המצור על צור (332 לפנה"ס)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| המצור על צור | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| מוקדונים ובעלי בריתם | צורים | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| אלכסנדר הגדול | לא ידוע | ||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| עד 200 ספינות ועד 30,000 חיילים | |||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| כ-400 לוחמים | 8,000 הרוגים כ-30,000 שבויים שנמכרו לעבדות | ||||||||||||
המצור על צור התרחש בשנת 332 לפנה"ס בעת מסעו של אלכסנדר הגדול לכיבוש האימפריה הפרסית, מסע שהחל ב-334 לפנה"ס. הצי של אלכסנדר הגדול היה נחות לעומת הצי הפרסי, שהורכב בעיקר מצי נתינהם הפיניקים ודרי אסיה הקטנה. אלכסנדר, שלא ראה אפשרות לנצח את הפרסים בים, ביקש לשבור את כוחם על ידי כיבוש בסיסיהם הימיים מהחוף. כחלק מאסטרטגיה זו הקדיש את שנת 333 להדברת אסיה הקטנה ולכיבוש הבסיסים הימיים של הפרסים בחבל ארץ זה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
מסע המלחמה של אלכסנדר התחיל שנתיים קודם לכן ובמהלכו הוא הצליח להביס את הפרסים בהתנגשות הראשונה בגרניקוס ושנה לאחר מכן ניצח את דריווש השלישי בכבודו ובעצמו בקרב איסוס, למרות היתרון המספרי הניכר לצד הפרסי. כתוצאה מכך, נפלה כל אסיה הקטנה לידיו של אלכסנדר.
אלכסנדר ניצב לפני שלוש אפשרויות עיקריות: לשלוח מסרי שלום, לקחת פיצויי מלחמה ואי אלו שטחים ולעזוב. במהלך המצור דריווש ניסה לגשש לגבי תנאי השלום והציע לו את כל אסיה הקטנה, 10,000 טלנטים (סכום עתק בימים ההם - תקציבה השנתי של מוקדון עמד על 1,000 טלנטים בלבד) ואת בתו לאשה. אפשרות אחרת הייתה להתקדם לכיוון בבל ושושן על מנת לנסות לפגוע בלבה של האימפריה הפרסית. האפשרות השלישית הייתה להתקדם לכיוון דרום לאורך חופי הים התיכון לכיוון מצרים. מבין שלושת האפשרויות, אלכסנדר זנח מיד את האפשרות הראשונה וכשהיגיעו שליחי המלך הפרסי, ענה להם בהתרסה שאינו מעוניין בשלום. הפלישה לבבל הייתה מפתה, אך הוא חשש להשאיר את מצרים ובעיקר את פניקיה ללא שליטה. הצי הקטן לא היה מסוגל להתמודד מול הצי הפניקי העדיף ולכן, העדיף להדביר קודם את פניקיה ומצרים ורק לאחר מכן לפנות נגד דריווש. מה גם, הוא קיווה שהמצרים שכבר מרדו מספר פעמים בפרסים יקבלוהו בידיים פתוחות. תקווה זו התממשה במלואה.
בתקופה זו פניקיה הייתה תחת שלטון פרסי, אך יחד עם זאת נהנו הפניקים ממידה רבה של אוטונומיה וסחרם פרח. הפניקים תרמו את עיקר צי המלחמה של האימפריה הפרסית ולכן, כיבוש האזור היה משימה אסטרטגית ראשונה במעלה מבחינתו של אלכסנדר. למרות הרווחה הכלכלית והאיבה עתיקת היומין כלפי היוונים, כל הערים הפניקיות פתחו את שעריהן בפני אלכסנדר, למעט צור, העיר החשובה והחזקה ביותר בפניקיה. הצורים הסתמכו על יתרון גאוגרפיה שעשה את העיר כמעט בלתי ניתנת לכיבוש - היא הייתה מחולקת לשניים - חלק אחד עמד על החוף ואילו החלק השני, החשוב יותר, שבו רוכזו בינייני הממשל שכן על אי ששכן בסמוך ליבשה. האי היה מוגן בחומות עבות וגבוהות והיה בו חיל מצב רב. כמו כן, שייטת רבת עוצמה הגנה דרך קבע על האי והתקפת פתע לא באה בחשבון. בגלל היתרונות האלה, הצורים היו בטוחים בניצחונם, או לכל הפחות בעיכובו של אלכנסדר לתקופה ארוכה דיה על מנת לתת לדריווש להתאושש ממפלתו באיסוס ולחזור עם צבא גדול.
אחרי השתלטות ללא שפיכות דמים על הערים הפניקיות הסמוכות כמו צידון פנה אלכנסדר לכיוון צור. הוא ביקש להקריב קורבן להרקלס במקדש אשר שכן באי, אך הצורים סירבו והציעו לו להקריב את הקורבן במקדש שנמצא ביבשה. הצורים חששו שהוא ישתמש באמתלה זו על מנת להכניס חיל מצב לעירם ואילו ממצור לא חששו די הצורך. אלכסנדר השתמש בסירובם כעילה למלחמה והטיל מצור על העיר.
[עריכה] הסוללה הראשונה
אלכסנדר לא התחשב במצבה המיוחד של העיר והורה על הטלת מצור ללא תמיכה של כוחותיו הימיים. על מנת להתגבר על המכשלה העיקרית שעמדה נגדו, הורה אלכסנדר לבנות סוללת עפר ענקית שתקשר את האי אל היבשה. בהתחלה התנהלה הבנייה במהירות במים הרדודים שליד החוף. גם הצורים לא הפריעו לבניית הסוללה והסתפקו בצפיה בנעשה מהחומות. כשהסוללה החלה לרקום עור וגידים והבונים הגיעו למים עמוקים ניצבו לפניהם שתי בעיות עומק הים והטרדת הצורים: העצים, האבנים והעפר נעלמו במעמקי הים כאילו שלא נשפכו לתוכו. הבעיה השנייה הייתה הצורים: הם התחילו להגיח מעירם על ספינות מהירות והמטירו מטחי חצים על הבונים. על מנת להתגבר על הטרדת הצורים, בנו המוקדונים שני מגדלים גדולים מעץ ועור ושיכנו בהם קשתים ובליסטראות.
הצורים התחילו לחשוש לגורלם ובלילה אחד הפכו מובילת סוסים לספינת תבערה, העמיסו עליה חומרים דליקים, גררו אותה בעזרת תלת טוריות לקרבת הסוללה ושילחו אותה כנגדה. התקפת ספינת התבערה השיגה את מבוקשם - חלק מהסוללה נהרס, ומה שיותר חשוב - המגדלים הפכו לעי חרבות עשנים. החלקים שלא נהרסו על ידי ספינת התבערה הושמדו על ידי קבוצות פושטים.
[עריכה] הסוללה השנייה
אחרי שנהרסה הסוללה הראשונה, הורה אלכסנדר לבנות סוללה חדשה, גדולה ורחבה מקודמתה על מנת לשכן בה מגדלים רבים יותר וזימן אליו את ציו. בנוסף לצי המקורי שהיה ברשותו, התייצבו לימינו גם ספינות מערים פניקיות שהכירו בשלטונו, רודוס וקפריסין. כתוצאה מכך הוא הצליח לרכז צי גדול שעמד על כ-200 תלת טוריות נגד הצורים שלא היו יכולים להתמודד עם צי גדול כל כך בים פתוח. כתוצאה מכך, הצורים נאלצו להסתגר בנמליהם.
כשהסוללה החלה להתקרב לחומות העיר, נתקפו הצורים בהלה. הם התחילו להטיל אבנים גדולות מהחומה על מנת להערימם לפני החומות ולמנוע בעזרתם מהסוללה להגיע לחומות העיר. בתגובה הורה אלכסנדר להוריד את האבנים בעזרת חבלים שנקשרו לספינות. אחרי שלא הצליחו להרחיק את הסוללה בעזרת האבנים, הצורים הגיעו למסקנה שהם חייבים לנסות לשרוף את הסוללה פעם נוספת. לצורך כך ריכזו כוח שכלל שלוש חמש חתריות, שלוש ארבע חתריות ושבע תלת טוריות עם מיטב הצוותים בנמלם הדרומי. הצורים חמקו בשקט מהנמל, תוך כדי שהם מנסים להסתתר מעיני הצרים עד הרגע האחרון ממש. התקפת הפתע נחלה הצלחה מלאה - חלק מהספינות היווניות טבעו, חלק אחר מיהר למצוא מחסה בחוף וחלק אחר נטש את המערך. הצורים עמדו לחגוג את ניצחונם, אך אלכסנדר יצא לפטרל את האזור וכשראה את הסכנה מיהר להזעיק תגבורות. הצורים לא הספיקו לחזור לנמל מבטחים, וספינות צוריות רבות אבדו בהתנגשות.
[עריכה] נפילת העיר
אחרי שהצורים לא הצליחו לבלום את התקדמות הסוללה, היא הגיעה אל חומות העיר. החומה דרומית נפרצה והיוונים זרמו דרך הפרצה לתוך העיר, אך הצורים הצליחו להדפם. כעבור שלושה ימים, אלכסנדר חידש את ההתקפה, הפעם עם מלוא כוחו. הוא הוביל את ההסתערות העיקרית בראש חייליו המובחרים, ההיפספיסטים תוך כדי ביצוע התקפות דמה בנקודות משניות. הצורים לא עמדו בפרץ והיוונים הצליחו לפרוץ לתוך העיר. הצורים לא נשברו והמשיכו להילחם עד אשר אחרוני הנצורים התבצרו במצודה בחלקה הצפוני של העיר. המצודה נפלה בהתסערות נוספת של המוקדונים. עם נפילת המצודה, הסתיים הקרב כשאחרוני הנצורים שעוד יכלו להילחם נהרגים בתוך המצודה הבוערת. סך הכול כ-8,000 צורים איבדו את חייהם במהלך המצור יחד עם כ-400 מוקדונים ויוונים. הצורים שלא נהרגו נמכרו לעבדות.
[עריכה] ניתוח הטקטיקה
אלכסנדר הגדול הצליח לכבוש יעד מבוצר היטב תוך פרק זמן קצר להפליא - מבצרים אדירים שחיל המצב שלהם מנה אלפי אם לא עשרות אלפי חיילים היו יכולים לעמוד שנים על גבי שנים מול ההתקפות. ברוב המקרים, המבצרים נפלו אחרי מצור ממושך והסיבה העיקרית לנפילת המעוז הייתה בעיית אספקה ובעיקר העדר מים לשתיה. אלכסנדר עשה את הבלתי יאמן - חיבר אי שעמד במרחק של מאות מטרים מהחוף אל היבשה. הכול נעשה בעמל כפייים ללא סיוע של מיכשור מודרני ותוך כדי הטרדה בלתי פוסקת מצד האויב.
יחד עם זאת, בניית הסוללה הראשונה נעשתה ללא הכנה מתאימה - אלכסנדר לא דאג להשיג שליטה בים ולכן הצורים הצליחו להרוס את הסוללה הראשונה. רק כשציו הצטרף למשימה, הצליח להתגבר על הצי הצורי ובניית הסוללה הייתה יכולה להמשיך ללא הפרעות קשות.
הצורים עשו מספר שגיאות חמורות. העיקרית שבהם היא הסתמכות יתר על חומותיהם ויתרונות גאוגרפיים, תוך כדי התעלמות מניצחונותיו הקודמים של אלכסנדר. הצורים הימרו הימור נועז מדי שמחירו היה גבוה ותשואותיו מפוקפקות. הרי אם אלכסנדר היה משתלט על העיר, ככל הנראה היה מתיר להם מידה זו או אחרת של אוטונומיה, כפי שעשה עם ערים אחרות. ההתרסה וההתנגדות המזוינת הביאה לחורבן שממנו השתקמה רק בקושי רב וגם לאחר השיקום לעולם לא שבה לאיתנה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מאיר שש, תולדות העוצמה הימית.
- אריאנוס, אנבסיס, המאה ה-4 לפנה"ס.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קורטיוס רופוס, תולדות אלכסנדר הגדול. תיאור המצור על צור בתרגום מלטינית של ד"ר מאיר שש.
- תיאור המצור באתר cedarland (אנגלית)
 קרב גרניקוס • מצור הליקרנסוס • קרב איסוס • מצור על צור כיבוש לב האימפריה הפרסית • קרב גאוגמלה המסע בהודו • קרב הידספס |
 |
קטגוריות: אלכסנדר הגדול | קרבות | צור
