הלכה למשה מסיני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלכה למשה מסיני היא הלכה בעניין כלשהו, אשר אין לה רמז בתורה, ואי אפשר להסיק אותה באמצעות אחת מדרכי הלימוד של חז"ל (המידות שהתורה נדרשת בהן); אלא ידועה במסורת. ההלכה נמסרה למשה במעמד הר סיני והועברה מדור לדור בעל פה, מבלי אפשרות ללמוד עליה ממקור אחר.
להלכות מסוימות, שנמסרו למשה מסיני, חכמים הסמיכו להלכה רמז בפסוקים על דרך הדרש ("אסמכתא"), כלומר מציאת רמז להלכה מן הפסוקים, אף על פי שהמקור שלה אינו בפסוקים אלא במסורת בעל-פה מדור לדור.
לרוב, הלכה למשה מסיני היא הלכה שלא ידוע טעמהּ (הסיבה להלכה).
הרמב"ם אומר שהייתה רשימה קבועה של הלכות שהיה ידוע לחכמי הדורות עליהן שהן הלכה למשה מסיני, ולא היה חכם שחשב ללמוד את הלכות האלה באחת מדרכי הלימוד של התורה.
בתלמוד (מסכת מנחות, כט ע"ב) מובא מדרש אגדה, שמספר כי משה, בטרם קיבל את פרטי התורה, ראה, לבקשתו, את רבי עקיבא כשהוא דורש בהלכות לפני תלמידיו. התלמוד מספר, שמשה "לא היה יודע מה הן אומרים. תשש כוחו. כיוון שהגיע (רבי עקיבא) לדבָר אחד אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו (של משה)".
