נט קינג קול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נתניאל אדאמס קולז (אנגלית: Nathaniel Adams Coles), הידוע יותר בשמו המקצועי, נט קינג קול (אנגלית: Nat King Cole) (17 במרץ 1919 - 15 בפברואר 1965), זמר, פזמונאי ופסנתרן ג'אז אמריקאי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות והחיים בשיקגו
נתניאל אדאמס קולז נולד במונטגומרי, אלבמה. אביו היה קצב ועוזר-כמורה בכנסייה הבפטיסטית. משפחתו עברה לשיקגו כשהיה ילד, שם קיבל אביו מינוי ככומר; אמו של נט, פרלינה, הייתה נגנית העוגב בכנסייה. נט למד לנגן בפסנתר מאמו עד לגיל 12, כשהתחיל שיעורים פורמליים. הופעתו הראשונה הייתה בגיל 4 כשהופיע עם השיר "Yes, We Have No Bananas". הוא לא למד רק ג'אז וגוספל, אלא גם מוזיקה קלאסית אירופאית וניגן, כדבריו, "מיוהן סבסטיאן באך עד לרחמנינוב".
המשפחה גרה בשכונת "ברונזויל" שבשיקגו אשר הייתה מוכרת בשנות ה־20 בזכות חיי הלילה ומועדוני הג'אז שבה. נט היה מתגנב מחוץ לבית ומסתובב ליד מועדונים ומקשיב לאמנים כמו לואי ארמסטרונג, ארל היינז וג'ימי נון. הוא השתתף בתוכנית המוזיקה המפורסמת של וולטר דיאט.
לאחר שקיבל השראה מנגינתו של ארל היינז, החל קול את הקריירה שלו באמצע שנות ה־30 כשהיה עדיין בנעוריו ואימץ את השם נט קול (Nat Cole) ונפטר מהאות "s" שבשם משפחתו. אחיו הגדול, אדי קולז, בסיסט, הצטרף ללהקה של נט וההקלטה הראשונה שלהם שנערכה בשנת 1936 הייתה תחת שמו של אדי. הלהקה אף הופיעה באופן קבוע במועדונים. למעשה, נט קיבל את כינויו "קינג" ("מלך" באנגלית) במועדון ג'אז, כינוי שככל הנראה קיבל השראה משיר הילדים על "קינג קול הזקן" ("Old King Cole"). קול הופיע בתור פסנתרן בסיבוב הופעות הארצי שנועד להחיות מחדש את המחזמר שהפך לאגדת רגטיים וברודוויי, Shuffle Along של אובי בלייק. המחזמר פשט את הרגל במפתיע בעת ההופעות בלונג ביץ', קליפורניה, וקול החליט להישאר שם.
[עריכה] לוס אנג'לס והטריו של קינג קול
נט קול ועוד שלושה מוזיקאים יצרו את "נגני הסווינג של קינג קול" בלונג ביץ', והופיעו במספר ברים מקומיים לפני שניתנה להם ההזדמנות להופיע בגן שעשועים לאורך החוף בשם "The Pike" בשכר של 90 דולר לשבוע.
נט התחתן עם רקדנית בשם נדין רובינסון, אשר השתתפה גם היא בהופעה Shuffle Along, ועבר ללוס אנג'לס כדי להקים את "הטריו של קינג קול". הטריו הורכב מנט בפסנתר, אוסקר מור בגיטרה ווסלי פרינס בקונטרבס. הטריו ניגן בלוס אנג'לס בסוף שנות ה־30 והקליט עבור הרדיו.
קול לא השיג פופולריות רבה עד לשיר "Sweet Lorraine" בשנת 1940. על אף ששר בלדות עם הטריו, הוא התבייש להשתמש בקולו. למרות שקול התגאה בהגייה שלו, הוא אף פעם לא החשיב את עצמו זמר טוב. אך סגנון השירה המאופק שלו עמד היטב בעימות מול השירה הקולנית של רוב זמרי הג'אז.
בזמן מלחמת העולם השנייה, עזב ווסלי פרינס את הלהקה וקול החליף אותו בג'וני מילר. הטריו של קינג קול חתם בשנת 1943 על חוזה עם חברת התקליטים "Capitol Records", שהייתה אז בתחילת דרכה. ונשאר לעבוד עם חברה זו עד סוף הקריירה של קול. בשנות ה־50, הפופולריות של קול הייתה כה רבה שבניין "Capitol Records" נקרא לעתים בשם "הבית שנט בנה".
קול נחשב לאוונגרד בתחום הג'אז לפסנתר. למשל, הוא הופיע בהופעת הג'אז הראשונה של תזמורת פילהרמונית. ההרכב החדשני של פסנתר, גיטרה וקונטרבס בזמן של הביג בנד הפך להרכב פופולרי לטריו ג'אז. אמנים רבים השתמשו בהרכב שכזה ומביניהם ארט טאטום, אחמד ג'אמאל, אוסקר פטרסון, טומי פלנגן ופסנתרני בלוז צ'ארלס בראון וריי צ'ארלס. הוא אף הופיע כפסנתרן עם לסטר יאנג, רד קלינדר וליונל המפטון.
[עריכה] דרכו בפוליטיקה
ב־23 באוגוסט, 1956, נאם קול בוועידה הרפובליקנית הארצית שנערכה באצטדיון "ארמון הפרות" שבסן פרנסיסקו, קליפורניה. הוא אף היה נוכח בוועידה הדמוקרטית הארצית בשנת 1960 כדי להביע את תמיכתו בנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי. קול היה מבין עשרות האמנים שגייס פרנק סינטרה להופיע בנאום הפתיחה של קנדי בשנת 1961. נט קינג קול נהג להתייעץ עם הנשיא קנדי (ולאחר מכן, עם הנשיא ג'ונסון) בנוגע לזכויות אזרח. אך הוא ספג ביקורת מאנשים שחשו כי הוא נרתע מעימותים בנושא זכויות אזרח. בין מבקריו היה שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, תרגוד מרשל אשר היה מאוכזב מכך שקול לא נקט עמדה תקיפה לאחר שהותקף על הבמה על ידי גזענים לבנים בשנת 1956.
[עריכה] קריירת שירה
הלהיט הראשון של קול היה שיר בשם "Straighten Up and Fly Right" ('התיישר וטוס ימינה'), המבוסס על פולקלור שחור והוקלט בחברת התקליטים "Capitol Records" בשנת 1943. השיר של קול הפך להצלחה כשמכר יותר מ־500,000 עותקים והוכיח ששירים המבוססים על פולקלור פונים לקהל הרחב. אל אף שקול לא נחשב לזמר רוק, שיר זה נחשב לאחד מתקליטי הרוק אנד רול הראשונים. אף בו דידלי, אשר הופיע גם כן עם עיבודי פולקלור דומים, החשיב את קול כבעל השפעה.
קול החל להקליט ולהופיע בסוף שנות ה-40 עם שירי פופ מול קהל גדול כשמלווה לרוב בתזמורת כלי קשת. הפופולריות שלו גברה כשהופיע עם שירים כמו "The Christmas Song" ('שיר חג המולד') (1946), "Nature Boy" ('ילד טבע') (1948), "Mona Lisa" ('מונה ליזה') (1950) ו־"Unforgettable" ('בלתי נשכח') (1951). בעוד שהמעבר למוזיקת פופ הוביל כמה מבקרי ג'אז ומעריצים להאשים את קול בכך שמכר את עצמו, הוא מעולם לא נטש לחלוטין את שורשיו המוזיקליים; בשנת 1956, למשל, הוא הקליט אלבום ג'אז בשם "After Midnight" ('לאחר חצות'). בשנת 1991, חברת תקליטים בשם "Mosaic Records" הוציאו מקבץ של כל ההקלטות של "הטריו של נט קינג קול" אשר כלל בתוכו 349 שירים על גבי 27 תקליטים או 18 תקליטורים. ההכנסות העצומות ממכירת ההקלטות של קול תרמו רבות להצלחה של חברת "Capitol Records" בתקופה זו; הצלחה מסחרית זו מוכרת גם כאחת ההצלחות ששיחקו תפקיד מרכזי במימון בניין "Capitol Records" הנמצא בקליפורניה. כשהושלם בשנת 1956, בניין המשרדים העגול הראשון בעולם כונה, ומכונה גם היום בידי רבים בתור "הבניין שנט בנה".
בשנות ה־50, המשיך קול ליצור להיטים אחד אחרי השני. רוב להיטיו נוצרו בשיתוף פעולה עם המעבד/מנצח המפורסם, נלסון רידל. קול הוציא יחד עם רידל את האלבום הראשון שלו על תקליט בקוטר 10 אינץ' בשנת 1953 בשם "נט קינג קול שר לשני מאוהבים" (Nat King Cole Sings For Two In Love). קול הוציא אלבומים נוספים, מביניהם "Love Is the Thing" ('אהבה היא העניין') אשר הגיע לראש רשימת האלבומים באפריל, 1957 ועובד על ידי גורדון ג'נקינז.
לאחר שקיבל השראה בטיול שערך בהוואנה, קובה בשנת 1958, נט שב לעיר והקליט בה את האלבום "Cole Espanol", אשר שר קול לכל אורכו רק בספרדית ובפורטוגזית. האלבום היה ללהיט לא רק בארצות הברית אלא גם באמריקה הלטינית. האלבום היה כה פופולרי שהוא לווה בשניים נוספים: "A Mis Amigos" בשנת 1959 ו־"More Cole Espanol" בשנת 1962.
בסוף שנות החמישים החל להשתנות הטעם המוזיקלי ולמרות הצלחת שיר הרוק אנד רול "Send For Me", שירי הבלדה של קול נמאסו על מאזינים צעירים. כמו זמרים אחרים בני זמנו, מביניהם דין מרטין, פרנק סינטרה וטוני בנט, קול גם כן הבין כי רוב שירי הפופ מבוצעים על ידי צעירים. בשנת 1960, משתף הפעולה של קול, נלסון רידל, עזב את "Capitol Records" ועבר לעבוד בחברת התקליטים החדשה שיצר פרנק סינטרה בשם "Reprise Records". השניים, נפרדו דרכם כשסיימו לעבוד על אלבום בשם "Wild Is Love", המבוסס על מילים שכתבו ריי רסץ' ודוטי ווין. נט הפך את הרעיון של האלבום להצגה בשם "I'm With You".
בשנות ה־60 נט שוב הגיע לראש רשימות הסינגלים האמריקאיים כשההצלחה החלה בשיר "Ramblin' Rose" באוגוסט 1962. לאחר מכן הגיעו עוד שלושה להיטים: "Dear Lonely Hearts", "Those Lazy, Hazy, Crazy Days Of Summer" ו־"That Sunday, That Summer".
מה שהפך להיות האלבום האחרון של קול נקרא ".L.O.V.E" אשר הוקלט בסוף שנת 1964. הוא הושק קרוב מאוד למותו והגיע למקום רביעי ברשימת האלבומים של "Billboard" באביב 1965. אלבום של מיטב השירים של קול הפך לתקליט זהב בשנת 1968. השיר שלו משנת 1957 בשם "When I Fall In Love" הגיע לראש רשימת השירים בממלכה המאוחדת בשנת 1987.
קול היה האפרו-אמריקני הראשון שהייתה לו תוכנית רדיו משלו. הוא חזר על הצלחתו בסוף שנות ה־50 כשהופיע בתוכנית הטלוויזיה הארצית הראשונה שבה מופיע אפרו-אמריקני. בשני המקרים, התוכניות בוטלו בסופו של דבר מפני שספונסרים נרתעו מאמנים שחורים. קול נלחם בגזענות במשך כל חייו וסרב להופיע במקומות בעלי הפרדה גזעית. בשנת 1956, הוא הותקף על הבמה כששר את השיר "Little Girl" ('ילדה קטנה') בברמינגהאם, אלבמה. ההתקפה התבצעה על ידי חברים ב"מועצה לאזרחים לבנים" (תנועה גזענית שהייתה באותה תקופה בארצות הברית) אשר מסתבר כי התכוונו לחטוף אותו. על אף שנפצע בהתקפה, המשיך קול במופע אך נשבע שלא יופיע יותר בדרום ארצות הברית.
קול הופיע בסרטים קצרים רבים ושיחק את וו. כ. הנדי בסרט "סיינט לואיס בלוז". הוא אף הופיע בסרטים "הסיפור של נט קינג קול", "שער סין" ו"הגרדיניה הכחולה" (ראה תמונה לעיל).
נט קינג קול, מעשן כבד, מת מסרטן הריאות בפברואר 1965 כשעדיין היה בשיא קריירת השירה שלו. סרטו האחרון, "Cat Ballou", פורסם לאחר כמה חודשים.
בתו של נט, נטלי קול, ואחיו הצעיר ביותר, פרדי קול, גם כן זמרים. לנטלי ולאביה היה להיט בלתי צפוי בקיץ 1991. נטלי קול שכללה הקלטה של ביצוע של אביה משנת 1961 של השיר "Unforgettable" עם הקול שלה ובכך יצרה דואט אלקטרוני כחלק מאלבום שהקדישה למוזיקת אביה. השיר והאלבום בעל שם זהה זכו בשבעה פרסי גראמי בשנה העוקבת.
[עריכה] קריירה טלוויזיונית
"המופע של נט קינג קול" שודר לראשונה ב־5 בנובמבר, 1956 ברשת NBC. בעוד שמבקרים רבים היללו את קול על כך שהיה האפרו-אמריקני הראשון להנחות תוכנית טלוויזיה, התוכנית של קול הייתה הראשונה מסוגה אשר מנחה אותה כוכב כמו נט קול. כשהחלה בתור תוכנית באורך רבע שעה בליל ימי שני, התוכנית התארכה לחצי שעה ביולי 1957. על אף מאמצים מצד NBC ואף חלק מעמיתי התעשייה של קול (מביניהן אלה פיצג'רלד והרי בלפונטה אשר עבדו בתעשייה כדי לעזור לתרום כסף לתוכנית), "המופע של נט קינג קול" הגיע לסיומו בשל מחסור בנותני חסות כלל ארציים. התוכנית האחרונה של "המופע של נט קינג קול" שודרה ב־17 בדצמבר, 1957. קול שרד במשך יותר משנה והוא זה שבסופו של דבר החליט על ביטול התוכנית, ולא NBC (רשת NBC ואף קול בעצמו פעלו בהפסד כלכלי עצום). כשהגיב על המחסור בנותני חסות, קול העיר בצורה עוקצנית לאחר כשלון התוכנית כי "שדרת מדיסון פוחדת מהחושך".
הופעות בטלוויזיה בתוכניות אחרות:
- אד סאליבן: נט קינג קול הופיע במופע של אד סאליבן שש פעמים לפני שהתוכנית שלו החלה בשנת 1957. הוא אף הופיע פעמיים לאחר סיום התוכנית שלו, פעם בשנת 1958 ופעם בשנת 1961.
- דינה שור: נט קינג קול הופיע גם במופע של דינה שור כשהוא שר את השיר "מר. קול לא ישיר רוק אנד רול" בתחילת שנות ה־60.
[עריכה] נישואים, ילדים ופרטים אישיים נוספים
אין זה בטוח כי נט קינג קול נולד בשנת 1919, וייתכן והתאריך המדויק לא יוודע לעולם. נט השתמש בשלושה תאריכים שונים כשמילא מסמכים רשמיים והם 1915, 1916 ו־1919.
הנישואים הראשונים של קול, לנדין רובינסון, הסתיימו בשנת 1948. ב־28 במרץ, רק 6 ימים לאחר שהתגרש, התחתן נט קינג קול עם זמרת בשם מריה הוקינס אלינגטון (אין קשר משפחתי לדיוק אלינגטון על אף ששרה עם להקתו). הם נישאו בכנסייה בפטיסטית חבשית שבהארלם על ידי אדם קלייטון פאוול, ג'ונייר. נולדו להם חמישה ילדים: הבת נטלי נולדה בשנת 1950, ואחריה אומצה קרול (בתה של אחות מריה) והבן נט קלי קול אשר נפטר בשנת 1995. שתי הבנות קאסי וטימולין נולדו בשנת 1961.
בשנת 1948, רכש קול בית בשכונת הנקוק פארק שבלוס אנג'לס, קליפורניה המאוכלסת כולה בלבנים. אגודת בעלי המקרקעין אמרו לקול שאינם רוצים אנשים בלתי רצויים שיעברו לשכונה. קול השיב בשנינות: "גם אני לא. אם אמצא מישהו בלתי רצוי שבא לכאן, אהיה הראשון להתלונן".
נט ניהל רומנים במשך נישואיו. בזמן שלקה בסרטן הריאות, הוא התרחק מאישתו מריה לטובת השחקנית גונילה הוטון. למרות זאת, הוא נשאר עם אשתו בזמן מחלתו והיא נשארה איתו עד למותו. בראיון, אשתו מריה לא שמרה טינה לרומנים שלו אלא דווקא התרכזה במורשת המוזיקלית אשר הנחיל ובקלאסה אשר הפגין בכל ההיבטים השונים של חייו.
נט היה מעשן כבד ועישן עד כשלוש חפיסות סיגריות ביום. הוא האמין כי העישון שומר על קולו נמוך. הוא מת מסרטן הריאות ב־15 בפברואר, 1965 בבית חולים "סיינט ג'ונז" שבסנטה מוניקה, קליפורניה. הלווייתו התקיימה בכנסייה האפיסקופלית "סיינט ג'יימז" שבשדרת ווילשייר בלוס אנג'לס. הוא נקבר בבית הקברות "פארק הזכרון מדשאת יער" שבגלנדייל, קליפורניה.
[עריכה] רשימת שירים
- "Straighten Up and Fly Right"
- "Its Only a Paper Moon"
- "Sweet Lorraine"
- "Embraceable You"
- Gee Baby, Ain't I Good to You"
- "I'm Thru with Love"
- "The Frim Fram Sauce"
- "(Get Your Kicks On) Route 66"
- "Baby, Baby All the Time"
- "You Call It Madness"
- "(I Love You) For Sentimental Reasons"
- "The Christman Song"
- "Too Marvelous for Words"
- "For All We Know"
- "Nature Boy"
- "You've Changed"
- "Portrait of Jennie"
- "Lush Life"
- "Orange Colored Sky"
- "You Stepped Out of a Dream"
- "Mona Lisa"
- "Too Young"
- "Unforgettable"
- "Walkin' My Baby Back Home"
- "That's All"
- "Blue Gardenia"
- "This Can't be Love"
- "Darling Je Vous Aime Beaucoup"
- "Answer Me, My Love"
- "Smile"
- "Autumn Leaves"
- "A Blossom Fell"
- "You Can Depend on Me"
- "Candy"
- "Caravan"
- "Sometimes I'm Happy"
- "Stardust"
- "When I Fall in Love"
- "When Sunny Gets Blue"
- "'Ain't Misbehavin"
- "These Foolish Things (Remind Me of You)"
- "The Very Thought of You"
- "But Beautiful"
- "Non Dimenticar"
- "Saint Louis Blues"
- "The Touch of Your Lips"
- "I Remember You"
- "Poinciana"
- "A Nightingale Sang in Berkeley Square"
- "Let There Be Love"
- "Day In, Day Out"
- "L-O-V-E"
- "Ramblin' Rose"
[עריכה] רשימת אלבומים
| שנה | שם האלבום |
| 1953 | Unforgettable |
| 1954 | Ballads of the Day |
| 1955 | Penthouse Serenade |
| 1955 | Sings For Two In Love |
| 1955 | The Piano Style of Nat King Cole |
| 1956 | Night Lights |
| 1956 | The Complete After Midnight Sessions |
| 1957 | Just One Of Those Things |
| 1957 | Love Is The Thing |
| 1958 | Cole Español |
| 1958 | Everytime I Feel The Spirit |
| 1958 | St. Louis Blues |
| 1958 | Tell Me All About Yourself |
| 1958 | The Very Thought Of You |
| 1958 | Welcome To The Club |
| 1958 | To Whom It May Concern |
| 1959 | A Mis Amigos |
| 1960 | The Touch of Your Lips |
| 1960 | The Magic Of Christmas |
| 1960 | Wild Is Love |
| 1961 | Let's Face The Music And Dance |
| 1961 | Nat King Cole Sings; George Shearing Plays |
| 1961 | The Nat King Cole Story |
| 1962 | Dear Lonely Hearts |
| 1962 | More Cole Español |
| 1962 | Ramblin' Rose |
| 1962 | The Christmas Song |
| 1963 | My Fair Lady |
| 1963 | Those Lazy-Hazy-Crazy Days of Summer |
| 1963 | ?Where Did Everyone Go |
| 1964 | I Don't Want To Be Hurt Anymore |
| 1964 | L-O-V-E |
| 1965 | Sincerely / The Beautiful Ballads |
| אלבומים שיצאו לאחר מותו | |
| 1973 | Nature Boy |
| 1974 | Love is a Many Splendored Thing |
| 1982 | Greatest Love Songs |
| 1983 | (Unforgettable (Australia |
| 1990 | Hit That Jive, Jack |
| 1990 | Jumpin' at Capitol |
| 1991 | Big Band Cole |
| 1991 | The Unforgettable Nat King Cole |
| 1992 | Christmas Favorites |
| 1992 | (Selections From The Nat King Cole 4-CD Box Set (Promo |
| 1992 | The Best Of The Nat King Cole Trio: The Instrumental Classics |
| 1993 | Mis Mejores Canciones - 19 Super Exitos |
| 1994 | Greatest Hits Vol. 2 |
| 1994 | Let's Face the Music & Dance |
| 1998 | The Frim Fram Sauce |
| 2000 | Route 66 |
| 2001 | The King Swings |
| 2003 | Stepping Out of a Dream |
| 2003 | The Classic Singles |
| 2003 | 20 Golden Greats |
| 2003 | ...The Best Of |
| 2003 | (The Nat King Cole Trio (With Famous Guests |
| 2003 | The One And Only Nat King Cole |
| 2006 | The Very Best of Nat King Cole |
