האסכולה הווינאית השנייה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האסכולה הווינאית השנייה היא קבוצת מלחינים, שמרכיביה היו ארנולד שנברג ותלמידיו בווינה של ראשית המאה העשרים. מה שאפיין את המוזיקה שלהם בראשית הדברים היה האקספרסיוניזם הפוסט רומנטי ובהמשך, האטונאליות והטכניקה הסריאלית של שנברג, אם כי הוראתו של שנברג (כפי שעולה מספרי הלימוד השונים שפרסם) הצטיינה בגישה מסורתית ושמרנית ולא כללה דיון בשיטה הסריאלית שלו.
חבריה העיקריים של האסכולה, מלבד שנברג, היו אלבן ברג ואנטון וברן, אם כי היו מלחינים נודעים פחות, שראוי אולי לכלול אותם במונח הזה, כגון היווני ניקולאוס סקאלקוטאס.
ה"אסכולה הווינאית הראשונה", שכמעט אין מתייחסים אליה אלא בהשוואה לשנייה, כוללת בדרך כלל את המלחינים שגרו ועבדו בוינה בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19, בעיקר וולפגנג אמדיאוס מוצרט, יוזף היידן, לודוויג ואן בטהובן ופרנץ שוברט