשלב הבאפר הגרפמי, הנובעת מפגיעה בשימור זהות האותיות במרחב מסוים.
- דיסגרפיה ברמת האלוגרף- באה לידי ביטוי בטעויות בבחירת האותיות ובעיצובן בכל אופני הפלט שדורשים כתיבה ידנית. בשלב זה מתבצעת המרה אלוגרפית שבה נקבעת זהות האות המתאימה וצורתה הספציפית, למשל: בחירה בסגנון כתיבה מסוים של האות מ (לדוגמה: מ או מ). היות ומדובר בשלב שבו הייצוג האבסטרקטי קיים ורק שליפת צורת האות נפגמה, פגיעה בשלב זה תבוא לידי ביטוי במטלות שמערבות כתיבה ידנית בלבד, ולא נראה דפוס לקוי באופני פלט אשר אינם מחייבים זכירת צורת האות, כמו איות בע"פ או הקלדה, בהן הפלט האורתוגרפי צפוי להישמר. בדיסגרפיה זו נצפה לשני סוגי טעויות: החלפות על רקע בחירה שגויה של צורת האות או השמטות תוך אזכור המטופל שבמקום המושמט חסרה אות שאינו מצליח לזכור את צורתה.
פגיעה בשלבים מוטורים: ההוצאה לפועל של הכתיבה כוללת ביצוע רצף פעולות מוטוריות שיוצרות את צורתה הכתובה של האות על ידי הפעלת מערכות השרירים המתאימות. זה מתבצע בשלב תבניות גרפמיות מוטוריות, אשר בו נקבע מה מידת הכוח שיופעל בשביל ביצוע הפעולה, כיוון הפעולה, צורת וגודל האות. לכן פגיעה בשלב זה יכולה להתבטא בעיצוב שגוי של אותיות מבחינת כיוון, צורה או גודל.
[עריכה] אבחון
מכיוון שכל אחד מסוגי הדיסגרפיה מאופיין בקשיים בכתיבת סוגים שונים של מילים, אבחון דיסגרפיה צריך לכלול מטלות כתיבה המבדילות בין סוגי מילים שונים, כתיבה באמצעי פלט שונים (הקלדה, איות בע"פ) וכתיבה לסוגי קלט שונים (הכתבה, תמונות).
[עריכה] טיפול
הטיפול בדיסגרפיה צריך להיות מותאם לסוג הדיסגרפיה שאובחנה, בדרך כלל הטיפול יעשה על ידי מורה להוראה מתקנת או על ידי קלינאי/ת תקשורת, ובמקרה של בעיה מוטורית על ידי מרפא/ה בעיסוק.
[עריכה] ביבליוגרפיה
Ellis, A. W. (1993). Reading, writing and dyslexia: A cognitive analysis (2nd ed.). Hove: Psychology Press.
Ellis, A. W., & Young, A. W. (1996). Human cognitive neuropsychology. London and Hove: Erlbaum.
Rapp, B. C. (2002). Uncovering the cognitive architecture of spelling. In A. E. Hillis (Ed.), The handbook of adult language disorders. New York & Hove: Psychology press.
קטגוריות: פסיכולוגיה קוגניטיבית | בלשנות | כתב | חינוך
