הערכה חלופית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערכה חלופית הינה גישה חדשה בתורת המבחנים.
הגישה, שהופיעה בשנות ה-90 של המאה ה-20, טוענת כי מבחן בצורתו המוכרת, כלומר מבחני נייר ועיפרון, אינו מכסה את כל סוגי הלמידה שראוי שיוערכו.
ההערכה החלופית עושה שימוש נרחב במטלות ביצוע ובעבודות. עם זאת, אין היא זונחת לחלוטין את העקרונות הבסיסיים של ההערכה, כמו תוקף ומהימנות, שנעוצים בתורת המבחנים המסורתית.
לגישת ההערכה החלופית יש ביקורת רבה על הגישה המסורתית של מבחנים. רוב הביקורת שלה היא על מבחנים בעלי שאלות סגורות.
נקודות מרכזיות בביקורת:
- מטלות סינתטיות – הנושאים לא לקוחים מהחיים.
- המטלות מבוססות על שינון.
- לצורך תשובה נדרשת אינטגרציה מועטה בלבד בין תחומים שונים.
- תנאי הבחינה מלאכותיים – במציאות נוכל להתייעץ עם אנשים.
- הערכה של התוצר בלבד – אין משוב על התהליך.
- משוב מצומצם – אין מידע על מה בוצע טוב יותר ומה פחות.
- הפרדה בין הוראה להערכה – ההערכה צריכה לשרת את ההוראה.
- הפרדה בין הלומד לתהליך ההערכה – מוטב שהלומד יעריך את עצמו גם.
