החזית הלאומית (צרפת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק במפלגת "החזית הלאומית" בצרפת. לערך העוסק בארגוני חזית לאומית נוספים, ראו החזית הלאומית (פירושונים).

החזית הלאומית (מוכרת בעיקר בראשי התיבות FN) הוא שמה הנוכחי והמקוצר של החזית העממית לאחדות צרפתית (Front national pour l'unité française), מפלגת ימין קיצוני צרפתית, המונהגת על ידי הפוליטיקאי השנוי במחלוקת ז'אן-מארי לה פן. בשל האידאולוגיה הלאומנית של המפלגה והתמקדותה בהגבלת זכויותיהם של הזרים בצרפת היא נחשבת בעיני רבים כתנועה גזענית, טענה המוכחשת על ידי מנהיגיה.

מפלגת החזית הלאומית הוקמה על ידי ז'אן-מארי לה פן באוקטובר 1972, והוא משמש כמנהיגה למן הקמתה.

[עריכה] אידאולוגיה

האידאולוגיה הפוליטית של החזית הלאומית מתמקדת בצמצום ההגירה לצרפת, סילוק השוהים הבלתי חוקיים ממנה, ומתן קדימות לאזרחי צרפת על פני הזרים במדינה בנושאי תעסוקה, דיור, תרבות ושרותי רווחה. בבחירות לנשיאות צרפת ב-1995 התמודד לה פן על מצע שהבטיח "לשגר חזרה 3 מיליון לא-אירופאים מצרפת, בדרכים הומניות ומכובדות". בבחירות 2002 מיתן במקצת את הטון הלאומני, ושם את הדגש על נושאי חוק וסדר תוך שהוא קורא לאכיפת חוק מוגברת, החמרת הענישה והחזרת עונש המוות.

נושאים נוספים על סדר יומה של המפלגה כוללים:

עצמאות גדולה יותר מן האיחוד האירופי (עד כדי התנתקות מהאירו וחזרה לפרנק), ומהשפעת ארצות הברית וארגונים בינלאומיים;
הגנה על תוצרת חקלאית ותעשייתית צרפתית מפני יבוא זול, באמצעות מיסוי היבוא והפחתת מסים על יצרנים מקומיים
חזרה לערכים מסורתיים – ערכי משפחה, אי-הכרה בזכויות הומוסקסואלים, איסור הפלות, עידוד ילודה בתמריצים כספיים, וקריאת תגר על אמנות מודרנית;
הפסקת בניית מסגדים ברחבי צרפת.

החזית מרבה לבקר את "הממסד" הכולל, לשיטתה, את כל המפלגות האחרות ובכלל זה מפלגות הימין, ואת העיתונות. את 4 המפלגות העיקריות של צרפת מכנה לה פן "כנופיית הארבעה". ברטוריקה של המפלגה, "הממסד" בוגד בצרפת ומונע ממנה את בשורת החזית הלאומית, ויתר מפלגות הימין אינן ימין אמיתי, כי אם תואמות השמאל הסוציאל-קומוניסטי.

רבים רואים את החזית הלאומית כמפלגה אנטישמית, אף שאין במצעה או פרסומיה התייחסות ספציפית ליהדות או יהודים. אולם מספר התבטאויות של לה פן בנושאים יהודיים, כולל התייחסות לשואת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה כ"פרט קטן" במכלול מאורעות המלחמה, צרמו מאוד לאוזניים יהודיות. השתלחותו הנחרצת בקהילות הזרים בצרפת, קריאות התגר נגד "תרבות לא-צרפתית", והצעותיו להוציא מצרפת "לא ארופאים" מעלים חשש כבד שהוא כורך בחבילה זו גם חלק גדול מיהדות צרפת, ברובה יוצאת מדינות צפון אפריקה.

[עריכה] כוח פוליטי

החזית הלאומית ניצחה בבחירות מוניציפליות במספר מועצות מקומיות בצרפת, במיוחד באזורים מוכי אבטלה וכאלה ששוררת בהם מתיחות בין צרפתים למהגרים. ברשויות המקומיות שכבשה הגבילה את שרותי הרווחה למהגרים ואת תקציבים לפעילות תרבותית שהיא מכנה "לא-צרפתית" או "אנטי-משפחתית". בין היתר קוצצו תקציבים למזון כשר לתלמידים יהודים ומוסלמים בבתי ספר. במקביל, הוגדלו תקציבי שיטור ואכיפת חוק.

בבחירות לנשיאות צרפת ב-2002 הפתיע לה פן את צרפת והעולם כאשר בסיבוב הראשון הגיע למקום השני בין מתמודדים רבים, בפיגור קטן אחרי הנשיא המכהן ז'אק שיראק, ולפני המועמד הסוציאליסטי ליונל ז'וספן. בסיבוב השני של הבחירות גבר שיראק על לה פן ברוב מוחץ, בעיקר בזכות תמיכת יריביו המושבעים מן השמאל, שהצביעו עבורו כהצבעה נגד לה פן יותר מאשר כתמיכה בו. למרות ההפסד, התקרבותה חסרת התקדים של החזית הלאומית לשלב המכריע של הבחירות בצרפת נוסכת בה עידוד רב, וגורמת דאגה כבדה ליתר הכוחות בצרפת, מימין ומשמאל. דאגה מובעת בנושא גם מחוץ לגבולות צרפת, באיחוד האירופי ובארצות הברית.

בסיס התמיכה האלקטורלי הארצי של החזית הלאומית בצרפת נע בין 11% ל-18%, אולם באזורים אחדים מגיע כוחה לכדי 30% - לעתים המפלגה הגדולה ביותר באזור מסוים. עובדה זו, תאורטית, יכולה הייתה להעניק לימין ניצחון בבחירות באותו אזור על פי השיטה האזורית הנהוגה בצרפת. אולם, בשל תדמיתה הקיצונית נרתעים פוליטיקאים ממפלגות ימין אחרות משיתוף פעולה אלקטורלי עם החזית הלאומית, רתיעה שתוצאתה פיצול כוחות במחנה הימין המעניק, לא אחת, את הנצחון לנציג השמאל גם כשאין לו רוב מוחלט. על כן, רבים במחנה הימין בצרפת מותחים ביקורת חריפה על התנועה ורואים בה "בת בריתו האובייקטיבית של השמאל".