האכארנים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האכארנים (ביוונית: Ἀχαρνεῖς) היא קומדיה יוונית שנכתבה על ידי המחזאי היווני אריסטופנס. המחזה הועלה לראשונה במהלך המלחמה הפלופונסית ונודע בשל ההתנגדות הרבה המובעת בו כנגד המלחמה. המחזה זכה בפרס ראשון בלנאיה - התחרות בה הועלה בשנת 425 לפנה"ס.
המחזה הינו סאטירה המציגה את הפוליטיקאים של אתונה באותה עת בצורה נלעגת, ואף לועג לטרגיקן אאוריפידס. המחזה בז למוסדות השלטון האתונאים, לראשי הצבא ובייחוד לקלאון - המנהיג האתונה של אותה עת. בעקבות המחזה הפך קליאון לאויבו של אריסטופנס וקליאון אף תבע אותו למשפט בטענה כי המחזה פוגע במדינה האתונאית.
כיום נחשב המחזה לאחד הטובים שבין מחזותיו של אריסטופנס.
תוכן עניינים |
[עריכה] תקציר העלילה
המחזה מתחיל בסצנה המתרחשת בפְניקס - האתר בו מתכנסת אספת העם האתונאית. דיקאאופוליס מנסה לדון בשאלת הסכם שלום עם ספרטה אולם שאר המשתתפים מתעלמים ממנו, ולכן הוא מחליט ללכת ולחתום על הסכם שלום עצמאי עם ספרטה שיחול עליו ועל משפחתו. המקהלה היוונית המורכבת מסוחרי פחם אכארנים רוצה לסקול אותו באבנים בשל יוזמתו.
האכראנים, תושבי אכארנאה סבלו קשות בזמן המלחמה הפלופונסית והיו ידועים בדעותיהם הלוחמנייות. דיקאאופוליס הודף אותם בכך שהוא מחזיק דלי של פחם כבן ערובה ומאיים לשבור את הדלי אם הם יתקפו אותו. הם מרשים לו לנאום בפני הציבור, והוא הולך למשורר אוריפידס על מנת שהמשורר ייתן לו מלבושים המשמשים בטרגדיות יווניות, על מנת שיראה יותר צדיק. בנאומו הוא תוקף את המלחמה ואת הסיבות בהם התחילה - וטוען כי המנהיגים הטעו את הציבור האתונאי. הגנרל לאמאכוס מגיע והוא ודיקאאופוליס מעליבים אחד את השנים. דיקאאופוליס משכנע את חברי המקהלה והם מצביעים בעד הסכם שלום.
לאחר פתיחת השוק הסמוך לביתו של דיקאאופוליס (פתיחה המתאפשרת בשל הסכם השלום הפרטי אליו הגיע) מגיע אל השוק סוחר המוכר את שתי בנותיו בשק (כאילו היו חזירים) לדיקאאופוליס. בהמשך רוכש דיקאאופוליס מסוחר אחר כמות גדולה של עופות וצלופחים. המחזה מסתיים שדיקאאופוליס חוגג עם הנשים שרכש והאוכל שרכש, ולאמאכוס חוזר מן הקרב מובס ועלוב.
[עריכה] תרגומים
[עריכה] תרגומים לעברית
- האכארנים, לעברית זיוה כספי, עריכה מדעית דבורה גילולה. מאגנס 1994.
[עריכה] תרגומים לאנגלית
- ג'ון הוקהאם פרר, 1839.
- צ'ארלס ג'יימס בילסון, 1882: טקסט מלא.
- רוברט ילברטון טיירל, 1883: טקסט מלא.
- בנג'מין ב. רוג'רס, 1924.
- ארתור ס. ויי, 1927.
- ליונל קאסון, 1960.
- דאגלס בארקר, 1962.
- ג'ורג' תיאודורידיס, 2002: טקסט מלא.
