המלחמה השמלקלדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

המלחמה השְׁמַלְקַלְדִּית פרצה ב־20 ביולי 1546, כאשר הקיסר קרל החמישי הכריז חרם על ראשי ברית שמלקלדן (ברית הנסיכים הפרוטסטנטיים בגרמניה), הנסיך הבוחר יוהן מסקסוניה והרוזן פיליפ מאסן, לאחר שלא הגיעו לאספת הממלכה ברגנסבורג ב-1546.

תוכן עניינים

1 הרקע לפרוץ המלחמה
2 המצב ערב המלחמה
3 מהלכים פוליטיים אחרונים
4 תחילת המלחמה - התגוננות של הקיסר
- 4.1 היהודים במלחמה
5 המפנה, וסיום המלחמה
- 5.1 קרב מילברג
6 קישורים

[עריכה] הרקע לפרוץ המלחמה

החל מהקמת התנועה הפרוטסטנטית (1517), החלה מתיחות בתוך גרמניה בין הקתולים לפרוטסטנטים. הקיסר קרל ניסה כמה פעמים לכונן שלום והבנה בין הדתות, כדי שיוכל להפנות את מאמציו למלחמה בצרפת ובטורקים, אך ללא הועיל. כך היה באספת הממלכה באוגסבורג (1530), ברגנסבורג (1532, 1541), בשפיירא (1544) ובוורמייזא באותה שנה. החשדנות כלפי הקיסר הקתולי, מצד הנסיכים הפרוטסטנטים גברה כל העת, ומה גם שמדי פעם היו "שליחים" שעל דעת עצמם דרשו מהנסיכים הללו, בשם הקיסר או האפיפיור, לחזור אל הקתוליזם.

[עריכה] המצב ערב המלחמה

בגרמניה היו שבעה נסיכים בוחרים, שהיוו את "מועצת המלוכה". שלושה מהם נטו לפרוטסטנטיות - יוהן מסקסוניה, יואכים השני מברנדנבורג, והנסיך מפפאלץ. בשנת 1543 נפל דבר, שעלול היה לשנות את המאזן לטובתם - הנסיך הבוחר של קלן הפך לפרוטסטנטי. לפיכך הרגישו ראשי ברית שמלקלדן בטוחים בעצמם, ולא חששו מפני קרל החמישי. נוסף על כך, קשריהם הכלכליים של הנסיכים הפרוטסטנטים היו טובים יותר, ועמד לרשותם כסף רב. הקיסר ניסה עוד בנסיון נואש אחרון, לכנס אספת ממלכה ברגנסבורג ב1546, אך באחת ההתייעצויות שקיימו, הגיע לפתע "שליח" מטעם הקיסר, ד"ר מתיאס האלד, שדרש מהנאספים לחזור לקתוליזם. ואז, כזכור, החליטו ראשי הברית לא להגיע לשם, מה שגרם לקיסר להכריז חרם עליהם, ופרוץ המלחמה היה רק עניין של זמן.

[עריכה] מהלכים פוליטיים אחרונים

בתרגיל פוליטי הצליח הקיסר קרל החמישי להוציא את הנסיך הבוחר יואכים השני מברנדנבורג מתוך הברית, כך שהוא לא היה שותף במלחמה. סביר להניח, שבכך שינה קרל את תוצאות המלחמה, שהיו שונות בהרבה אילו היה שותף בה הצבא הברנדנבורגי. נוסף על כך, הצליח קרל החמישי להטות לצידו כמה נסיכים פרוטסטנטיים, כגון מוריץ מסקסוניה, שלאחר המלחמה קיבל את משרת הנסיך הבוחר במקום קודמו, וכמו כן את הנסיך הבוחר מפפאלץ.

[עריכה] תחילת המלחמה - התגוננות של הקיסר

כזכור, ראשי ברית שמלקלדן היו עדיפים מבחינה כספית, ולפיכך היו להם יותר חיילים ואמצעים בתחילת המלחמה. הם גם היו נתונים לפיקוד שר צבא מיומן ומוכשר, סבסטיאן שרטליי מאוגסבורג, וכן הרוזן פיליפ מאסן.

הקיסר הסתמך מעט על חיילותיו בגרמניה, והרבה על חייליו הספרדיים בפיקוד הדוכס מאלבה, וההולנדיים בפיקוד הרוזן פון בורן, שלא הצליחו להגיע לעזרתו עם פרוץ הקרבות. לפיכך התבצר הקיסר באינגלשטט, ושם תקפו אותו ללא הרף חילות הברית, אך ללא הועיל.

[עריכה] היהודים במלחמה

הדוכס מאלבה, כמו גם חייליו הספרדים,היו עוינים כלפי היהודים. כבר עם תחילת הקרבות נרצחו ונאנסו על ידיהם בבוואריה כמה יהודים.

רבי יוסף בן גרשון מרוסהיים נסע מיד לאינגלשטט אל מזכיר הקיסר, הרוזן גרנוולה, ובעזרת השפעתם הוציא הקיסר צו לפיו כל חייל שיפגע ביהודי יוצא להורג.

[עריכה] המפנה, וסיום המלחמה

בסוף 1546, הצליחו החילות ההולנדיים לחבור אל צבא הקיסר, לאחר מסע ארוך דרך הריין ופרנקוניה, ואז פתח הקיסר במתקפה, ובמקביל החל מוריץ מסקסוניה לתקוף את ארצו של הנסיך יוהן, כך שהלה היה צריך להתמודד עם חזית חדשה.

לאחר מכן פנה הקיסר לוירטמברג ולערי הברית השוואבית, שהחשובות שבהן היו אולם ואוגסבורג, וכבשן בזו אחר זו, עד לכניעת הנסיך מוירטמברג.

[עריכה] קרב מילברג

ב-24 באפריל 1547 נסתיימה המלחמה, כאשר קרל הכה את הפרוטסטנטים שוק על ירך בקרב מילברג (סקסוניה), כאשר למעלה ממחצית הכוח בפיקוד הרוזן פיליפ מאסן נהרג בקרב (כ־8000 נפש), לעומת אבידות מעטות מאוד בצידו של קרל (כ־200). ההערכות לקרב החלה כבר ב23 באפריל, כאשר שני הצבאות נערכו אלה מול אלה על שתי גדות האלבה. לקיסר היו כ 13000 חיילי רגלים, עוד כ7000 חיילים ספרדים, ועוד כאלף הולנדים, ומלבד זה עוד 4000 פרשים וכעשרים תותחים. הנסיך יוהן לא יכול היה להפנות את כל כוחו לקרב, מחמת המלחמה הפנימית בתוך סקסוניה, שכפה עליו הנסיך מוריץ, כזכור. לפיכך הצליח להביא לקרב רק כ12000 חיילים רגליים, עוד כ 3000 פרשים, ו15 תותחים, שנערכו באזור העיר מילברג, על גדתו המזרחית של הנהר.

חיילי הקיסר, בעיקר הפרשים, ביצעו תנועות לאורך הנחל, ולבסוף, בבקר ה24 באפריל, צלחו אותו בשני מוקדים, 1000 פרשים ספרדים, ואלף הולנדים. הנסיך יוהן, שראה את הערכות הקיסר, ניסה ללכד את חייליו לקראת החיילים הצולחים את הנהר, כאשר בעקבותיהם כבר צולחים הרגלים בסירות, הוא חצה את האלבה מערבה עם חלק מחייליו, וניסה לחסום את חיילי הקיסר מצד צפון, אך אז תקף שוב הקיסר בשני מוקדים, ממערב לנהר, וכן ממזרח - בכיוון צפון, והצליח לכתר את כל כח הרגלים של הנסיך יוהן. הקרב הוכרע - הצבא הסקסוני הוכה, והנסיך יוהן נפל בשבי.

מאוחר יותר נפל בשבי גם הרוזן פיליפ מאסן, ושניהם הוחזקו כך עד 1552. קרל כפה על העיר קלן נסיך בוחר חדש, קתולי, ועל הנסיך הבוחר יוהן התפטרות, כנזכר לעיל.

ב-1555 נחתם שלום אוגסבורג בין קרל החמישי למתנגדיו במלחמה. בחוזה זה נקבע כי דת כל נסיכות תקבע לפי השליט שלה, ובכך נסללה הדרך לכניסתו של הזרם הלותרני לאימפריה.