זמנים מודרניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

זמנים מודרניים

שם הסרט במקור:	Modern Times
בימוי:	צ'רלי צ'פלין
הפקה:	צ'רלי צ'פלין
תסריט:	צ'רלי צ'פלין
שחקנים ראשיים:	צ'רלי צ'פלין, פולט גודארד, הנרי ברגמן
מוזיקה:	צ'רלי צ'פלין
חברת הפצה:	United Artists
תאריך יציאה לאקרנים:	5 בפברואר 1936
משך הקרנה:	124 דקות
שפת הסרט:	אנגלית
תקציב:	$1,500,000 US (הערכה)
דף הסרט ב-IMDb

זמנים מודרניים (באנגלית Modern Times) הוא סרט קולנוע משנת 1936 שאותו ביים צ'רלי צ'פלין, שהוא גם כוכב הסרט. הסרט, בו מככבים גם פולט גודרד והנרי ברגמן, יצא בשיאו של השפל הכלכלי בארצות הברית, שנבע לטעמו של צ'פלין מעודף מיכון תעשייתי ופולחן כוזב של יעילות בנוסח פורדיאני. בסרט ישנה גם נטייה ברורה, כבסרטים אחרים של צ'פלין, לסלידה הגובלת בלודיזם מן החדש והמודרני, וכמיהה לסוג של "עולם של אתמול" שבו היחסים בין בני אדם מיוסדים על אהבת אדם וחמלה.

בחלקו הראשון של הסרט מציל צ'פלין, שמגלם את תפקיד הנווד, נערה צעירה מן הרשויות המבקשות לשלוח אותה לבית היתומים. כדי לפרנס אותה, יוצא צ'רלי לעבוד בכמה מקומות ומפוטר מהם כעבור זמן קצר. הסצינות העיקריות בחלק זה של הסרט עוסקות בעבודה במפעל מודרני, בו העובדים על פס הייצור הופכים למכונות אוטומטיות, מפוקחים בכל מקום, כולל בשירותים, על–ידי המנהלים, ונעשים נסיונות לחסוך בזמן ארוחת הצהריים באמצעות "מיכון" תהליך ההאכלה. השראה למראה המפעל שאב צ'פלין כאן, ככל הנראה, מהעיצוב החזותי בסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג. השראה רבה יותר נשאבה מהסרט "לנו החירות" (À nous la liberté) של רנה קליר שיצא בשנת 1931. חברת הסרטים שהפיצה את "לנו החירות" אף תבעה וזכתה בתשלום מצ'פלין (אם כי יוצרי הסרט התייחסו להשפעה כאות כבוד ולא כעלבון, וקליר נותר ידידו של צ'פלין).

חלקו השני של הסרט סלפסטיקי פחות וסנטימנטלי יותר. בולטת בו במיוחד הסצינה בסופו של הסרט, כאשר צ'רלי, המקבל עבודה כבדרן בבית קפה, עומד לצאת לזמר באזני האורחים. כדי שלא להתבלבל, כותב צ'רלי את מילות השיר על חפתיו, אך אלו נעלמים, כצפוי, ברגע האמת וצ'רלי הנבוך מהסס אם לצאת ולשיר. אהבתו (פולט גודארד) מעודדת אותו להמשיך. "פשוט תשיר," היא אומרת לו, "המלים לא חשובות". צ'רלי, השותק לאורך כל הסרט, יוצא ומזמר את השיר "טיטינה"^[1], בג'יבריש מוחלט, ובאמצעות כשרונו הקומי הופך את המלים לבלתי חשובות [1].

"זמנים מודרניים" היה אחד הסרטים האילמים האחרונים שנוצרו בהוליווד וסרטו האילם האחרון של צ'פלין. הסרט אמנם מלווה במוזיקה אותה הלחין צ'פלין, ודמויות שונות מדברות בו קצרות, אך הנווד עצמו שותק אורך הסרט ורק בסופו הוא פוצח בשירה, שגם היא ג'יבריש.

עניין רב ומחלוקת קשה עוררה ביקורתו האנטי-מודרניסטית של צ'פלין בחלקו הראשון של הסרט. כמו ב"לנו החירות" ואף ביתר חריפות מתוארים חיי המפעל המודרני כגיהנום עלי-אדמות, או כסוג של בית סוהר, אך הצופה מתקשה להבין את המסקנות אליהן חותר צ'פלין, משום שנדמה כי צ'פלין מתנגד לא רק לייצור על פס הייצור אלא למיכון באופן כללי. התנגדות זו מציבה אותו בעמדה השונה מזו של הסוציאליסטים והקפיטליסטים כאחד, שכן לשתי הגישות ההופכיות הייתה משותפת ההסכמה כי תיעוש ומיכון הם חלק בלתי נפרד מן החברה המודרנית. צ'פלין, נדמה, מאמץ כאן עמדות לודיטיות של עוינות למכונה כמכונה או כגוף בלתי אנושי, שבעצם קיומו חוצץ בין בני אדם. עמדה זו כרוכה בסתירה פנימית ממי שאמנותו וסרטו מבוססים על מכונות, מיכון ותיעוש בעצמם. יותר בהרחבה, דומה שצ'פלין חושף כאן עוינות של בן "הדור הישן" לכל מה שהוא חדש ואינו מדורו. כמו סרטו, הנותר אילם בעידן של סרטים מדברים, וכמו גישתו הדוגלת בדבקות בבורלסקה ובסלפסטיק בעידן של קומדיות "סקרובול", כך גם עמדתו כלפי העידן המודרני היא של עוינות כללית של מי שנותר כמה לעידן ישן שאבד ואיננו.

[עריכה] הערות

1. ^ הגרסה המקורית של השיר פורסמה בצרפתית בשנת 1917 בשם "טיטינה, אני מחפש אחר טיטינה"(מלים: לואיס מובן ומרסל ברטל, לחן: ליאו דנידרף). השיר היגר לארצות הברית בשנת 1925 תחת השם "חייך, גם אם לבך נשבר" ובוצע על ידי בילי ג'ונס בגרסה הומוריסטית, וגם זכה למספר גרסאות כיסוי מפי אמנים כג'ודי גרלנד, נט קינג קול וליברצ'ה. גירסת הג'יבריש של צ'ארלי צ'פלין מהסרט התפרסמה, כאמור, בשנת 1936. הגרסה העברית נכתבה על ידי חיים חפר בשנת 1958 למופע הנוסטלגיה "תל אביב הקטנה" ובוצעה על ידי יונה עטרי ויוסי בנאי תחת השם "טיטינה" (טיטינה, הו טיטינה, מה רע בפלסטינה...).