הלית ישורון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלית ישורון, מתרגמת ועורכת ישראלית.
הלית ישורון נולדה בשנת 1943 בתל אביב למשורר אבות ישורון. פעלה לביסוס מעמדו בשירה העברית, וערכה מהדורה מקיפה של כל כתביו.
ישורון למדה ספרות וצרפתית באוניברסיטה העברית.
בשנות ה-60 עבדה כדוגמנית, הייתה נשואה לבמאי הקולנוע ז'ק קתמור. שיחקה בסרטו "מקרה אישה", וכן בסרטים "חמסין" ו"התרנגול" (1971), ובסדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק".
ב-1969 פרסמה ספר שירים שנקרא "24" (זהו ספר שיריה היחיד).
ב-1981 ייסדה את כתב העת לשירה "חדרים", שאותו היא עורכת עד היום.
בשנת 1991 החלה בתרגום לעברית של יצירתו של מרסל פרוסט, "בעקבות הזמן האבוד". עד כה תירגמה ארבעה מתוך שבעת הכרכים של יצירה זו, הנחשבת לאחת החשובות ביותר בספרות המאה ה-20.
תירגמה לעברית מספריהם של סמואל בקט וז'ורז' סימנון וערכה ספרי שירה, בהם כמה מספריה של יונה וולך ואנתולוגיות שירה. בשנת 2004 יצא לאור תרגומה לספר "אחותי ואני" המיוחס לפרידריך ניטשה.
בתחילת 2004 הותקפה באכזריות על-ידי אדם שהגיע לביתה שביפו, ונחבלה בצורה קשה. התוקף ומניעיו טרם התגלו. נסיון מכוער ובוטה (מצד חוגים ומקורבים למשפחתה,כמו המשורר נתן זך )ייחס את התקיפה למתרגם איל לוין(שנעצר לשווא בעקבות כך) שהיה מצוי בסכסוך כספי-מקצועי עם בני הזוג יריב. נשואה לישעיהו יריב, הבעלים של גלריה גורדון בתל אביב, ולהם שני ילדים.
