הפרלמנט של בריטניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הממלכה המאוחדת

הפרלמנט הבריטי טקס פתיחת הפרלמנט בית המלוכה הבריטי: אליזבת השנייה הכתרת מלכי בריטניה בית הלורדים לורד ספיקר: הלן היימן בית הנבחרים יו"ר בית הנבחרים הבריטי: מייקל מרטין שאלות ראש הממשלה ממשלת הוד מלכותה קבינט ממשלת הוד מלכותה ראש הממשלה: טוני בלייר סגן ראש הממשלה: ג'ון פרסקוט שר האוצר של בריטניה: גורדון בראון שר החוץ: מרגרט בקט שר הפנים: ג'ון רייד מנהיג האופוזיציה: דיוויד קמרון ממשלת צללים בתי המשפט של בריטניה בתי המשפט של אנגליה וויילס בתי המשפט של צפון אירלנד בתי המשפט של סקוטלנד הפרלמנט הסקוטי הממשלה הסקוטית האסיפה הלאומית של ויילס מנהלת האסיפה הלאומית של ויילס האסיפה הלאומית של צפון אירלנד מנהלת צפון אירלנד ממשל מקומי בממלכה המאוחדת רשות לונדון רבתי מפלגות פוליטיות בממלכה המאוחדת חוקת הממלכה המאוחדת זכויות אדם בממלכה המאוחדת

הפרלמנט של בריטניה הוא הרשות המחוקקת העליונה של הממלכה המאוחדת. הפרלמנט הבריטי מורכב מבית עליון - בית הלורדים, ומבית תחתון - בית הנבחרים. בית הפרלמנט נמצא בארמון וסטמינסטר, בעיר הבירה לונדון. חברי בית הלורדים הם בכירי הכנסייה האנגליקנית ואצילים שאינם נבחרים לתפקיד, ולכן כוחו מוגבל; חברי בית הנבחרים נבחרים על ידי הציבור, ולכן הוא הבית החזק של הפרלמנט. מקורו העתיק של הפרלמנט במועצה, שחבריה היו יועצי המלך בנושאי חקיקה.

תוכן עניינים 1 רקע היסטורי 1.1 הפרלמנט של אנגליה 1.2 הפרלמנט של בריטניה הגדולה 1.3 הפרלמנט של הממלכה המאוחדת

[עריכה] רקע היסטורי

בתקופת ימי הביניים היו ממלכות נפרדות באנגליה, סקוטלנד ואירלנד, ולכל אחת מהן היה פרלמנט נפרד. בשנת 1707 הוקם הפרלמנט של בריטניה הגדולה (אנגליה וסקוטלנד), ובשנת 1800 הוקם הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (אנגליה, סקוטלנד ואירלנד).

[עריכה] הפרלמנט של אנגליה

מלך אנגליה ויליאם הראשון, שעלה לשלטון בשנת 1066, הקים מועצה שסייעה לו בנושאי חקיקה. בשנת 1215 חברי המועצה החתימו את המלך ג'ון על המגנה כרטה, שחייבה את המלך לקבל את אישור המועצה המלכותית בנושאי מסים. בשנת 1265 נערכו הבחירות האזוריות הראשונות לכהונה בפרלמנט, ובשנת 1295 המלך אדוארד הראשון הקים פרלמנט שהורכב מאצילים ובכירי כנסייה, לצד נבחרי ציבור. בשנת 1327, המלך אדוארד השלישי הקים פרלמנט שהורכב משני בתים נפרדים, וקבע שחקיקת חוק תחייב אישור בשני הבתים.

בעקבות סכסוך שהיה בין המלך צ'ארלס הראשון לפרלמנט על רקע מלחמות הבישופים וגיוס כספים נוספים, החליט המלך לפרק את הפרלמנט בשנת 1640, והחל מה שנקרא הפלמנט הארוך. בעת ההיא היה מאבק בתוך הפרלמנט בין גלוחי הראש שהיו פרוטנסנטים נגד המלוכה וחלקם אף פוריטנים לבין המלוכנים. המאבק הזה החריף והחלה מלחמת האזרחים האנגלית. המלחמה הסתיימה ב-1647, ב-1649 הוצא להורג המלך צ'ארלס הראשון ועלה לשלטון אוליבר קרומוול בשנת 1653, בית הלורדים פורק, והוקם מחדש בשנת 1660. בשנת 1689, המלכים מרי השנייה וויליאם השלישי חתמו על מגילת הזכויות של הפרלמנט, שהפכה את אנגליה למונרכיה חוקתית באופן חלקי.

[עריכה] הפרלמנט של בריטניה הגדולה

בעקבות איחוד אנגליה וסקוטלנד לממלכת בריטניה הגדולה בשנת 1707 שני הפרלמנטים הנפרדים פורקו, ופרלמנט משותף הוקם בלונדון. במהלך המאה ה-18 כוחו של הפרלמנט התחזק - אך רוב חבריו היו אצילים, הוא נשלט למעשה על ידי המלך, והבחירות הכלליות היו נגועות בשחיתות.

[עריכה] הפרלמנט של הממלכה המאוחדת

בריטניה ואירלנד אוחדו בשנת 1800. בתחילת המאה ה-19 בית הלורדים נחשב לבית החזק, וחבריו שלטו גם בחברי בית הנבחרים. בעקבות רפורמות שנערכו משנת 1832 במטרה לבטל את התלות של בית הנבחרים בבית הלורדים, הבית התחתון התחזק.

בית הנבחרים הפך לבית החזק בתחילת המאה ה-20, ובשנת 1911 נחקק חוק שמאפשר חקיקה ללא אישור בית הלורדים.