זברה מצויה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| זברה מצויה | |
|---|---|
 זברת גרבי |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: אין חשש (LC) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מפריטי פרסה |
| משפחה: | סוסיים |
| סוג: | סוס |
| מין: | זברה מצויה |
| שם מדעי | |
 Equus burchelli |
|
זברה מצויה (שם מדעי: Equus burchelli) היא מין בסוג סוס. נקראת גם זברה גרנט (Grant).
תוכן עניינים |
[עריכה] תפוצה
כשמה, הזברה המצויה היא הזברה הנפוצה ביותר, כשבעבר היה ניתן למצאה בדרום אתיופיה ועד אנגולה והחלק המזרחי של דרום אפריקה. בעקבות ציד עבור בשר ועורות, הצטמצמה אוכלוסיית הזברות באופן משמעותי, ואפשר למצאן כיום בעיקר בשמורות טבע, אם כי עדיין מדובר במין הנפוץ מבין שלושת מיני הזברות.
[עריכה] מבנה גוף ומראה
הזברה הנפוצה היא בעלת גוף בינוני ורגליים קצרות יחסית. בוגרים משני המינים מגיעים לגובה של 1.4 מטר (באזור הכתפיים), כשאורך גופם הוא כ- 2.3 מטר ומשקלם בסביבות 230 ק"ג.
לזברה הנפוצה יש פסים רחבים, ולכל זברה דפוס פסים ייחודי משלה.
בטבע תוחלת החיים של הזברה המצויה היא כ- 20-30 שנה. בגני חיות תוחלת החיים מתארכת עד ל-40 שנה.
[עריכה] תזונה
בטבע הזברות ניזונות באורח כמעט בלבדי מסוגי עשבים שונים, בנוסף למעט עלים וזרדים.
[עריכה] מבנה חברתי
הזברה המצויה היא בעל חיים חברתי מאוד, החי בקבוצות משפחתיות קטנות המורכבות מזכר בוגר אחד, כמה נקבות, והסייחים מההמלטות האחרונות. ההשתייכות לקבוצה הינה קבועה, וגודלה נקבע לפי אזור המחיה: באזורים דלים במזון הקבוצות בדרך כלל קטנות יותר.
מפעם לפעם, מתקבצות כמה קבוצות יחד, ויוצרות עדר גדול, לפעמים יחד עם חיות מרעה אחרות כגון גנו.
כמו בעלי חיים אחרים, הזברות מתקשרות גם באמצעות קול: האמהות צוהלות כשהן מופרדות מהסייחים, וקולות בעת מנוסה מטורפים.
[עריכה] רבייה
בטבע, הנקבות מגיעות לבגרות מינית בין גיל שנתיים ל-4 שנים. הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל 4 בערך.
בעונת החיזור, הזכרים נלחמים ביניהם על הנקבות תוך כדי נשיכות ובעיטות. אך אחרי שזכר ייסד לעצמו הרמון נקבות, זכרים אחרים רק לעתים נדירות ינסו לעמוד תיגר מול בעלותו.
נקבת הזברה עשויה להתייחם ימים ספורים בלבד אחרי ההמלטה, כך שהיא יכולה להרות כל השנה. הריון הזברה המצויה נמשך כ-12 חודשים, אחרי נולד בדרך כלל סייח אחד (ולעתים נדירות שניים). הסייח נולד במשקל של 32 ק"ג, ויכול לעמוד על רגליו כמעט מייד. למרות שהסייח יכול לרעות כבר כשבוע אחרי הלידה, הוא ימשיך לינוק מאימו עד גיל 16 חודש. אחוז התמותה של הסייחים הוא קרוב ל-50%, כשרובם מתים מציד של אריות וצבועים.
