הטלאי הצהוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הטלאי הצהוב היה מעין אות קלון שיהודים היו חייבים לשאת על בגדיהם כחלק מחקיקה אנטי יהודית והשפלה אנטישמית.

במשך הדורות היו צורות רבות של סימון היהודים על ידי לבוש מיוחד או נשיאת סמל על בגדיהם.

הראשונים שהנהיגו את הטלאי הצהוב היו הערבים, אשר גזרו בשנת 634 על היהודים, הנוצרים והפרסים המאמינים בדת זרתוסטרה ללבוש חגורה מיוחדת ולשים במעילם טלאי צבעוני. ליהודים קבעו טלאי צהוב, לנוצרים- טלאי כחול ולפרסים- טלאי שחור.

במאה ה-13 הונהגה חובת לבישת הטלאי הצהוב על היהודים על ידי אדוארד הראשון מלך אנגליה . אדוארד חייב את היהודים לשאת טלאי צהוב בצורת לוחות הברית.

בעקבות האנגלים הלכו יותר מאוחר הצרפתים, ולאחר מכן ספרד, גרמניה ומדינות נוצריות נוספות.

בעיקר נודע הטלאי הצהוב מתקופת השואה. יהודים תחת הכיבוש הנאצי היו חייבים לענוד טלאי בצורת מגן דוד על הבגד העליון. על הטלאי הייתה כתובה בגרמנית המילה JUDE (יהודי). הטלאי היה אות קלון, שמטרתו הייתה לסמן את היהודים, לבדלם מהאוכלוסייה המקומית ולהשפילם.

את ההצעה לשים אות היכר ביהודים, העלה לראשונה ריינהרד היידריך בדיון שהתקיים בעקבות פרעות ליל הבדולח, בנובמבר 1938.

בתקנות נקבע שגודלו של הטלאי הצהוב יהיה לפחות בגודל של עשרה סנטימטרים או בגודל אגרוף. יהודים שלא ענדו את הטלאי, היו צפויים לעונשי קנסות ומאסר עד לירי. גרמניה ניסתה להשליט את ענידת הטלאי הצהוב בארצות שכבשה, אך נתקלה בחלק מהם (צרפת, דנמרק ובולגריה) בהתנגדות מסוגים שונים. במקרה שהייתה התנגדות חזקה מדי כמו בצרפת או דנמרק, השלטונות הגרמניים לא כפו בחוזקה את הטלאי הצהוב.

[עריכה] שימוש בטלאי הצהוב בתרבות הישראלית

הטלאי הצהוב הפך לאחד מסמליה המובהקים של השואה. כשישים שנה אחרי השואה, לקראת ביצוע תוכנית ההינתקות בישראל, וכן במהלך הפינוי עצמו, ענדו מתנחלים קיצוניים טלאי כתום בצורת מגן דוד, כדי להשוות את פינוי היהודים מרצועת עזה לגירוש יהודים במהלך השואה, ובכך לזעזע את דעת הקהל בארץ. צבע הטלאי היה כתום, כיוון שצבע זה סימל את המאבק נגד הפינוי.

לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה הציעה הגר צימרמן, מועמדת מפלגת "עלה ירוק" שלא עברה את אחוז החסימה, אקט מחאה לפיו תומכי המפלגה ילבשו טלאי צהוב בצורה של עלה מריחואנה. לדבריה, "אני חושבת שעושים לנו שואה. סליחה על האנלוגיה האיומה, אבל הגיעו מים עד נפש". הצעה זו ספגה ביקורת קשה מאוד הן מחברי המפלגה ומחוצה לה.