הקדמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקדמה לספר מופיעה לפני גוף הספר וכוללת פנייה של המחבר אל הקורא, לשם הצגת עניינים אחדים הנוגעים לספר. להקדמה ניתנות כותרות שונות: הקדמה, פתיחה, מבוא, פתח-דבר ואפילו אקדמות מילין (prolegomena). בספר "המשפט" מאת חיים כהן ניתנה להקדמה הכותרת "דברי הסבר, אזהרה, התנצלות ותודה".
תוכן עניינים |
[עריכה] תוכן ההקדמה
ההקדמה עוסקת בנושאים הבאים (כולם או מקצתם):
- תיאור של מטרות הספר, מאפייניו וייחודו.
- הצגת אמונות ודעות שהינחו את המחבר בקביעת אופי הספר ותוכנו.
- הגדרת האוכלוסייה שלה נועד הספר.
- סקירה קצרה של פרקי הספר, יחד עם המלצות למורה ולתלמיד (כאשר מדובר בספר לימוד), או המלצות לקורא, על אופן השימוש בספר. המלצות אלה כוללות:
- אפשרות לדלג על פרקים מסוימים בקריאה ראשונה של הספר, או וריאציות של סדר הקריאה בהתאם למטרות הקורא.
- הסבר ביחס לדרגת הקושי של תרגילים לא פתורים. יש הנוהגים לפזר בספר תרגילים ללא כל סדר ברמת הקושי שלהם, כך שלאחר תרגיל קל מופיע תרגיל קשה מאוד, ללא כל רמז לקורא על הצפוי לו. מתן מידע המאפשר זיהוי רמת הקושי של התרגילים מקל על הקורא.
- הנחיות ביחס לסימנים מיוחדים שמופיעים בספר.
- התייחסות לנושאים שונים, החורגים ממסגרת הספר, ואף-על-פי-כן קשורים אליו.
- דברי תודה. את ההקדמה נהוג לחתום בדברי תודה למסייעים ביצירת הספר.
- חתימה: מקום כתיבת הספר, תאריך, שם המחבר.
[עריכה] דברי תודה
את ההקדמה נהוג לחתום בדברי תודה למסייעים ביצירת הספר, ויש המקדישים למטרה זו פרק נפרד שכותרתו "דברי תודה". הזוכים לתודות הם:
- עמיתים שסייעו למחבר, ברעיונות לכתיבת הספר ובקריאת טיוטות שלו.
- גורמים שסייעו באיסוף המידע לספר: ספריות, מכוני מחקר, עמיתים וכו'.
- העוסקים במלאכת ההוצאה לאור: המו"ל, העורך וכו'.
- אנשים או מוסדות שסייעו במימון יצירת הספר, בשלב הכתיבה או בשלב ההוצאה לאור.
- בני משפחתו של המחבר שהעניקו לו סביבה אוהדת לכתיבת הספר (ולעתים סייעו ביותר מכך).
- את ספרו "דיוקן עצמי עם צלקת" מסיים רומן פריסטר בפסקה:
| כתיבת הספר נמשכה ארבע שנים. חלקו נכתב בתל אביב, חלקו בפולין. בכל מקום ליוו אותי עידודה ועזרתה של רעייתי שולמית. העובדה שעם סיום הכתיבה עלו הנשואים שלנו על שרטון אינה גורעת מאום מתחושת אסירות התודה שאני חש כלפיה. | ||
מספר האנשים הזוכים לתודה ואורכם של דברי התודה נתונים לשיקול דעתו של המחבר, אך על כך העיר ג'ון לה-קארה בפתח ספרו "בית רוסיה":
| שורה ארוכה של דברי תודה והוקרה בראשיתו של ספר, עלולה להיות טרחנית ומייגעת כרשימת העושים במלאכה בסרט קולנוע. | ||
דברי תודה יוצאי דופן מופיעים בפתח ספרו של אורי בר-יוסף, "הצופה שנרדם":
| תודה, אף כי מסוג אחר לגמרי, מגיעה לכמה עמיתים נוספים, בעיקר מאוניברסיטת חיפה, בראש ובראשונה לפרופסורים א.ב., א.כ., וא.ס., שמאמציהם הבלתי נלאים להכשילני תרמו, אף שלא לכך התכוונו, לחיבור הספר במועד מוקדם מזה שהתכוונתי לו מלכתחילה. | ||
[עריכה] נחיצות ההקדמה
ממאפייניה של ההקדמה נובע שכתיבתה מתבצעת בשלב מתקדם ביותר של יצירת הספר (אם כי הקורא פוגש אותה כבר בתחילת הקריאה). הקדמה מקובלת בספרי עיון רבים, אך אין חובה לצרפה לספר, כפי שמציינים מחברי הספר Winning Ways במשפט המתחיל את ההקדמה לספרם:
| Does a book need a Preface? What more, after fifteen years of toil, do three talented authors have to add? | ||
בספרו האוטוביוגרפי "כאשר הייתי נער קטן" כותב אריך קסטנר:
| הקדמה לספר היא כה חשובה וכה יפה, כמו הגינה שלפני הבית. ברור, יש ספרים ללא גינונת וספרים ללא קידומת. אבל, עם הקדמה, חביבים עלי הספרים יותר. אני מתנגד שהמבקרים יתפרצו בעד הדלת ישר לתוך הבית. זה מזיק למבקרים ולבית. גם לדלת. קסרקטינים למגורים, אפילו מגרדי-שחקים בני שבעים קומה, נעשו במרוצת הימים להכרח. וכן גם ספרים עבים, כבדים כלבנים. אף-על-פי-כן מחבב אני מכל את הבתים הקטנים והחמימים, עם פרחי אמנון-ותמר ודליות בגינה שלפני הבית, שביל קטן וקצר ושלוש-ארבע מדרגות עד הדלת והפעמון. וגם את הספרים הדקים והנוחים, עם ההקדמה שלהם. ייתכן ששורש הדבר נעוץ בכך, שגדלתי בקסרקטין למגורים כזה, ללא גינה בכלל. | ||
| -- תרגמה: שושנה אוילר | ||
[עריכה] ההקדמה במהדורות נוספות
במהדורה חדשה של הספר יש הנוהגים להתייחס אל ההקדמה כאל כל חלק אחר של הספר, כלומר לשנותה כך שתתאים לתוכן הספר במהדורה זו.
אחרים הנוהגים להותיר את ההקדמה למהדורה הראשונה ללא שינוי, ולצרף הקדמה נוספת, ובה תיאור החידושים הנכללים במהדורה החדשה. הכותרת מציינת את המהדורה לכבודה נתחברה הקדמה זו, למשל "הקדמה למהדורה השלישית". כאשר הספר זוכה למהדורות אחדות, מצטברות בשיטה זו הקדמות אחדות.
